רגע השיא בכהונת מאיר פרוש, השר הטרי לירושלים ומסורת ישראל, היה ללא ספק הילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון. האירוע המורכב, שזכה השנה לשבחים מקיר לקיר, הפך את פרוש באחת לכוכב הציבור החרדי והמסורתי מכל העדות והגוונים. צריך לומר: הוא הרוויח את זה ביושר.
ארבעה ימים רצופים שהה השר במירון, מנהל ביד רמה מערך מורכב ונפיץ, מעביר רבבות מתפללים אל הקבר וממנו בסדר מופתי בצל טראומת האסון הכבד המרחפת על ההר. אנחנו נפגשים למחרת ל"ג בעומר, והסימנים מעידים: העיניים אדומות, נפוחות מחוסר שינה, הגוף כולו דואב אבל הרוח מרוממת. פרוש, בן 67, חיוני ורענן.
קו ישיר מחבר בין אירועי מירון ליום ירושלים שחל היום. השר לענייני שניהם טורח ומוצא את הקו המקשר: “זקני ירושלים היו מספרים שמי שכבר מצא לעצמו גלגלים כדי לנסוע אל הכותל, היו אומרים לו, אם כבר הגעת למוצא בפאתי ירושלים, איך אתה לא נוסע למירון?".
והן רבו ביניהן כמו בכל מערכת בחירות טובה, ובחרו ועד ועבדתי מולו ועשינו את כל המאמצים שירגישו כמו מלכים בהילולה השנה. הבאנו אוטובוס פרטי לכל משפחה וקרוביה, הכנו להם סעודה גדולה, הבאנו מקהלה ותזמורת ועשינו את כל המאמצים שירגישו טוב כי זו חובתנו".
דבר נוסף, הרחבנו את מתחם מירון ל־110 דונם ויצרנו מתווה שאפשר לאלפים להיכנס ממש לתוך החדר של קבר רבי שמעון, לגעת, לנשק ולצאת. זה היה מאוד מרגש. קיבלנו מאות טלפונים והודעות מאנשים שאמרו, בפעם הראשונה אחרי עשר ו־20 שנה הצלחנו להיכנס לתוך ציון הקבר. אז אני שמח, כי יצאנו לריצה של 100 קילומטר, הקדמנו את היעד בכמה קפיצות וקיבלנו מדליה בונבוניירה".
אין מתאים מפרוש לאייש את המשרד עם הכותרת המחייבת ירושלים ומסורת ישראל. הוא ירושלמי שורשי, בן לשושלת רבני ועסקני ירושלים שפעלו במוסדות אגודת ישראל בעיר לאורך שנים. פרוש עצמו כיהן כחבר מועצת עיריית ירושלים והיה אחראי על תיק שיפור פני העיר, החינוך החרדי וועדת תכנון ובנייה.
ב־2008 אף התמודד על ראשות עיריית ירושלים כנציג אגודת ישראל ויהדות התורה וזכה לתמיכת רוב הרבנים מהמגזר החרדי והדתי־לאומי, אך לבסוף הפסיד לניר ברקת. “אני מאוד גאה בהיותי ירושלמי", מעיד פרוש. “כשאבי זיכרונו לברכה נפגש עם גורמים במשרד החוץ, הוא היה אומר להם בהומור שהוא פלסטיני אסלי, כי משפחתו חיה בירושלים שבעה דורות".
יצאת נגדו לאחרונה בחריפות סביב חוק הגיוס. אמרת שאתם רוצים את חוק הגיוס לפני התקציב ופסקת ההתגברות ושאם נתניהו לא יכול, שילך הביתה. אמרת: “בשביל מה נתתי יד להקים ממשלה כזו? אם הוא מפחד - שיגיד שהוא לא יכול להיות פה ראש ממשלה".
“חזרתי בי מהדברים האלה. אני מאוד טעון בגלל שלא מתקיימים הסכמים מולנו. אני יכול לקבל שאומרים לי, אי אפשר היום ונקדם עוד מעט, אבל יש לי ביקורת חריפה על כך שהסכם מלפני חמישה חודשים עוד לא התקיים. ניהלתי משא ומתן עם המיועד להיות ראש הממשלה, הוא יודע את המועקות של הציבור שלי. ואחרי 48 יום הסכים לתנאים שלנו, שהיו המפתח להצלחת הקואליציה שלו".
