שני אישים, נושאי אותו שם משפחה, אבל שאינם קרובי משפחה, פורשים את חסותם על חיזבאללה. הראשון הוא נשיא המדינה, מישל עאון, שכרת ברית אסטרטגית עם חיזבאללה שזיכתה אותו בכס הנשיאות. יש לו אם כן חוב לנסראללה. השני הוא ג’וזף עאון, מפקד צבא לבנון, אשר לא מחמיץ שום הזדמנות כדי לצאת בהצהרות מאיימות על ישראל ברוח סיסמאות חיזבאללה.
שני האישים הללו נמצאים במוקדי כוח חשובים בפסיפס הפוליטי הפנים־לבנוני. לנשיא המדינה, מישל עאון, סמכויות נרחבות שאי אפשר לעקוף אותן, ואילו מפקד הצבא הוא הסמכות לניהול ענייני המדינה בשעת חירום. ומולם מה רואים? הצהרות פוליטיות, מאמרי דעה וקצת לחץ בינלאומי.
חיזבאללה מזהה את חולשת מתנגדיו ועושה כאוות נפשו. הוא מתנהג כאילו בפיצוץ בנמל ביירות, שאירע בחודש שעבר, לא התחולל אסון שהחריב חלק גדול מהבירה, השאיר מאות הרוגים ואלפי פצועים; כאילו הוא לא שמע את ההאשמות המוטחות כלפיו כאחראי לאחסון האמוניום בנמל שגרם לאסון; וכאילו בית המשפט הבינלאומי בהאג לא תלה את רצח ראש הממשלה חרירי על קולרו של חיזבאללה. הוא פשוט מתעלם מכל זה.
האיש היחיד המתייצב מול חיזבאללה במלוא הסמכות המוסרית והדתית הוא הפטריארך המרוני בשארה ראי, ראש הכנסייה, אשר בדרשות השבועיות שלו קורא להכריז על לבנון מדינה ניטרלית, וגם דרש לאסוף את הנשק המוסתר בלב האוכלוסייה האזרחית; רמז עבה לנשק של חיזבאללה.
ישראל לא צריכה לשחרר את ממשלת לבנון מאחריותה על הנעשה על אדמתה. לבנון צריכה למנוע הימצאות חמושים מחיזבאללה ליד הגבול עם ישראל. מתרבים הקולות נגד חיזבאללה, ולכן הגיעה השעה שלבנון תקבל בפומבי מסר תקיף מאיתנו ותפנים את רצינות כוונותיה של ירושלים לגבי תגובתה אם אנשינו או חיילינו ייפגעו.
התרעות פיקוד העורף