אוהב לנגן בחליל באירועים חברתיים. הוא אומנם ציין את עברו כטייס בחיל האוויר, אולם מה שאותי תמיד הרשים אצלו היא העובדה שבניגוד לחלק מחבריו לשירות הצבאי, הוא לא פנה למישור העסקי. הוא לא סחר בנשק והוא לא הקים חברות קש ששאבו כסף מהציבור ואחר כך פשטו את הרגל. הוא פנה לחינוך, וזה מצא חן בעיניי.
חולדאי רוצה, כנראה, להיות ראש ממשלה, וזה לגמרי בסדר. כמוהו יש עוד רבים שרוצים את אותו הדבר, והפנקס עוד פתוח. ההרשמה טרם הסתיימה. כולם טובים וכולם ראויים. יש רק בעיה אחת קטנה: מיליוני אזרחים רוצים בפוליטיקה מסוג אחר. הם היו רוצים, למיטב שיפוטי, בשני גושים אידיאולוגיים; כמו שהיה כאן, פחות או יותר, בעבר. שני מועמדים ושתי מפלגות. לא רסיסי מפלגות שנשלטות בידי אנשים עם אגו שעולה על גדותיו; כאלה שסובלים, להערכתי, מאובססיה שמדיפה ריחות של ביבי שופכין.
שמעתי לפני כמה ימים מראיין מבקש לדעת ממרואיינו אם יש קווי דמיון בין תנועת “ארבע אמהות” שקראה, בזמנו, לנסיגה מדרום לבנון לבין “הדגלים השחורים” שרוצים, למיטב הכרתי, בחידוש ההגמוניה של “ישראל השבעה”. עצם השאלה עוררה בי סלידה. נתניהו מתגורר בבית ראש הממשלה מכוח הליך דמוקרטי. ההפגנות נגדו הן פוליטיות. שאלת הנסיגה מדרום לבנון הייתה במישור אחר לגמרי. היא חצתה מחנות, והמראיין ידע את זה. אבל זה לא הפריע לו לתרום להפצת עוד קצת שנאת חינם; מה שמניע, להתרשמותי, את מרבית “הראשים”. וזה הולך ונעשה גרוע מיום ליום.
התרעות פיקוד העורף