פרס יודע על מה הוא מדבר. הוא עצמו בשר מבשרה של הקהילה הזאת גם כמשקיע וגם כיזם. קרן פיטנגו שהוא המייסד והשותף בה, נחשבת לקרן ההון סיכון הגדולה בישראל שמנהלת למעלה מ־3 מיליארד דולר שאותם היא משקיעה בכ־300 סטארטאפים וחברות טכנולוגיה. “לקח לנו 30 שנה לשנות את משטר המסים למשקיעים זרים וליצור מצב שיזם ישראלי מציע את החברה שלו בישראל כחברה ישראלית", הוא אומר בעוגמה.
“כשהסטארטאפים קמו בישראל, רוב המשקיעים היו זרים שבאו ואמרו, המדינה שלכם מסוכנת, קטנה וחלשה, יש לכם טרור, אתם מדברים עברית, אתם לא יושבים בשוק העולמי ורחוקים מהשותפים האסטרטגיים, למה שלא תקימו חברה זרה אצלנו בעמק הסיליקון, ואנחנו נעזור לכם. אבל אנחנו פעלנו לשנות את האקו סיסטם וליצור תפיסת עולם שלפיה ישראל היא המקום הכי טוב להשקיע בו, והצלחנו להגיע למצב שבו כ־30% מהמיסוי בישראל מגיע מתעשיית ההייטק, ויותר מ־50% מהצמיחה הלאומית בתוצר הגולמי. וזה עוד לפני התרומה של ההייטק למצב הביטחוני".
הלקח באותן שנים היה שאם אנחנו רוצים לשרוד ולקיים מערכת ביטחונית כל כך יקרה, אנחנו חייבים כלכלה חזקה. ובגלל שהיינו מדינה ענייה, הקמנו תעשיית הייטק חזקה שיש לה שני מנועים, חברות רב־לאומיות וסטארטאפים. יש היום בישראל כ־7,000 סטארטאפים, אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו. אבל אם התעשייה הזאת תתנתק כי ישראל תהפוך לדיקטטורה, אף אחד לא ירצה להשקיע במדינת ישראל, המנוע הכלכלי ייחלש ונגיע לקריסה כלכלית. זה נשמע נורא מפחיד ומסוכן, אבל אני מבטיח שאם לא נעצור היום את המגמה, אנחנו עלולים להגיע לשם".
“אני מתבייש כל כך, עד שכבר אין לי כוח להתבייש יותר. אני מרגיש שבאמת הורידו אותנו לשפל המדרגה, אם כי חבר שלי אומר, גם כשתגיע לשפל המדרגה, תגלה שיש מאחור עוד גרם מדרגות. אני מתבייש בהתבטאויות של השרים, בהשתלחויות של חברי הכנסת, אני מתבייש בשקרים, בזלזול, באטימות, בחוסר האחריות. אני מתבייש בהאשמות הלא פוסקות של הצד השני, אני מתבייש ביחס של המנהיגים בעולם למדינת ישראל בעת הזאת ובדרך שבה אנחנו מתייחסים לידידה הגדולה ביותר שלנו, ואני מתבייש בזה שבהחלטה על צמצום עילת הסבירות הייתה הצבעה מלאה של 64 אצבעות, בלי שקם אפילו אחד שנמנע או התנגד".
כל הדבר הזה לא נעשה, ולכן יש היום בצדק תנועת התנגדות לתהליך עצמו. אני עצמי התרעתי על זה במפגש עם ראש הממשלה. אמרתי, אפילו רפורמת בכר בשוק ההון נעשתה במשך שנתיים, בצורה מושכלת, עם הכנה של ניירות. זה לא היה חד־צדדי, זה היה תהלך ארוך. אמרתי, אני מברך על שינויים במערכת המשפט, כי מדינת ישראל חיה בדמוקרטיה לא מספיק יציבה ויש מקום לרפורמה שתחזק את המערכת. אבל לא ככה".
ממשלה נוהגת בחוסר אחריות משווע. היא לא מקשיבה לקולות שעולים מהעם ומבחוץ, ובמקום להקשיב למומחים, היא מפזרת שנאה על במת הכנסת באמצעות חלק מהשרים בממשלת הליכוד שהפכו לשופרות שלה. בכל יום שעובר, מדינת ישראל הולכת ונחלשת - כלכלית, ביטחונית ומדינית - ולכן בלי קשר לדיקטטורה כן או לא, אין לי אמון בממשלה הזאת, כי היא נוהגת בחוסר אחריות ופוגעת בעוצמתה של ישראל. היא מנסה להראות שהיא יותר חזקה מהעם שאותו היא אמורה לשרת".
