אז ככה. העובדה שהירידה בתוצר נמוכה לעומת חלק מהמדינות המערביות אינה סיבה למסיבה. חלק ממדינות המערב נהנות מעוצמה עסקית רבה בזכות גודלן. להשוות את הכלכלה הגרמנית והאמריקאית לישראלית, זה כמו להשוות קבוצת כדורגל ישראלית לקבוצה גרמנית. מרבית המדינות כבר הפעילו מספר מנועי צמיחה שיעודד את הצריכה, וזה יתבטא ברבעונים הבאים. מבחינת תוכניות הסיוע, הם היו הרבה יותר נדיבים ויעילים (כפי שמוכיחים נתוני בנק ישראל).
תוכנית המענקים של נתניהו (צ'ק לכל אזרח), בהיקף 9 מיליארד שקל, החטיאה את מטרתה. הממטרה המוניטרית פיזרה את הכספים ליעדים לא רלוונטיים, כמו לאנשי המאיון והאלפיון העליון. כדי לעודד באמת את פתיחת הכיס, עדיף היה לחלק קופונים או לעודד ביקורים ישירים במסעדות או בבתי המלון.
היצוא, ההשקעות והתעשייה מקרטעים, והתוצר העסקי ירד במונחים שנתיים ב־33.8%, ממספר סיבות: מדינות המערב מעוניינות פחות בסחורה ישראלית ומעדיפות תעשייה מקומית. היקפי הסחר הבינלאומי נמצאים בירידה. עדיף היה לעודד את התעשייה באמצעות תמריצים להעסקת עובדים, חיזוק הדולר והפעלת תוכנית לפחת מואץ (כפי שאושר בסוף השבוע). כל עוד ממדי האבטלה לא ירדו משמעותית, אין סיכוי לתפנית חיובית בנתוני הצמיחה. כל עוד תוכנית הסיוע לא תהיה ממוקדת אלא כללית, הגירעון ימשיך לגדול והסיכוי לחזרה ל"נורמליות" יידחה, לא לשנת 2021, כפי שהעריכו בבנק ישראל, אלא ל־2022, במקרה הטוב.
הוועדה המוניטרית של בנק ישראל תפרסם בדיוק בעוד שבוע את הריבית במשק ואת תחזית הצמיחה. נתוני מחלקת המחקר לא יהיה מעודדים. במצב עניינים זה נראה כי לנגיד בנק ישראל לא תהיה ברירה אלא לשוב ולהפחית את הריבית במשק.
התרעות פיקוד העורף