שיטת הבחירות בישראל תשתנה? יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ הגיש הצעת חוק שעשויה לשנות בצורה משמעותית את שיטת הבחירות לכנסת. לפי הצעת החוק, מפלגה תוכל לאפשר לתומכים שלה לדרג את רשימת המועמדים על גבי טופס הבחירות עצמו. מדובר בשיטת "פתק פתוח למחצה", אשר תאפשר "דמוקרטיזציה", מבלי לחשוף מפלגות לשחיתות של פריימריז.
חוק זה ייכנס לתוקפו החל מהבחירות לכנסת העשרים ושש. מתוך דברי ההסבר לחוק:
"לפי הדין הקיים, שיטת ההצבעה הנהוגה בישראל היא לרשימות מועמדים ותו לא – שיטה רשימתית-סגורה. בפתק ההצבעה מופיע ים שם הרשימה והאות שלה, ולעיתים גם שמו של העומד בראשה. במצב זה, לבוחרים בבואם לקלפי אין אפשרות להשפיע על הרכב הרשימות המתמודדות".
התוצאה היא שהשיטה מחלישה עד מאוד את הקשר בין האזרח לנבחריו, והיא שוללת ממנו את האפשרות לקדם מועמד ראוי. בנוסף, שיטה זו מגבירה את חוסר השקיפות באשר להרכב מועמדי הרשימה – והמועמדים, מצדם, צריכים לשאת חן בעיני הגוף הבוחר של המפלגה שתמך בהם (למשל חברי המפלגה, מוסד מפלגתי נבחר, אליטה מפלגתית או מנהיג יחיד), אך לא בעיני כלל מצביעי הרשימה".
"הניסיון הבין-לאומי מלמד כי ישראל היא אחת המדינות הבודדות במשפחת הדמוקרטיות המפותחות שיש בהן שיטה רשימתית-סגורה: רובן המכריע של הדמוקרטיות שיש בהן שיטת בחירות דומה לזו שקיימת בישראל מאפשרות לבוחר בבואו לקלפי להשפיע על הרכב רשימת המועמדים – כך נוהגות 19 מתוך 23 הדמוקרטיות החברות ב-OECD שיש בהן שיטת בחירות יחסית עם רשימות מועמדים (מבין ארבע המדינות שבהן יש שיטה רשימתית-סגורה, בשלוש יש בחירות אזוריות, שמגבירות אף הן את הקשר בין האזרח לנבחריו; ישראל היא הדמוקרטיה היחידה ברשימה זו שאין בה לא מרכיב אישי ולא מרכיב אזורי בשיטת הבחירות)".
"גם המגמה בעשורים האחרונים ה יא של מעבר לשיטות אלה, למשל בקרואטיה (ב-2015). שיטה זו נקראת לעתים 'פריימריז ביום הבחירות', והשיטה הספציפית שאנחנו מציעים לאמץ בישראל מכונה בספרות 'פתק פתוח- למחצה' או 'שיטה רשימתית פתוחה-למחצה'. הצעת החוק נועדה לשנות את מבנה פתק ההצבעה בישראל בקרב רשימות שירצו בכך, אך לאפשר לרשימות שלא ירצו בכך לשמור על פתק ההצבעה הישן, וזאת לנוכח הקושי האפשרי של הציבור ובמיוחד של המערכת הפוליטית להסתגל לשינוי. פתק ההצבעה החדש, שיפרט את שמות וסדר המועמדים, יעניק לבוחרים שתי ברירות: האחת, להצביע לרשימת המועמדים המופיעה על גבי הפתק, כלומר לאשר את סדר המועמדים כפי שנמסר לוועדת הבחירות המרכזית (בדומה לשיטה הנהוגה היום אך עם שקיפות רבה יותר, כיוון ששמות המועמדים יופיעו על גבי פתק ההצבעה והשנייה היא להצביע) על ידי סימון (למועמד אחד ועד חמישה מועמדים מבין המועמדים המופיעים ברשימה. מועמדים שיקבלו קולות רבים) לפי ההצעה הנוכחית – חצי מ"המודד", כלומר ממספר הקולות הדרושים כדי לקבל מנדט אחד במהל חלוקת המנדטים הראשונית ("יוקפצו" במעלה הרשימה) אך לא על חשבון ראש הרשימה, שמקומו "ישוריין" ואי-אפשר יהיה לסמן את שמו".
"שיטה זו תאפשר לכלל מצביעי הרשימה, ורק להם, להשפיע על הסיכויים של מועמדים ספציפיים מתוך הרשימה להיבחר לכנסת; זאת בניגוד לשיטת הפריימריז, המאפשרת ל'חברים לא-כנים', שאינם תומכי המפלגה ומצביעה, להשפיע על הרכב רשימת המועמדים. בהקשר זה, השיטה הזו תאזן את המשקל של בחירת המועמדים הפנים-מפלגתית –אם כי לא תייתר אותה, שכן כל רשימה עדיין תצטרך לדרג את מועמדיה לכנסת. השיטה גם תגביר את השקיפות בבחירות בכל הנוגע להרכב רשימת המועמדים, ואת האחריותיות של הנבחרים וההיענות שלהם לבוחרים. היא גם תעודד את המפלגות להציב ברשימותיהן מועמדים איכותיים ולהג ביר את הייצוגיות של קבוצות חברתיות שונות".
"לבסוף, הפתק הפתוח למחצה ימסד את הפוליטיקה האישית, שממילא הולכת ומתחזקת, וישלב אותה בזירת הפוליטיקה הבין-מפלגתית. הדבר ייעשה תוך חיזוק החפיפה בין ההצלחה האישית של המועמד לבין ההצלחה של רשימת המועמדים, כך שמועמד שירצה לגייס קולות לעצמו יצטרך לצורך כך קודם כל לפעול לטובת הרשימה כולה – וזאת בניגוד להתמודדות בפריימריז, שבה המועמדים פועלים לטובתם האישית בלבד, נגד מועמדים אחרים ולא לטובת המפלגה. על כן, גם אם המועמד ירצה אולי להבליט את עצמו כדי לזכות לקולות הבוחרים, לא יהיה לו כדאי לפגוע בחבריו לרשימה".