בפועל, המשמעות היא הקשחה אידיאולוגית של המחוזות והנציגים. הם אף פעם לא מאוימים על ידי יריב מהמפלגה השנייה, הם מאוימים רק על ידי יריב ממפלגתם שלהם – כלומר, מישהו שמאתגר אותם להיות עוד יותר מסורים ונאמנים לאידיאולוגיה של המפלגה. המועמד הדמוקרט יחשוש מפעילי השמאל הרדיקלי. המועמד הרפובליקני יחשוש מנאמני מסיבת התה. התוצאה תהיה בחירה של חברי קונגרס שלא זזים מהמשמעת המפלגתית. מצביעים תמיד בעד עמדה נוקשה ונגד פשרה. כך, באמצעות פעולה פוליטית טכנית המכוונת לניצחון, המפלגות עצמן מאיצות תהליך שמשמעו קיטוב (ואחר כך כמובן מתלוננות על קיטוב).
התרעות פיקוד העורף