ימים ארך המשא ומתן להשבעת ממשלת נתניהו. ניצחון הימין בבחירות הפך למסע מכירות רווי יצרים ואמוציות. אלה היו ימיה הטובים של מפלגת הליכוד. האופוריה הייתה עוצמתית, משישה כמעט. התקווה לימין על מלא הולידה ערימת תיקים מסחררת. משרדים התעופפו מיד ליד, מסיעה לסיעה, כמעט כל חבר כנסת שני בקואליציה קיבל תפקיד של שר או סגן שר, ומירי רגב, יקירת הפריימריז והאישה הבכירה ביותר בליכוד הוזמנה אל המדף העמוס בכל טוב לבחור לעצמה ממלכה. “ישבתי עם ראש הממשלה בפגישה, והוא שאל אותי, איזה משרד את רוצה?", משחזרת רגב. “הוא אמר לי, את יכולה לבחור מהכל. בואי תהיי שרת החוץ, או אולי שרת החינוך, אמרתי לו, תודה רבה, אבל אני רוצה לחזור אל משרד התחבורה. ונתניהו לא הבין, הוא אמר, למה שלא תגווני, למה שלא תיקחי הפעם משרד אחר. באמת הציעו לי כל משרד אפשרי".
שנה וחצי באופוזיציה לא החלישו את רגב אפילו לא לרגע. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים וחברת הקבינט המדיני־ביטחוני ישבה על הספסלים ביחד עם יו"ר המפלגה שלה ולמדה ממנו “להסתכל לממשלה הרעה הזו בעיניים ולעשות הכל, אבל הכל, כדי להפיל אותה". אומנם היה קשה לשבת מרחוק, לראות את הארץ המובטחת מתניידת עם נהג וקרוניות שלא מתכתבים עם הסביבה הפוליטית שלה, אבל העובדה שנאלצה להוריד הילוך הרגילה את רגב למציאות שבה מותר ואף רצוי להקדיש קצת יותר זמן ותשומת לב גם לעצמה.
ההבנה הזו נגרמה, בין השאר, משינוי משמעותי בקרדיט של רגב, כשהפכה לפני חצי שנה לסבתא טרייה. הנכד יהלי לא רק החזיר אותה אל השלטון נינוחה מתמיד, אלא גם השפיע על לוחות הזמנים וחידד את המחויבות המשפחתית. “כשהבן שלי רועי וכלתי טלי הודיעו שהם בהריון, מאוד התרגשנו", היא אומרת בחמימות, “פתאום המשפחה הולכת וגדלה, הילדים הופכים להיות הורים, ואנחנו הופכים לסבתא וסבא. אומנם יש הבדל גדול בין אמא לסבתא, בכל שלב אני יכולה להגיד לילדים שלי, חברים, קחו את הילד, מפה זה שלכם, אבל יש גם משהו מאוד מחבר כשסביב השולחן יש כיסא תינוק ואנחנו שמים לו כיפה בקידוש וכולנו צוחקים. זה משהו שמכניס אותי לפרופורציות. וגם למחשבות שאנחנו כבר לא זוג צעיר עם ילדים. פתאום אנחנו כבר במועדון האקסקלוסיבי של הסבים והסבתות, ואני שואלת את עצמי, מה אני, סבתוש?".
בפעם השנייה חולשת רגב על אחד המשרדים המשמעותיים והמשפיעים ביותר על הציבור בישראל. תחבורה היא לא רק רכבות, מכוניות ופקקים אלא גם נמל התעופה ונמל אשדוד, ים, יבשה ואוויר. כל הדרכים מובילות לרגב, וגם תקציבי עתק שבעזרתם היא מתכננת לחבר את ישראל ממטולה ועד אילת: “מי שמחזיק את המפתח ליכולת לנוע ממקום למקום, יכול להשתמש בכוח הזה למוביליות חברתית, לאפשר לאנשים לגור בגליל אבל לעבוד בתל אביב וההפך, להגיע מקריית שמונה עד אילת. אתה יכול לפזר תעסוקה, להתחבר לאנשים, לייבא ולייצא סחורות, להתחבר לעולם דרך האוויר והים. זה משרד משנה חיים, כי ארגון ללא תנועה הוא ארגון מת".
על קיר לשכתה של שרת התחבורה תלויה, לפיכך, מפת רכבות שאמורות לחבר את ישראל מכל כנפותיה במסגרת פרויקט שאפתני שזכה לשם המחייב “מסילות לחיבור ישראל". “זה מה שהצגתי לראש הממשלה, וזה מה שהוא אישר לי", אומרת רגב. “הפקקים במדינת ישראל עולים 40 מיליארד שקלים בשנה, אבל אם אצליח לחבר את ישראל ברכבות על ציר מזרח ומערב, צפון ודרום, זה יקל על הפקקים ועל העברת הסחורות וישפיע על יוקר המחיה וגם על ההיבט החברתי, כי בסופו של דבר אני מובילה בתחבורה את אותה אג'נדה חברתית שהובלתי בתרבות: חיבור בין מרכז ופריפריה ומקום שווה לשניהם. בפעם הראשונה הצלחנו להביא תקציב מאוד גדול למשרד, שנותן מענה לאתגרים של תחבורה ציבורית זמינה ונגישה, תשתיות רחבות ומודרניות, טיפול בכבישים אדומים וצדק תחבורתי".
