בין אורלי לב לאורלי בר לב: גוברת החרדה ומעמיק השסע

לא רק דמויות זוטרות, כמו שתי הנשים ושני הגברים דלעיל, משתתפות במערכת ההסתה והגידופים. מי שמתבלט בכך במיוחד הוא שר הביטחון והרמטכ”ל לשעבר בוגי יעלון, שאינו חוסך שבטו משותפו לשעבר, ראש הממשלה נתניהו. הוא אינו מחמיץ אף אולפן ואף מיקרופון, וגם נוטל חלק בהפגנות המתלהמות, לצד אותו בן שטרית ואותה בר־לב. בשפע הראיונות שהוא מעניק לכלי התקשורת הששים להופעתו, הוא מטיח שוב ושוב נאצות בראש הממשלה. מופעים מעוררי רחמים, עם מסרים חוזרים ונשנים שבהם לרגעים הטונים עולים. הרושם המצטייר אצלי הוא שלא כל כך מדאגה למדינה זועק האיש עתיר הזכויות הזה, אלא בעיקר מיצר נקמנות אישי שבוער בו ואינו מתכלה. לא נחזור על שפע הגידופים והעלילות שמכוונות להלך אימים על ביבי ותומכיו. מסתבר שאחרי 40 שנות היכרות ביניהם, יעלון לא השכיל להכיר את האיש. לא ביבי הוא מי שיתרגש מביקורת חריפה, מוצדקת או בלתי מוצדקת, המטווחת לעברו.

הביקורת על התנהלות הממשלה במאבק בקורונה לגיטימית, אולם אינה מצדיקה את ההקצנה ברשתות וברחובות. במרחבים אלה מתנהלת מעין תחרות, בין קיצוני הימין וקיצוני השמאל, בין שונאי נתניהו לבין מעריציו, מי יטנפו יותר אלה את אלה. האשמה על החרפת הטונים מוטלת על שני הצדדים. הם מזהמים את השיח, מדרדרים את החברה בישראל לתהומות, פוצעים את הנפש, ומי יודע היכן זה יסתיים. אבל יש להדגיש: בתקשורת יש סלחנות יתר כלפי אלפי המפגינים על “איחוליהם” לנתניהו, בעוד קיצוני הימין סופגים ביקורת חריפה מכל הכיוונים. המפגינים בבלפור ועל הגשרים אולי “נאורים” יותר, אולי “לבנים” יותר, אבל הם מיעוט בכלל הציבור, מיעוט קולני, שמתיימר להשפיע על תמונת המצב הפוליטית, עוד בטרם תוכרע בבוא העת בבחירות. והנה, אחרי עשרות ההפגנות שלהם מסתבר, לפחות על פי הסקרים, כי אולי הליכוד נחלש משהו, אבל הממצא המשמעותי יותר הוא שגוש הימין דווקא מתחזק.

ימים לא פשוטים עוברים על ישראל. המחלוקות הפנימיות המתעצמות, שאותן מלבים אנשים חסרי מעצור ואחריות, מעיבות על ההישגים שמוביל נתניהו וכמעט אינם מקבלים את הכבוד הראוי להם בתקשורת: הסכמי שלום, הכרה אמריקאית בהתנחלויות ובמוצריהן, כלכלה במצב יחסי טוב בהתחשב בנסיבות הקשות של המגיפה, צפי ממשי לחיסון שבדרך, ועוד. במקום להתגאות ולהתלכד – שסע מעמיק. גוברת החרדה בקרב הרוב הדומם והאחראי, זה שאינו נוטל חלק במופעי הרחוב הפרועים ותוהה: האם תתמתן השנאה ההדדית? האם לא תגבר בסופו של דבר האחריות הלאומית, בטרם ייחצה קו אדום ויקרה פה אסון? באורלי ואורלי תלוי הדבר, אבל גם בבוגי וביאיר, ובאלה הנוהים אחריהם. וכן – גם בראש הממשלה.