"אני עובד קשה מאוד", הוא מחייך. “אבל יש לי תנאי אחד: בסוף השבוע אני תמיד בבית. אין לי בעיה עם טיסות לילה, קונקשנים, טיסות שכר, העיקר שאגיע הביתה בשישי בצהריים להיות עם אשתי והילדים".
"או כשאני מגיע לצ'כיה, שנחשבת לתומכת ישראל מובהקת, כדי להודות לה בפומבי על היותה ידידה נאמנה, הביקור מקבל כיסוי תקשורתי וזה מחזק את הקשר. ככה גם עם הודו הגדולה ועם מדינות אחרות שמשדרות לעולם שיש להן קשר קרוב עם ישראל. לרוב אני מגיע עם משלחת עסקית שקושרת קשרי כלכלה בין המדינות ומחזקת אותנו גם בפן הזה".
"השבוע טסתי ליוון. יצאתי בשש בבוקר, את כבר יכולה לתאר לעצמך באיזו שעה התייצבתי בשדה, וחזרתי בשבע בערב. בסוף זה לחיות על מזוודות. לך אני אומר שמה שנותן לי את האנרגיה זה הידיעה שבסוף השבוע אהיה בבית, עם המשפחה. ארוחת שישי, סרט עם האישה או בריכה עם הילדה הקטנה בשבת".
השבוע, בלילה שבין ראשון לשני, עם פרוץ המבצע בג'נין, החל משרד החוץ לפעול גם בהיבט ההסברתי של הפעולה בעיר הפלסטינית. “נציגויות משרד החוץ פועלות כבר משעות הלילה שבין ראשון לשני בהעברת מסרים לקהילה הבינלאומית", אומר כהן. “אני מחזק את ידי כוחות הביטחון על הפעולה הנרחבת לסיכול הטרור בג'נין. במהלך השנה האחרונה נרצחו 52 ישראלים בפעולות טרור נפשעות, רק בשל היותם יהודים. מטרתנו היא לשנות את המשוואה ולרסק את קִני הטרור בג'נין כפי שעשינו בפעולות מול הג'יהאד האסלאמי במבצע מגן וחץ. חשוב להבהיר, אנחנו לא נלחמים בפלסטינים אלא בשלוחות הטרור של איראן באזור, בג'יהאד האסלאמי ובחמאס, הממומנים על ידי איראן, שפועלת לפגוע ביציבות האזורית. כספים המגיעים מאיראן הופכים את מחנה הפליטים ג'נין לעיר מקלט לטרור שמוציא פיגועים נגד ישראלים ומטרת המבצע היא לעצור את זה".
צריך להיות לוליין עם שרירים גמישים במיוחד כדי לנצל את הרווח שבין הביקורים התכופים במדינות העולם לסגירת משימות נוספות במשרד האסטרטגי שכהן עומד בראשו. בחמשת החודשים האחרונים הספיק שר החוץ להניח תשתית להסכם שלום עם סודן, לפתור את המשבר עם פולין, לפתוח קו טיסות מעל עומאן, להגיע לחתימת הסכם אזור סחר חופשי עם האמירויות, לפתוח את שגרירות המדינה המוסלמית־שיעית אזרבייג'ן בישראל ואת שגרירות ישראל בטורקמניסטן הסמוכה לאיראן.
“הצגתי את ההישגים הללו בוועדת חוץ וביטחון, והיו שם חברי כנסת מהמרכז שניסו לשגר עקיצות", הוא מספר. “היה קצת טיזינג הדדי, ואני אמרתי להם, כשהייתם בממשלה, אילו הישגים מדיניים אתם הבאתם? אמרו לי, חנכנו שגרירות במרוקו. אמרתי להם, זה נקרא קבלן לעבודות גמורות. אנחנו בממשלה שקדמה לכם עם מפלגות ימין, שזה הרבה יותר מאתגר, הבאנו שלושה הסכמי שלום עם מדינות מוסלמיות".
"היינו מעדיפים לקחת את הכסף הזה לחינוך, לבריאות ולרווחה, אבל הביטחון נחוץ יותר בעת הזאת. בשונה מהממשלה הקודמת, שהבטיחה לארצות הברית אפס הפתעות, אנחנו אומרים לארצות הברית שאנחנו שומרים לעצמנו את האופציה לפעול ולהגן על עצמנו וגם לתקוף אם צריך. מרבית המדינות שמקיפות את איראן חוששות מהנשק הגרעיני שלה, אבל הן לא יכולות להגיד את זה, כי אין להן את היכולת של ישראל להגן על עצמן".
