נכון, החרדים לא משרתים בצבא, אבל השירות שלהם הוא בילודה

בעצם, אם ממשיכים באופטימיות חסרת גבולות, אפילו שישה מהם שלנו. שלנו, במובן הזה שגם בין אלה שנשארים חרדים מכף רגל בגרב לבן ועד שטריימל מפרוות צובל או שועל, יש כאלה שיתרמו למדינה בעבודתם. ניסחף נא אל עבר עוד ראיית ורודות פרועה: שש מהילדים הן ילדות, והן יגדלו להיות נשים שלא לומדות גמרא כל היום, אלא עובדות, וגם מביאות לעולם באהבה עוד ילדים חמודים.

כשאני מתחיל באופטימיות, קשה לי לעצור. אמור מעתה: שיעשו 12 ילדים, מהם שש נשים, זאת אומרת תורמות למדינה, ומתוך ששת הגברים - שניים שלנו.אמור אם כן: שיעשו 12 ילדים, שמונה שלנו.

תראו כמה אין אצלנו עדיין שוויון אמיתי בין נשים וגברים. אופירה גסת רוח, צרחנית, מהירת חימה ואטומה ממש כמו ברקוביץ', ומי זוכה לתואר “האנליסט הפוליטי הטוב ביותר בעיתונות הישראלית"? רק ברקוביץ'.

בימי חיי ברומא, העיר שבה שוכן מטה הארגון הזה ומשרדיו, הכרתי הרבה אנשים שעבדו שם וחיו טוב מאוד מזה. שלא לדבר על המסעדות הטובות שבהן הם אכלו תוך כדי המלחמה ברעב. פעם הייתי בז'נווה שבשווייץ, עיר שיושבים בה, כידוע, הרבה ארגונים בינלאומיים של האו"ם. הייתי בפגישת עבודה שקשורה לארגונים בינלאומיים כאלה, וסיפרו לי די בגאווה: “המלחמה ברעב כבר הגיעה לשלב כזה שלמעלה מ־10,000 איש בז'נווה מתפרנסים ממנה". זה היה מזמן, היום יש כבר 20 אלף איש, אני מניח.

לא מגיע פרס על זה? במקום לבזבז אותו על מי שרק עושה שלום?

על פי המתואר בספרות ובמחקר ההיסטורי העבריים של השנים האחרונות, נראה שמי שבנו את הארץ היו חבורת מטורפים חולי רוח, משוגעים פתולוגיים, בלי מעצורים מוסריים. בניגוד למה שאומרים בדרך כלל האינטלקטואלים, ייתכן שיש בזה משהו נכון. ועצוב.

מעט משוגעים גמורים בנו כאן בשיטתיות ובהתמדה ארץ נפלאה, עשירה, חזקה ומוסרית, רק כדי שהמון שפויים ישתוללו ויאבדו אותה אחרי כמה דורות.

(כבר אמרתי זאת בעבר, והמצב רק החמיר).

אם מישהו רוצה להשתוות לאחד מאנשי הרוח הנערצים שלחמו נגד הנאציזם, זה יפה, אבל עדיין לא מקנה לו זכות לבדות בדמיונו נאציזם כדי שגם לו יהיה במה ללחום.

(כבר אמרתי גם זאת בעבר, והמצב רק החמיר).

בישראל קוראים מימין לשמאל, אבל הם לא עונים.

(שלח לי, מזמן, קורא, והמצב מאז רק החמיר).

צה״ל זה צבא שבו צריך להדליק מקרן במקל של מטאטא כדי להקרין מצגת על העוצמה הטכנולוגית של צה״ל.

בעם שלנו יש שני צדדים שקוראים להצלת המדינה מקרע. בצד אחד רבים הם האומרים: שני הצדדים צריכים להתאחד, ובצד שני יש רבים האומרים: שתי הצדדים צריכים להתאחד.

זה סטריאוטיפ, אבל בואו נלך איתו. אגב, גם במקרים שבהם הוא נכון, אין שום סיבה לתת לזה משקל בוויכוח. חוץ מאשר נוי חברתי, מה זה משנה? אף אחד לא יכול לקבוע שמי ששפתו צחה אומר דברים נכונים יותר.

אמרתי בעבר, אבל אוסיף ואומר: היזהרו מלחשוב שהצד שלא טועה הוא הצודק. הֶסברתי כאן שלוש דברים: 1. שלא כל מי שרושם בשפה לא מושלמת לא צודק. 2. שלא כל מי שמתבטא ללא שגגות צודק. 3. שאני צודק.

בשלולית על הכרמל יושב צפרדע צעיר ומוכשר, בן 25, שמו בראל קריספל, וכותב באינסטגרם דברים יפים (@barel_krispel). ממעמקי השלולית הוא פונה לנסיכה, ומשגר את כמיהתו. כך הוא כתב: