חרף הקריצות, הסכם השלום הוא כניעה של נתניהו

מבחינת האמירויות, הדבר החשוב ביותר בהסכם נרמול היחסים הוא סיכול הסיפוח. זו ההיסטוריה האמיתית. כל פעלולי ה"שלום", המשלחות והטקסים הם מסך עשן לשיווק הכניעה של נתניהו והימין

רן אדליסט צילום: אסף קליגר
בן זאיד, בנימין נתניהו
בן זאיד, בנימין נתניהו | צילום: gettyimages,אביר סולטן, פול AFP
3
גלריה

סוף־סוף נמצא למשפחת נתניהו יריב שראוי לה. מי צריך את כל החכמולוגים האלה בתקשורת שמחפשים אותם בכל מיני פינות נידחות של גנבנות קטנה של הגברת, הסרחות נבזיות של יאיר וחבורת פרחחי המקלדת ונזקי המדיניות ההרסנית של האב. ומי צריך את הראיונות עם נהגי מוניות ובאסטיונרים, כשברקו (ערוץ 12) צורח "מה זה החארטה הזאת של השלום כשיש כאן מיליון מובטלים?", ואופירה רותחת "זאתי אישה מוכה, זאתי?! שתלך למקלטים לנשים מוכות ותבין מה זה אישה מוכה!" (התמלול מהפייס וחבל שלא ראיתי).

למי שמתקשה להבין: מעבר לטקס העתידי בבית הלבן, זו תוכניתו של בן זאיד להסדר בינינו ובין הפלסטינים. אז מה רע? הרע הוא שרוצים כאן גם את סעודיה ואת המחיר אנחנו משלמים כבר כיום בעזה. צה"ל שותף למלחמת הסונה־שיעה בצד הסעודי. זה קרה בסוריה בניסיון שכשל להפיל את אסד, וזה קורה כיום כחלק ממלחמתם של הסעודים באחים המוסלמים בעזה ובכלל. כאילו מה? צה"ל הוא לגיון הזרים של סעודיה?

הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות
הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות | צילום: gettyimages

האינטרס העליון

האיש שמנהל את ההצגה כיום הוא מוחמד בן זאיד. הוא מזן הדיקטטורים הנאורים יחסית לסביבתו. איש לא מאיים עליו, לא מבחוץ ולא מבפנים. אין שום בהילות במהלכיו, והוא פנוי לנהל מהלך אסטרטגי שתואם את האינטרסים שלו, שהם להפוך את ארצו למדינה מובילה כשהוא בראש. דוד מידן, בכיר במוסד, מכיר את בן זאיד טוב יותר מכל אדם אחר בישראל ואולי טוב יותר מהפרופיילינג של פרשנים מערביים, רובם מוטים. מידן מעריך אותו כמנהיג הערבי הרציני, המפוכח והקשוח אבל גם ה"מערבי" מבין כל מנהיגי ערב כיום. יש לו צבא בעל חימוש מתקדם (אגב, צבאו מורכב משכירי חרב מכל העולם, מפקיסטנים עד הודים, אבל המפקדים הם לעולם אזרחי האמירויות).

מוחמד בן זאיד
מוחמד בן זאיד | צילום: gettyimages

יש לי חשד קונספירטיבי שקושנר־את־טראמפ, שהפכו את הבית הלבן לנכס מניב (לכיסם), רואים במפרציות את השותפים העסקיים העתידיים שלהם, וזו הסיבה שג'ארד לא היסס להקריב את ביבי (תודה, ג'ארד). חרף קשקושי כל האופציות של הסיפוח על השולחן, הנחרצות של טראמפ וקושנר אותתה שמדובר בוויתור לדורות והצבת נקודת פתיחה במו"מ העתידי על גבולות הקבע באיזו ממשלה שלא תהיה.

טראמפ נגרר, משום שלפני בחירות הוא זקוק ל"הישג היסטורי", לאחר שכשל בכל מקום שבו נגע בענייני חוץ וביטחון - שלא לדבר על מפולת פנימית בענייני בריאות וכלכלה מול האיום מצד ביידן.

זו ההיסטוריה האמיתית. כל פעלולי ה"שלום", המשלחות והטקסים הם זיקוקין דינור ומסכי עשן לצורכי שיווק הכניעה של נתניהו והבלוק הימני.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
הסכם השלום עם איחוד האמירויות הערביות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף