"כשנחתם הסכם השלום עם ירדן, המחנכת קראה לי לחדר המורים ושאלה אם אני יכולה להשיג מאבא צילום של יצחק רבין והמלך חוסיין לוחצים ידיים", היא נזכרת היום. "אז הבאתי לה פוסטר גדול והיא תלתה אותו בכיתה. למחרת כל המורות רצו גם. הלכתי לסניף והבאתי משם גליל של פוסטרים והמורות תלו את התמונות בכל רחבי בית הספר, רק שעל כל פוסטר היה כיתוב בולט של מפלגת העבודה והסיפור הפך לקמפיין פוליטי בלי שהתכוונתי בכלל".
היא הייתה אז בת 9, בתקופה ששיח השלום היה רווח גם בעיירות הפיתוח. ח"כ לזימי, שנמצאת במקום הראשון ברשימת העבודה אחרי מרב מיכאלי, זוכרת ימין ושמאל במגדל העמק, מרכז וקצוות, נץ ויונה במקום שנחשב היום מעוז ליכודי מובהק. "מפלגת העבודה הייתה נטועה ונוכחת בכל הפריפריה", היא אומרת. "בגין עשה הסכם שלום פורץ דרך, והיו תקופות שרבין קיבל במגדל העמק יותר קולות מהליכוד".
קצת קשה לבקר את מפלגת השלטון ממקום חלש, הגם שלזימי מומחית בביקורת. כפעילה חברתית התעמתה לא אחת עם גופים רבי־עוצמה בקשת רחבה של נושאים חברתיים: נשים, קשישים, שכר מינימום, דיור ואקלים. רק שהפעם היא מדברת בשם מפלגה שכמעט התאיידה.
על פי הסקרים מפלגת העבודה אפילו לא מתנדנדת על שפת התהום, היא עמוק בתחתית, ובמצב עניינים עגום שכזה לזימי לא יכולה להתנחם אפילו במיקום הגבוה שקטפה בהפתעה בפריימריז של הבחירות האחרונות. "היו כשלים", היא מודה בצער, "ואנחנו משלמים על זה".
"הייתי מאושרת מזה, ציפיתי שהמפלגה תעסוק במהות, בחיים עצמם. אבל בפועל המסרים היו מאוד מעומעמים ולא קשורים, והדבר המרכזי היה תחבורה ציבורית בשבת. זה כל כך מגמד לעומת הדבר המפואר הזה שנקרא מפלגת העבודה, שממש נגמרתי מזה".
"הייתה ישיבת אסטרטגיה עם כל 15 הנציגים הראשונים במפלגה, ובמהלכה ניסו להסביר לנו למה הקמפיין נכון, כי היו לנו תלונות. ואני אמרתי, עזבו שהאג'נדה החברתית שלי נדחקה הצדה, אבל תחבורה ציבורית בשבת כדבר מרכזי וכמעט יחיד? למה שאנשים יצביעו לזה? ואז הם הסבירו על פלח ספציפי מהבייס שמתלבט ושהם רוצים לפנות אליו. זה היה כל כך מצומצם שאמרתי להם, ההימור שלכם הוא על החיים שלנו. והם אמרו, את מגזימה, אל תדאגי. הייתה איזו תחושה שכאילו המצביע הוא דבר סטטי, שלא זז".
"היום אני בעד החיבור עם מרצ. אחרי הבחירות ישבתי עם מרבית הבכירים במרצ ואני חושבת שנכון להצטרף, כי יש כל כך הרבה מקומות טבעיים לחיבור בין האג'נדה היפה של מרצ בתחום החברתי־כלכלי לבין התפיסות של מפלגת העבודה".
"היה בנאום שלה משהו מאוד מנותק מול חוויות הציבור, וההאשמה הגורפת כנגד לפיד נתפסה כאילו היא מסירה אחריות מעצמה במקום לבנות את השותפות של האופוזיציה. אני לא בטוחה שככה היא התכוונה שזה יישמע, אבל הציבור פירש את זה ככה. זה יצר תחושה של ריחוק וניתוק. ואת זה יכולנו לתקן. אני אפילו חושבת שעוד אפשר לתקן".
"פתאום ראיתי שהציבור יודע מה עשיתי. היום גם רייטן, גם קריב וגם אני שוקלים לרוץ בפריימריז הבאים לראשות המפלגה. כשיהיו בחירות נראה לאן זה יתכנס. אני שוקלת, אבל בסוף אעשה את מה שהכי נכון למפלגה ולמדינה".
ראוי לשים לב אל לזימי. היא שקטה, פחות מוכרת, אך נראה שקורצה מהחומר הנכון: יש בה להט נאיבי, צניעות, יושרה ומודעות חברתית עמוקה. לפני שהגיעה לכנסת פעלה כאקטיביסטית למיגור גזענות ואלימות משטרתית והייתה מזוהה עם המאבק להכרה בחטופי תימן, המזרח והבלקן.
בבחירות 2015 פוצצה כנס של הבית היהודי בראשות נפתלי בנט במחאה נגד שיבוץ בצלאל סמוטריץ' במפלגה בשל היותו מארגן מצעד הבהמות. בהמשך הפכה לחברת מועצת העיר חיפה והובילה מאבקים חברתיים בתחום הדיור וזכויות עובדים.
בכנסת ייסדה והצטרפה לשדולה לאיזון חיי עבודה ובית ולשדולה למען ערים מעורבות, אבל מנגד, הייתה בין מגישי הצעת החוק המתנגד להורדת המס על הפירות והירקות. עכשיו היא נושאת עיניים לראשות העבודה ואם המפלגה תשרוד בבחירות הבאות, יש לה סיכוי לא רע לכבוש את הפסגה.
"בכלל לא דמיינתי את חיי בכנסת", היא מחייכת. "הייתי חברת מועצה בחיפה ונלחמתי על כלכלה צודקת, ואז אבא שלי אמר, נעמה, תנסי להתמודד על מקום במפלגת העבודה. זה היה לגמרי תלוש, אבל אבא היה קרצייה והתעקש. התלבטתי כי הייתי חודש וחצי אחרי לידה אבל אבא שלי אמר, אני אשמור על הילד יום־יום, שזה לא יהיה החסם שלך, ותתמודדי.
"אמרתי, טוב, נו, יש לי רק שלושה ימים, הקמפיין מאוד זול, עשרת אלפים שקל כולל הרישום, אז יאללה, אני מעיזה. בחמישי בלילה הודעתי שאני מתמודדת, וביום שני הגעתי למקום התשיעי ברשימה ונכנסתי לכנסת. היום אני אומרת לאבא שלי, בסוף עם כל החינוך הפמיניסטי שקיבלתי, כל מה שהייתי צריכה זה למצוא בייביסיטר".
"ראש עיריית אילת צריך להתחנן לחברי הכנסת בליכוד שלא יעבירו את קרן הארנונה כי היא תפגע בעיר שלו? הם הוציאו את התוכנית היחידה לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה בלי שספרו את כל המבנים שבסיכון בבית שאן ובקריית שמונה. אפילו חדר המיון בקריית שמונה נכנס ככסף קואליציוני ולא בבסיס התקציב. למה תמיד קריית שמונה צריכה להתחנן למענה רפואי מציל חיים? למה זה לא חובה בחוק?
"אני רואה את הציניות ואני נגמרת מזה. אני אנטיתזה לעזרה לאנשים רק כי הם מתפקדים לליכוד. בשנה שעברה הגיעו אליי נציגים של נהגי אוטובוס וביקשו שאגיש חוק למניעת אלימות נגד נהגים על ידי כך שיוגדרו כעובדי ציבור. משרד המשפטים התנגד אבל עמר בר־לב היה בעד, מיכאלי הייתה בעד וכמובן גם אני. ואז אחד מהם אמר לי, תקשיבי טוב לזימי, אם את מגישה את החוק הזה, אני פוקד לך 700 איש למפלגה.
