אנטישמיות היא תופעה עתיקה. שנאת יהודים מתועדת היטב כבר במקרא. לפני 3,500 שנה קם פרעה חדש על מצרים והסית את עמו נגד בני ישראל: "והיה כי תקרינה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו". המן במגילת אסתר כבר ניסח תירוץ אחר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם". לאנטיוכוס היה תירוץ דתי. לרומאים - לאומי. לנצרות - תיאולוגי, לאסלאם - פוליטי/דתי. לגרמנים - גזעי. בכל דור מצאו שונאי ישראל תירוץ אחר להשמיד יהודים.
רצח העם שביצעו הגרמנים ועוזריהם באירופה בימי ההשמדה נבדל מכל הרדיפות הקודמות בעיקר בהיקפו העצום, בתיעוש הרצח ובתחבורת ההמונים שאפשרו אותו, אבל השנאה הייתה עתיקה. כמוה גם אדישות העולם. לא היה ליהודים מפלט: המרת דת לא הועילה. בריטניה נעלה את שערי הארץ. רק תבוסת הגרמנים במלחמה עצרה את תעשיית הרצח.
מיד לאחר המלחמה הוקם "יד ושם" כמוסד הנצחה וזיכרון. כשקמה מדינת ישראל מאפרם של המיליונים, היא אימצה את המוסד והפכה אותו לגוף ממשלתי. בחוק משנת 1953 הוגדרו תפקידיו: "לאסוף אל המולדת את זכרם של כל אלה מבני העם היהודי שנפלו ומסרו את נפשם, נלחמו ומרדו באויב הנאצי ובעוזריו, ולהציב שם וזכר להם, לקהילות, לארגונים ולמוסדות שנחרבו בגלל השתייכותם לעם היהודי וכן להנציח את זכרם של חסידי אומות העולם".
לאחרונה, התפרסם כי הממשלה מתכוונת למנות את אפי איתם לתפקיד יו"ר "יד ושם" הבא ומיד התעורר מסע מחאות מתוזמר נגד המינוי. למעלה מ־200 "חוקרי שואה" מהארץ והעולם, חברי כנסת מהשמאל, גם יו"ר האופוזיציה ואנשי רוח. חלק מהמוחים הביעו התנגדות לתא"ל במיל' איתם בגלל מי שהוא ומה שהוא מייצג: יליד קיבוץ שחזר בתשובה, איש ימין, מן הציונות הדתית. עטור זקן וחובש כיפה ענקית. אחרים תקפו אותו על רקע דבריו בעבר, המשקפים לדעתם גזענות נגד ערבים, הטפה לטרנספר, הצגת חברי הכנסת הערבים כ"גיס חמישי". הזכירו כי כאשר היה מפקד חטיבת גבעתי בפרוץ האינתיפאדה הראשונה הורה לחייליו להכות מתפרעים ערבים. אדם כזה אינו ראוי לדעתם לעמוד בראש מוסד שנועד להנציח זכר קורבנות גזענות ולעסוק גם בחינוך.
איני זוכר קמפיין סוער כזה נגד מינויו של טומי לפיד ע"ה כיו"ר מועצת "יד ושם", אף שנטען נגדו כי תמך בטרנספר ובתגובה לכך אמר "ההומניות שלי נשרפה באושוויץ".
שנאת השמאל לימין בארץ אינה חדשה. כבר מלאו לה מאה שנים. אנשי ימין, בייחוד הדתיים הלאומיים שבהם, וביתר שאת - אלו ש"ערקו" ממחנה השמאל וחזרו בתשובה והפכו גם ימניים - שנואים. כך מוסברים מניעיהם של מקצת מהמתנגדים. ברור גם מדוע מתנגד למינוי כל מי שרוצה לשתול בתוך "יד ושם" תפיסות עולם פוסט־ציוניות ופוסט־מודרניות, להדגיש את ההשמדה כחלק מתופעה "אוניברסלית", כחלק מגזענות בכלל, כעוד מקרה פרטי של רצח עם, ולטשטש את הייחודיות של ההשמדה והשורשים האנטישמיים שלה. המתנגדים האלה מבינים כי יו"ר כאיתם לא ממש יזרום איתם.
אבל מעבר לטיעון (ה"גלותי" מאוד) של יהודי החושש לספק בידי שונאי ישראל תירוצים לגל חדש של רדיפות - יש בכך כפירה מוחלטת בייעודו של "יד ושם" בהנחלת לקחי השואה. במאמר מוסגר: היססתי לפני שכתבתי את המילה "שואה". זה השם המקובל לרצח ששת המיליונים, אבל המונח מתאר בדרך כלל אסון עצום ממדים. אנו אומרים "שואת טבע" כשאנו מתכוונים לרעידת אדמה, התפרצות הר געש או צונאמי. קטסטרופה בלתי צפויה ובלתי נמנעת. אבל השמדת היהודים - כך לימד אותנו המשורר הגדול אורי צבי גרינברג - הייתה ממש ההפך מזה: צפויה וניתנת למניעה. לו הבינו היהודים מה מכינים להם הגויים. לו הקדימה הציונות. לו רק הצלחנו לגרש מכאן את בריטניה שנים אחדות מוקדם יותר ולהקים כאן מדינה יהודית.
יהודים יודעים להפעיל את הנשק הזה ולהקדים ולהרוג את שונאיהם לפני שהם הורגים אותנו. זה האתוס של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שלא נהיה תלויים ברחמי הגויים, שניטול את גורלנו בידינו ונמנע בכוח כל ניסיון נוסף להשמידנו. זה ה"לא עוד" שלנו. איננו יכולים למנוע שנאת יהודים, אך אנו חייבים ויכולים למנוע מהאנטישמים להגשים את תאוות הרצח שלהם.
התרעות פיקוד העורף