לא, ולכן כל הסיפור הוא פוליטי. מראש אמרתי, מדובר בנושא אמוני, אי אפשר להצליח לשכנע בו, אבל עם עובדות אפשר להתמודד, לא נסכים שההבטחה של בן־גוריון שמדינת ישראל תהיה בית לכל יהודי, כולל החרדים, תתבטל. אם כל כך כואב לחילונים, שיגייסו קודם את הערבים".
יש לך היסטוריה של פרובוקציות בנושאים הקרובים ללבו של הציבור שאתה מייצג. ב־2003 פתחת בשביתת רעב בשל גזירות תקציב שפגעו בקצבאות הילדים ובשכבות החלשות, וב־2013, בדיון במליאת הכנסת על העברת חוק גיוס בני הישיבות, כבלת את עצמך לדוכן הנואמים.
“כן, כן, באמת לקח קצת זמן עד שהצליחו לפרק את האזיקים מהמיקרופון. אזכיר לך שבאתי לוועדת החוקה, חוק ומשפט אחרי שההוא, גלעד קריב, בא לכותל עם ספר תורה, ושיבשתי לו את הדיונים. נשכבתי על הרצפה ותקעתי בשופר. לא קפצתי לתוך השולחן העגול ומנעתי את הדיונים, רק תקעתי בשופר. מותר לי. מותר לי גם לקרוא תהילים בקול".
המצב הביטחוני המורכב, עליית מחירי החשמל והחלב ושאר נושאים בוערים שעל הפרק לא הלכו לשום מקום, אבל השר לענייני ירושלים ומסורת ישראל עסוק בעניינים סקטוריאליים חשובים ודחופים יותר. מאז כינון הממשלה טיפח ערימה נאה של שאיפות: השוואת תנאי החינוך בין המגזר החרדי והכללי, פסקת ההתגברות שתסייע להעביר את חוק הגיוס, חוק דרעי וחוק החמץ וגם חקיקת חוק יסוד "הכרה בלימוד תורה".
העובדה שעד כה שום דבר מכל זה לא הבשיל לכדי מימוש, אמורה הייתה להעכיר את מצב רוחו המרומם של פרוש. הצלחת ההילולה במירון מכסה, כך נראה, על כל התסכולים.
לא שזה גורם לו להיות נינוח יותר בכל הנוגע לסוגיות דת ומדינה נפיצות. בתחומים הללו פרוש יוצא לקרב חמוש בפלפולים מתחכמים, השוואות מפליגות, ציטוטים ופרפראות שאינם מצליחים לכסות על העובדה שאין בידו תשובה לציבור החילוני.
כך למשל, פרוש טוען שהדרישה ל"חשמל כשר" באמצעות הקמת מתקני אגירת חשמל בשכונות החרדיות, מהלך שעשוי לייקר את תעריף החשמל לכלל הציבור ולפגוע בתחרותיות בשוק האנרגיה, נועד בכלל לסייע לצבא. “עוד כשפואד בן אליעזר היה שר האנרגיה והתשתיות, הוא כבר עבד על חשמל דרך גנרטורים ומאגרי שמש, כי הוא הכיר ביתרונות של המהלך הזה", מחדד פרוש, “בסוף עוד נגלה שהחשמל הכשר עוזר לצבא לחסל את מי שצריך לחסל, ושזה לא רק בגלל החרדים.
אמרתי בעבר ואני רואה את זה גם היום, שלצערנו, כדי לקבל קולות של בוחרים, צריך לצאת נגד החרדים. לא אופתע אם יתברר שגם ההפגנות מתחזקות דרך הנושא של השוויון בנטל כדי לקבל קולות של בוחרים. מי שרוצה קולות מחפש אקשן ומוצא אותו אצל החרדים כדי שאפשר יהיה להכות ולצבור כוח".
וכדי להפיג את הדאגה מלבך על כך שהחרדים לא ילמדו ליבה, אני מבטיח שכאשר הם יצטרכו ליבה, הם יידעו ללמוד כל מה שיכול להשכיל אותם. וגם כאלה שלא ילמדו - יצליחו. במגזר החרדי יש אנשים שעושים עסקים בהצלחה רבה גם בלי שלמדו ליבה בנערותם".
אבל אם הרוב לא לומד ליבה וכפועל יוצא לא מצליח להשתלב במשרות הבכירות, הוא נידון לחיי עוני ונופל למעמסה על הציבור שעובד ומשלם מסים.