"הייתי בהלם. אמרתי לו, שלא תחשוב לרגע שאני מחייבת אותך באיזה תנאי פוליטי כדי לעזור למשהו שהוא בסיסי. אבל זו בדיוק השחיתות הזאת בשלטון, לא עוזרים לאנשים בגלל שצריך, אלא כי הם מתפקדים לליכוד".
"לקחו את השיח של ישראל השנייה ואמרו, זה קשור לביבי והתיקים המשפטיים שלו, כי הפגיעה בו היא פגיעה בישראל השנייה שבחרה בו. זה עיוות מאוד גדול לשיח שצריך להיות מרפא. המציאות של ישראל השנייה לא תשתנה בגלל נתניהו, אלא בגלל המהלכים שהוא היה צריך לעשות ולא עשה".
"היו לנו שלושה ראשי מפלגה מזרחים, וסדר היום שלי הוא סדר יום מזרחי. אני פועלת לדיור ציבורי ולתיקון בשכונות. אנחנו אולי לא נתפסים ככאלה שפועלים למען המזרחים, אבל אנחנו פועלים למען שוויון שבסופו הוא גם לציבור המזרחי כי הוא שליש מהמדינה.
"בסופו של דבר הסיפור פה הוא מעשים מול דיבורים. הייתה לכנסת הזאת הזדמנות לאמץ את דוח ביטון ולהוסיף עוד תכנים והכרה בתרבויות מגוונות, והיא החמיצה אותה. לעומת זאת במפלגת העבודה בוז'י הרצוג הגיש את חוק ההכרה בפרשת חטופי תימן, קסניה סבטלובה הקימה את השדולה ליהודי ערב, לעמר בר־לב הייתה יועצת שהתעסקה ספציפית בהדרת מיעוטים ואני ויואב חסון הבאנו את ארז ביטון לכנסת. אפשר לעשות ויש מה לעשות".
"המקום הזה הוקם בנס גדול, הרבה אנשים מסרו את חייהם כדי שתהיה לנו מדינה, ועם כל הכבוד למשפט של נתניהו או לנציגים הלאומנים והמשיחיים, הם לא יכולים לעשות הפיכה שתשנה את פני המדינה. זה לא בסמכותם. קצת צניעות. הביאו פה סל חקיקה שכל כולו נועד להחליש את מערכת המשפט ולגרום לקואליציה לשלוט בה. זה בכלל לא עניין של למי הצבעתם בקלפי".
"הציבור יצא בגלל שהוא לא רצה הפיכה משטרית, אבל הממשלה עושה הכל כדי להראות לציבור שצריך להחליף אותה. פיטרו את שר הביטחון, הביאו תקציב אימים, אז ברור שהציבור מתחיל להיות מעורב, כי הוא מבין שמדובר באסון מתמשך".
גם כשהאופוזיציה הייתה בשלטון והעבירה את תקציב הממשלה, ללזימי היו טענות שאותן לא היססה להשמיע בקול. כחברת קואליציה בממשלת בנט־לפיד, העבירה ביקורת מתוך הבית, למשל על הרפורמה בפנסיות, וטענה שיש מקום לשיפור.
"אכן, גם התקציב שאנחנו העברנו לא היה מושלם", היא מודה היום, "אבל לפחות היו רפורמות בהבטחת הכנסה לקשישים, טיפולי שיניים ועוד נושאים חברתיים, לעומת התקציב הנוכחי שהוא הכי אנטי־חברתי שראיתי מעודי. הממשלה לא עסקה בשום דבר חברתי בתקציב, רק בגזל. הוא מבוסס על משרדים פיקטיביים שנועדו להעברות כספים להתנחלויות ולמגזרים פוליטיים: משרד ההתיישבות ומשרד המורשת ומשרד ירושלים.