כהן (50) נולד וגדל בחולון כבן יחיד בבית שלא היה מרובה אמצעים. “עד גיל 18 הייתי פעם אחת עם ההורים שלי בבית מלון שהיה סוג של בונגלוס בטבריה", הוא מספר. “לחו"ל נסעתי בפעם הראשונה בגיל 22 וגם זה מטעם הצבא. לא היו לנו מותרות, אבל בכל מה שקשור ללימודים, לא משנה מה היה המחיר, גם אם זה האטלס הכי יקר בחנות, היו קונים לי גם אם המשמעות הייתה שאמא שלי תישאר שעות נוספות בעבודה".
גם הוא עצמו עבד קשה מילדות: “אף פעם לא הייתי מלך הכיתה, וכל דבר שרציתי להשיג היה כרוך בעבודה קשה. נחשבתי לאחד התלמידים הטובים ביותר, ולא בגלל שהייתי גאון אלא כי עבדתי קשה ורציתי מאוד להצליח. לאמא שלי היה הכי חשוב שאשקיע ואצליח בלימודים".
אמו עבדה כמנהלת חשבונות במפעלי טקסטיל בדרום תל אביב. אולי לכן, כשבגר, בחר בתחום ראיית חשבון והפך בעצמו למעסיק של מנהלי חשבונות. “קינאתי בכאלה שיכלו להרשות לעצמם ללמוד פילוסופיה", הוא מחייך. “אני הייתי חייב להיות פרקטי, כי ראיתי כמה אמא עבדה קשה. וגם בגלל שמאוד אהבתי מספרים. ידעתי שבראיית חשבון יש משהו בטוח, ושתמיד תהיה לי פרנסה".
החוק הראשון שהעביר כהן בכנסת היה הגדלת ההנחה לרכישת דירה בדיור הציבורי: “גרנו בדירת עמידר, וכשאמא שלי הצליחה לקנות אותה, דירה פשוטה בחולון, קומה שלישית בלי מעלית, הרגשנו כאילו קנינו את בית החלומות. ההרגשה שיש נסח טאבו על שם אמא שלי הייתה מדהימה. לכן כשהעברתי את החוק שרן כהן התחיל, עד שנשחק לאורך השנים ועדכנתי את ההנחה, ידעתי שמאות משפחות יהיו מסוגלות לקנות את הדירה הפשוטה שלהן והרגשתי שקניתי את מקומי בגן עדן".
גם כשמצבו הכלכלי של כהן השתנה, הוא סלד מרמת מחיה מנקרת עיניים: “לא עניין אותנו רכב או מותגים. פעם הציעו לי לגור בסביון וסירבתי, כי ראיתי בו יישוב נובורישי שעושים בו תחרות מי עושה את בת המצווה הכי יפה. רציתי שהילדים שלי יגורו בחולון, עיר שכולם שווים בה. גדלתי בשכונת תל גיבורים, שם מנחם בגין היה אלוהים, כי היו פערים גדולים בחברה, ופתאום בא הליכוד ועשה פרויקט שיקום שכונות ובניין הרכבת שלנו עם ארבע כניסות שגרים בו אנשים שלא משלמים ועד הבית כי לא כל אחד יכול לשלם, קיבל חזות וצורה.
"עד אז הבניין היה נראה סביר, רק אם שכן מבוגר היה לוקח יוזמה ומנקה את הכניסות. לא היו גינה או דשא, ולמרות שכולנו חיינו יחד ולא התביישתי מהשכנים, כשבאו חברים לבקר זה היה פחות נעים. ופתאום שיקום שכונות, והמדינה משפצת את הבניין, ושמה דשא ופרחים. זה היה כסף קטן, אבל כזה אור גדול בעיניים. אלו היו רגעים שבהם אמרתי לעצמי שיום אחד אפנה גם אני לפוליטיקה. וכשהגיעה ההזדמנות הפוליטית, לא הייתה לי בכלל שאלה אם לוותר על משכורות של מאות אלפי שקלים בשנה ולהצטרף".
התרעות פיקוד העורף