“מי אומר שהמענקים שהאמריקאים נותנים לנו הם רק לציבור החילוני? המענקים מיועדים גם לציבור החרדי. המדינה לא משקיעה בציבור החרדי את מה שהיא משקיעה בציבור החילוני. הציבור החרדי מקופח בתקציבי ציבור, מה השאלה בכלל. תקציבי התרבות לתיאטרון למשל הם בסדר גודל עצום. אנחנו לא הולכים לתיאטרון, אבל תנו לנו את הכסף לתרבות שאנחנו כן משתתפים בה.
למה משרד התרבות צריך להשקיע בתחומים שמשרתים רק את הציבור החילוני? הציבור החרדי מקופח בכל תחום. קחי למשל את הרפורמה המשפטית. אנחנו לא מחפשים לריב עם הציבור, אבל איך יכול להיות שקבוצה אחת שולטת וממנה לעצמה את השופטים, איך ייתכן שכעבור עשרות שנים בבית המשפט העליון אין אף שופט חרדי ומעט מדי שופטים ספרדים? אנחנו לא מובילים את המאבק בעד הרפורמה, אבל ברור שאין איזון בבית המשפט העליון. מירון נראה אחרת השנה, כי כשהיה צריך לקבל החלטות, הציבור החרדי השמיע את העמדה שלו סביב השולחן המצומצם והיא נשקלה.
אבל ליד השולחן המצומצם בבית המשפט העליון אין מי שישמיע את העמדות שלנו. לכן אני חושב שזה לא כל כך אסון שאומרים שהרכב ועדת השופטים יהיה שונה. לא אומרים שיהיו שם שוטים, מופקרים, זוללים וסובאים שיושבים במועדוני לילה, אומרים, נשנה את הרכב הוועדה באופן שיהיו שם אנשים טובים, אבל אחרים מאלו שהיו עד היום".
לאורך השנים תמכה יהדות התורה במפלגות הימין ובאופן מסורתי שילבה כוחות והצבעות עם הליכוד ונתניהו. אבל בתקופה האחרונה נדמה שגם גנץ מתקבל בחמימות בחצרות החרדיות. “גנץ לא אגרסיבי כמו לפיד, שמעודד את המפגינים נגד הרפורמה המשפטית", מנתח פרוש. “במידה מסוימת גנץ חושב כמונו, שגם אם לא מקבלים את הכל לא שורפים את המדינה".
“מוקדם מדי לשפוט אותנו. צריך לבחון את המגמה. זה לא דבר שאפשר לעשות מהר. אנחנו נפעל, לציבור החרדי יש כוח קנייה אדיר. כשליברמן התחיל עם המאבק בציבור החרדי והעלה את המס על השתייה המתוקה והחד־פעמי, הצעתי שהציבור שלנו יעשה חרם. שבוע אחד היהדות החרדית לא קונה קוטג', גבינה צהובה, שתייה מתוקה - וזה מטלטל את המערכת הכלכלית. אבל הרבנים לא נתנו לי לעשות את זה".
למה בעצם מיהרתם לבטל את המס על השתייה המתוקה? זה פוגע בבריאות ובניגוד מוחלט לאינטרס שלכם. “אני מטפל בסוכר שלי, תודה רבה. ליברמן עשה את זה כדי לפגוע, ואנחנו לא יכולים להשאיר על המדף חוקים שנעשו במכוון נגד הציבור החרדי".
גם אם מתוך שלא לשמה בא לשמה? הרי בסופו של דבר זה פוגע בכם. “כן, כי יש גבול. גם סיגריות פוגעות בבריאות, אז מצאו פטנט שכותבים על החבילות שהעישון מזיק לבריאות. רוצים לדאוג לבריאות שלנו? תכתבו על הבקבוקים ששתייה מתוקה מזיקה לבריאות".
חיים פוליטיים זה לא בדיוק הסביבה שמכבדת את האישה. יש להן דברים הרבה יותר חשובים לעשות. בלעדי אשתי לא הייתי זוכה לילדים כאלה, לבית כזה, למשפחה כזאת. איך הילדים שלי היו מתפתחים ויוצאים לעולם אלמלא היא? אנחנו מאמינים שהאישה בנויה ממרכיבים אחרים משל הגבר. היא זו שמלטפת ומרחמת ומנענעת את העגלה וקמה לילד באמצע הלילה. אני קמתי פעם לילד שלי בלילה? היא שלחה אותי פעם למכולת? אני את שלי עושה והיא עושה את שלה, ותאמיני לי, לא רק אני גאה בה, גם היא גאה מאוד להיות עקרת בית".
התרעות פיקוד העורף