אך אף שטראמפ פוטר ויעזוב בקרוב את הבית הלבן - הטראמפיזם היה ונשאר. אי אפשר להתפעל מכ־74 מיליון הקולות שניתנו לביידן ולא להתרשם מעוצמת התמיכה שקיבל טראמפ. כ־70 מיליון מצביעי טראמפ מעידים על העוצמה שבה חלחל הסגנון הטראמפי לחלקים נרחבים מהציבור האמריקאי. למעשה, קשה לדעת ממה להתפעל יותר - מהיקף ניצחונו של ביידן, או מהיקף התמיכה בטראמפ.
אינני מתיימר להבין את כל הניואנסים והדקויות של הלכי הרוח השונים בארה"ב. הקשבתי בלילה הארוך שבין שלישי לרביעי לכמה מהפרשנים הישראלים שאימצו לעצמם מומחיות מקיפה, שופעת ביטחון עצמי, תוך שימוש בכל המונחים ושמות התואר שהם חלק מהשיח הציבורי באמריקה. אני מלא הערצה לכל אלה שיודעים לנתח, להבין, לפרק את דפוסי ההצבעה במחוז אלגייני בפנסילבניה למשל, ולהכיר את כל המרכיבים האתניים, הדתיים והחברתיים, להסביר למה הצביעו שם ובאזורים אחרים כפי שהצביעו, מה זה מסמל וכיצד זה משתלב בתמונת עולם כוללת ומקיפה.
עכשיו הדובר הזה סולק. אך שונאי השחורים, המהגרים והיהודים עדיין פרושים על פני חלקים נרחבים באמריקה, וכוחם רב. לפי תוצאות הבחירות הידועות לנו בשלב זה, המפלגה הרפובליקנית ממשיכה לשלוט בסנאט. ייתכן שהמאזן ישתנה לאחר שלושה סיבובי בחירות נוספים במקומות שבהם לא הושגה הוכרעה. אך בכל מקרה, המפלגה הרפובליקנית - בשונה מטראמפ אישית - לא רק שלא הובסה בבחירות אלא שמרה על כוחה, וייתכן מאוד שיהיו לה הכלים הפוליטיים לייצר בפני ביידן מכשולים משמעותיים בדרך לחולל רפורמות בכל התחומים, שבגללן רבים כל כך רצו בפיטוריו של טראמפ.
האם האיש הנחמד הזה בן ה־78 וסגניתו המרשימה קמלה האריס מסוגלים להתמודד עם האתגר הענק? ברק אובמה, הכריזמטי, החד כתער, הצעיר ומלא האנרגיות, לא הצליח להקטין את השפעת השיח הגזעני והמפלג בארה"ב. הילרי קלינטון הייתה חשופה ופגיעה מדי מכדי לבלום את הטראמפיזם. ביידן והאריס הפכו לנושאי הדגל במאבק לשינויה של אמריקה, ולהחזיר אותה לנורמות ולערכים שנראה שכאילו אבדו לה בשנים האחרונות. האם החיבור ביניהם מספיק עוצמתי כדי לפורר את גוש 70 המיליונים שתמך בטראמפ? קשה לדעת בשלב זה.
ביידן ואנחנו
אובמה אמר פעם כי אין צורך להיות חבר בליכוד כדי להיחשב ידיד ישראל. ביידן הוא ידיד מובהק של ישראל, והוא הוכיח את זה ב־36 שנות שירותו בסנאט. אך ידידותו לישראל, ואפילו הקשר האישי שלו עם נתניהו, לא יוכלו להסוות את תמיכתו בפתרון הבעיה הפלסטינית על בסיס של שתי מדינות, את התנגדותו להתנחלויות ואת סירובו החד־משמעי להכיר ולתמוך בסיפוחים חד־צדדיים. וטוב שכך.
ישראל איננה עומדת כרגע בראש סדר העדיפויות של הממשל החדש, שיתחיל לעבוד ב־20 בינואר. אך כאשר ייכנס לבית הלבן - ביידן יהיה ידיד של ישראל, לא של הימין הישראלי. נתניהו הצליח לערער את הקשר ההיסטורי של ישראל עם שתי המפלגות הגדולות באמריקה. הוא בחר בצד הרפובליקני. כעת הדמוקרטים יאיישו את הבית הלבן, והדמוקרטים של היום פחות מחויבים לישראל, בוודאי בהשוואה לתקופת אובמה או קלינטון. ביידן יהיה התומך הגדול ביותר של ישראל בתקופת נשיאותו. מפלגתו - פחות.
אם נעבור תהליך דומה לזה שעברה אמריקה וניפטר מכהונתו של נתניהו - אני מאמין שתהיה בישראל ממשלה שתוכל להידבר עם המדיניות שממשל ביידן צפוי לאמץ במזרח התיכון, ואולי גם עם הפלסטינים. אך הדרך לשם לא תהיה קצרה ולא קלה.
התרעות פיקוד העורף