מי שהבינו היטב את הבעיה הם שניים ששירתו במשרד האוצר, אחרי שבילו בסקטור העסקי, והבינו עד כמה חמורה הבעיה באגף התקציבים. הן מיכל עאבדי בויאנג'ו, ששמה עלה כמחליפה לתפקיד בכיר באוצר והן שי באב"ד, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, הבינו שהמונופול של אגף התקציבים על הכנת התקציב, השינויים בתקציב והסתרות התקציבים הם הם לב הבעיה. באב"ד נכנס שוב ושוב לעימותים עם אגף התקציבים כשהבין ש"עצמאותו" פוגעת בהליכים הכלכליים.
"אין שום דיון ממשלתי אמיתי בחוק ההסדרים, המובל על ידי אגף התקציבים. גם בתוך המשרד העבודה לא מסודרת, אין תמונה מסודרת של החוק - לא לשר האוצר ולא לראש הממשלה. הייתי מעודכנת בהחלטות של חוק ההסדרים מהתקשורת... אין תעדוף ענייני ברפורמות בתוך החוק, מוותרים על רפורמות שלא חשובות לאגף התקציבים. למשל, אגף התקציבים ויתר על שקיפות ובקרה לחשכ"ל בשנת 2010 במערכת הביטחון ורפורמה זו עברה רק ב-2012. ישנן הרבה החלטות חשובות שנעשות בדרגים נמוכים מאוד בלי שליטה מרכזית של שר האוצר. הקשר לחברי כנסת, שרים ושאר הפוליטיקאים הוא דרך אגף התקציבים, והקשר של אנשים צעירים לפוליטיקאים איננו בריא ויוצר סחרור כוח.
"הרבה פעמים מתקבלות החלטות בלי ששר האוצר שמע את עמדות ראשי האגפים, ולפעמים מתקבלות החלטות בלי להגיע כלל אל שר האוצר. זה איננו תקין, איננו סביר ואנטי דמוקרטי... אין שום נוהל שקובע מה מגיע לדיון והכרעת שר האוצר, וכך למעשה מה שמגיע לשר תלוי במה שראשי אגפים מביאים אליו".
המסקנה שלי: די לשאול מרידורים ודי לקרן טרנרים, מוכשרים ככל שיהיו. חייבים למנות לעמדות המפתח במשרד האוצר אנשים שהתנסו בסקטור העסקי. חייבים אנשים שמבינים איך מנהלים עסק ולא איך מנהלים רק אקסלים או פוליטיקה של אקסלים שבילו כל הקריירה שלהם בסקטור הציבורי. חייבים אנשים שיכינו למדינת ישראל תקציב אמיתי ולא פייק תקציב שבו הם יוכלו לשחק כאוות נפשם.
התרעות פיקוד העורף