"כאילו שמו איקס על הציבור ואמרו, איך אנחנו מעבירים כספים רק לאלו שאנחנו רוצים בטובתם. כאילו מישהו הבין, למשל, שיש את עידית סילמן, שהיא שרה חלשה לנושא איכות הסביבה, וניצל את ההזדמנות שהיא נתנה לקדם את הרפורמות הכי הזויות נגד הסביבה.
"גם קרן הארנונה היא דוגמה מובהקת, כי לפיה ההתנחלויות לא ישלמו ורק יקבלו כסף, והרשויות הערביות רק ישלמו ולא יקבלו. יוצא מצב שבית שאן וירוחם ישלמו לאריאל ולשומרון, זה צדק חלוקתי? זו יריקה בפנים של ישראל השנייה.
"גם התקציב של החרדים הוא הפוך על הפוך. נותנים כסף למי שמצבו קשה, אבל הוא מעודד דיכוי ובורות, כי לא ייתכן למנוע מצעירים לימודי ליבה שייתנו להם ארגז כלים בסיסי בעולם ההשתכרות והפרנסה. זה עוול, זה פשע ולא משנה אם יגידו שהם בחרו את זה. אם אישה בוחרת לשבת מאחור באוטובוס, זה לא אומר שאני צריכה לקבל את זה".
"אלו בדיוק הנקודות שנתניהו לוחץ עליהם מהיכרות סוציולוגית עמוקה עם המרחב הציבורי במקום לעשות בידע שלו שימוש לחיים משותפים ולחברה טובה יותר. האינטרס שלו הוא כוח. אני חושבת שיש לו שנאת עניים מאוד קשה. הוא ייתן כסף לאברכים ולחרדים בגלל שיש פה ברית פוליטית, לא בגלל שאכפת לו מהם. הרי לפני 20 שנה השווה אותם לפרזיטים. בגלל זה לא אכפת לו מהדיור הציבורי ולא מנוער בסיכון או משכר מינימום, אלא ממי שמביא לו קבלות פוליטיות. שם הוא שם את הכסף.
"אני חושבת שנוצר מצב פרדוקסלי שבו החברה החרדית הענייה כורתת ברית עם אדם ששונא עניים ובז להם ושכל הווייתו היא קשרי הון שלטון וחברים מיליארדרים. מצב שבו ברית פוליטית הופכת למשקולת הוא טרגדיה, כי בעולם מתוקן היינו צריכים לשבת עם האוכלוסיות המוחלשות על מנגנונים אוניברסליים ולא להעמיק את שלטון הנאמנות השוחק".
"אנחנו לא נלחמים רק בהפיכה משפטית, אלא גם בחלום שלהם להפוך את מדינת ישראל לממלכת יהודה. המטרה של סמוטריץ' ובן גביר היא לא טובת ישראל אלא מדינה קיצונית ומשיחית. הם זחוחים ומנותקים. כששר האוצר של מדינת ישראל אומר למחוק את חווארה, שזו קריאה לביצוע טבח לכל דבר ועניין, אז לא רק העולם מגיב, גם השוק והציבור".
לזימי בת ה־37 מתגוררת בחיפה, אם לשני ילדים קטנים ומרבה להעלות פוסטים לרשת על הורות - מצב צבירה שלא עולה בקנה אחד עם עבודה פרלמנטרית מאומצת. "זה לא הולך טוב ביחד, זאת האמת", היא אומרת באומץ. "אני מנסה למצוא פשרות, להיות יותר נוכחת, להקריא לילדים סיפורים בווידיאו.
"פעם הבת שלי אמרה לי שהיא רוצה להיות חברת כנסת כשתגדל. שאלתי למה, והיא אמרה, 'כדי שנוכל לעבוד ביחד'. היא אמרה את זה בתמימות, אבל אני שמעתי את החוסר וזה קרע את לבי. אני יודעת שהיא משלמת מחיר, שאני משלמת מחיר, אבל אני גם יודעת שמה שאני עושה, זה גם בשבילה".
התרעות פיקוד העורף