לא צריך להיות גאון כדי להבין שהביביסטים מפמפמים בשבועות האחרונים בכל כוחם את הקריאה "לגנות את האלימות". קריאה חלולה, נטולת חשיבות כלשהי, שמופנית "לשמאל". אני שומע אותה כמעט מדי בוקר מחברי ושותפי לשידור ברדיו 103FM ינון מגל. "השמאל מפלרטט עם האלימות" מכריז מגל בדרמטיות מדי בוקר, "זה ייגמר רע", ומוסיף דרישה אולטימטיבית, נוקבת ונרגשת מ"השמאל" לגנות תיכף ומיד את האלימות, או את הפלירטוט עם האלימות.
זו המציאות: "השמאל מפלרטט עם האלימות", הימין מבצע. כשמורמת יד ובה רימון, תת מקלע, טיל לאו, מטען חבלה, סכין או אלה, בסוף זו יד ימין. ככה זה אצלנו. הטבלה אינה משקרת. ולכן הניסיון של הימין, בהשראת המבוע מבלפור, להפוך את השמאל למחולל האלימות הגדול הוא פחות מפתטי. את הטון נותן הבכיין הראשי, האיש השמור והמאובטח במזרח התיכון, ראש הממשלה נתניהו, שלא מפסיק לקונן על האיומים נגדו. כל פרופיל פייסבוק מפוקפק שמקיא משהו לתוך מרחבי הרשת, הופך מיד למחול חרבות שמאשים את השמאל בקשירת קשר לפשע נגד האנושות.
אז חברים, יש לי חדשות בשבילכם: ראשית, אין שמאל. מי שמפגין ברחובות אלה אזרחי ישראל. המפלגה היחידה שהצטרפה אליהם באופן רשמי היא יש עתיד־תל"ם של יאיר לפיד ובוגי יעלון. שניהם לא שייכים לשמאל. שנית, האלימות מגיעה בדרך כלל, וגם בימים טרופים אלה, מימין. טלו קורה מבין עיניכם, ואם אפשר אז טלו משם גם אלה, אקדח או סכין, ככל שיימצאו. תודה.