עם כל האתגרים הללו, אין פלא שהנגבי לא מתגעגע במיוחד לחיים הנוחים בכנסת. להפך, ככל שהוא יכול, הוא מוותר על התענוג להתקרב למליאה, למזנון או לשטח המכונה “הפרסה". “בשמונת החודשים שאני במל"ל זומנתי מעת לעת למפגשים שהתקיימו בכנסת", הוא אומר, “למשל כשהופעתי בוועדת החוץ והביטחון, אבל זו הייתה מה שנקרא ‘אפיזודה נוסטלגית'. הייתי שש שנים יו"ר הוועדה, ולהופיע בה כאורח ולא כיו"ר היה מאוד מרגש. פשוט הלכתי כיסא אחד ימינה. לפעמים גם הוזמנתי ללשכת ראש הממשלה בכנסת כשהיו הצבעות ונתניהו היה צריך להישאר שם ולקיים דיונים, אבל בשבילי החוויה הייתה לעזוב את הכנסת כשאני יודע שהחברים שלי נשארים עוד חצי לילה להצבעות".