כל זה טוב ויפה, אך קצת קשה לביצוע כשרוב שדרת הניהול של משרד התחבורה פוטרה או התפטרה מאז כניסת השרה רגב לתפקיד. משרד התחבורה מתנהל ללא מנכ"ל קבוע. לפני כחודשיים התפטר מנכ"ל רשות שדות התעופה חגי טופולנסקי, והשבוע הודיע גם מנכ"ל רכבת ישראל מיכה מייקסנר על התפטרותו. גם נמל אשדוד, הגדול בישראל והאחרון שעוד נותר תחת המטרייה הממשלתית, מתנהל בימים אלו ללא יו"ר וללא מנכ"ל. “יש לנו שדרה ניהולית מצוינת במשרד, ממלאי מקום ואנשים טובים ומקצועיים שמבינים את האתגרים ופועלים מולם במסירות", מרגיעה השרה. “בקרוב מאוד נשלים את כל התפקידים החסרים דרך ועדות איתור מקצועיות ונמשיך לקדם את התוכניות האסטרטגיות והמהלכים הגדולים. כל שר שנכנס לתפקיד מחליף מנכ"ל, ולכל מנכ"ל יש ממלא מקום ששותף לדיונים ועובד בהתאם להנחיות השרה".
פרויקט "מחברים את ישראל" של רגב עלה לכותרות בעבר גם סביב עבודות המטרו והרכבת הקלה. לחברת נת"ע שני פרויקטים מרכזיים: האחד הוא הרכבת הקלה שמתוכננים בה שלושה קווי נסיעה שיחברו את כל גוש דן, והשני הוא הרכבת התחתית של גוש דן, שזכתה לכינוי ה"מטרו", עלותו כ־200 מיליארד שקלים, והוא צפוי לשרת מיליוני נוסעים מכל רחבי הארץ שנוסעים במטרופולין תל אביב מלוד, רמלה ורחובות בדרום ועד רעננה וכפר סבא בצפון ופתח תקווה במזרח.
המטרו נועדה להקל משמעותית את העומס בכבישי גוש דן והיא מהווה את פרויקט התשתיות הגדול בתולדות ישראל. אלא שרגב הזהירה בעבר שלא תקדם את המטרו אם לא יהיה מענה תחבורתי לפריפריה. לאחרונה אף הודיעה שבכוונתה להוציא את פרויקט המטרו מאחריות חברת נת"ע ולהעבירו לחברה אחרת. “לא יכול להיות שנשקיע 120 מיליארד שקלים ברכבת הקלה וכפול מזה למטרו במרכז, אבל לא יישאר כסף לחבר את כל חלקי מדינת ישראל שסובלים מכבישים אדומים ופקקים", מבארת רגב.
לרגב אין סמכות להחליט על כך לבדה, מה גם שההחלטה לא תואמה מול סמוטריץ', אף שהמטרו נחשב לפרויקט משותף של משרדי האוצר והתחבורה. “הכל ייעשה בשיתוף עם האוצר", מסבירה רגב. “אבל בסופו של דבר האחריות היא שלי. כשהרכבת לא עובדת באים אליי בטענות, כשיש בעיות בשטח, אני צריכה לתת להם פתרונות, אז כמו שיש לי אחריות, צריכות להיות לי גם סמכויות. איפה האוצר היה בעיכובים, בחריגה? אז תנו לי לעבוד ולדאוג שגם הרכבת הקלה תצא לפועל וגם המטרו".
לרגב מערכת יחסים קרובה עם ראש הממשלה ורעייתו: “אני מעריכה מאוד את שרה נתניהו וחושבת שעושים לה עוול גדול. היא אישה חזקה, חדה, חכמה, קולטת דברים, מסורה לבעלה ולילדים שלה בצורה יוצאת דופן".
רגב נולדה בקריית גת, בשכונת הרכבות. “כנראה שתמיד היה לי קשר לרכבת", היא צוחקת. “ותמיד גם הסתכלתי בקנאה על הווילות עם עצי התפוזים מהצד השני, שרק כביש הפריד ביניהם לבין הבתים הישנים שלנו. השפה הייתה ספרדית, הפיוטים בלדינו, אבל אנחנו רצינו להידמות לצבר הישראלי, זה שמדבר במילים כמו ‘גזוזטרא'. הייתי אומרת לסבתא מרים ולסבתא סולטנה, דברו איתי בעברית, אבל הן לא ידעו לדבר עברית. רק כשבגרתי הבנתי את החוזק של המקום הזה, את הזהות היהודית והתרבותית, את השורשים, הריחות, הקולות. את האפריטיף לפני החמין בשולחן שבת".
התרעות פיקוד העורף