אסור לעצור את המחאה עד שלא משנים כיוון, גונזים את התהליך ויוצאים לדרך חדשה. המחאה מעוררת השראה. אם יש משהו טוב בכל התהליך הזה, הוא שהרבה מאוד אנשים שהיו פחות מחוברים לסוגיות הכואבות במדינת ישראל הבינו שאי אפשר לקחת את החיים כאן כמובנים מאליהם, ואי אפשר להתנתק ממה שקורה פה גם אם אתה עושה עסקים ופועל בשווקים בינלאומיים. המחנה הציוני־הממלכתי־הליברלי התעורר, ולפי דעתי אין ולא תהיה דרך חזרה לנקודת ההתחלה".
בשבילי לעזוב את מדינת ישראל זה לחלל את הקורבנות האדירים מהשואה, דרך התקומה, ההגנה, העצמאות, המלחמות והמאבקים של אנשים שהקריבו את חייהם למענה ובהם גם אבי, שהיה ממקימי המדינה. אי אפשר ואסור לוותר על מה שרקמנו כאן. ולכן אני אופטימי ומאמין שננצח גם בלי אלימות. יש דרכים רבות, אחרות ויצירתיות, ובסופו של דבר גם כוח הממשלה מוגבל. היא יכולה לחוקק כמה חוקים שהיא רוצה, אבל אם נגיע למשבר חוקתי ולהתנגשות חזיתית עם בית המשפט העליון, לא תהיה לה יכולת לאכוף אותם. בסופו של דבר הכוח מוגבל, ומי שלא מבין את זה, שיתפטר".
אין להם זכות, כי הם לא שירתו בצבא ובעיניי גם אין להם זכות מוסרית לשלוח אנשים לשדה הקרב. הפוליטיקאים אומרים, אל תכניסו פוליטיקה לצבא. אבל מה שנכנס לצבא זה אי־השוויון בנטל. וכל עוד חיינו במדינה שהיא חופשית ודמוקרטית, אז היו אנשים שנשאו בנטל יותר מהאחרים והסכימו לזה למרות שזה לא כתוב בחוזה ולא התלוננו. אבל ברגע שזה הפך להיות שיטה, אנחנו מסתכנים בסיטואציה שבה יום אחד יקומו אמהות ויבואו לבקו"ם במקום הילדים שלהן ויגידו, אני לא מוכנה שהילד שלי ילך לצבא כאשר יש אנשים שלא מוכנים להתגייס לצבא. איזו תשובה מוסרית אפשר לתת לאמא כזאת?".
יש שרים בממשלה שחושבים שתפקידם לשלוט, אבל הם לא נבחרו לשלוט אלא לשרת, וברגע שהם נכנסו לממשלה הם משרתים את כלל הציבור ולא רק את שולחיהם. אי אפשר להגיד ‘ראש הממשלה של כולם' ולהיות ראש הממשלה של חצי עם. זה לא עובד ככה. ולכן הממשלה הזאת שברה במו ידיה את האמון מול האנשים האלה. אני לא יכול לחשוב על ראש ממשלה אחד במדינת ישראל, מבן־גוריון דרך אשכול, בגין, רבין, שמיר ואולמרט, לא מכיר אחד מהם שהיה הולך בנתיב שנתניהו הולך בו. אנשים היו עוצרים הרבה לפני כן".
אני וחבריי פועלים רבות כדי לחזק את עוצמתה של מדינת ישראל גם במישור הכלכלי וגם במישור החברתי. אני מודה שהחיידק הפוליטי קיים בי, אבל עד היום הצלחתי להתגבר עליו ולא לתת למחלה הזאת להתפרץ. אני רוצה לראות בפוליטיקה אנשים ישרים ובעלי רמה מוסרית גבוהה, שמדינת ישראל יקרה להם והם רוצים לשרת את הציבור. אני מאוד מעריך אנשים כאלה שנכנסו למערכת הפוליטית מתוך רצון להשפיע ולשנות, אבל אצלי זה כרגע לא על הפרק".
התרעות פיקוד העורף