בגוש דן קוראים לגנץ לא לשוחח עם נתניהו
יוליה, בת 57 מתל אביב, אמרה: "אני לא יכולה להגיד שאני שמאלנית או ימנית, אני רק רוצה שיהיה טוב ויגיעו לפשרה, ויהיה לנו שקט. זה מזיק למדינה. אני גרה בדיזנגוף ות"א וזה מזיק לכולם. אני רוצה שיגיעו לפשרה והכל יסתיים בשלום".
בירושלים וביו"ש הדעות חלוקות
"להבנתי", היא ממשיכה, "סירוב חברי הכנסת לדבר ולהגיע להבנות נעוץ בתפיסת תפקידם - כפוליטיקאים הפעילים במפלגה פוליטית מסוימת ייעודם לשרת את האינטרסים של המפלגה. אני רואה את חברי הכנסת כנבחרי ציבור, וככאלה תפקידם לשרת את הציבור יחד, להתדיין יחד ולהגיע להחלטות יחד".
לדבריו, "אסור שהמאבק על תיקונה של מערכת המשפט יסתיים רק בצמצומה של עילת הסבירות ויחזק את ההגמוניה המשפטית באחיזתה בשלטון מדינת ישראל, קידום תיקונה של מערכת המשפט קריטי לדמוקרטיה, ואנו קוראים לראש הממשלה שלא לקדם 'פשרה' שאין בה שום שיפור מהמצב הקיים ובמקרה הנוכחי אף מרעה אותו".
בדרום זועמים על האופוזיציה
"סוף סוף הבדואים יבינו שמי שפוסק נגדם בעליון זה אנשי השמאל, אותם אנשים שבאים ועושים הפגנות לדו קיום וזכות לבית וכדומה", הוא מוסיף. "מצער מאוד שאותם אנשים מנשלים אותנו, ומצד שני מפגינים איתנו ומקבלים מליונים של תרומות על גבינו. דבר אחר שאולי יהיה וזה שסוף סוף כולנו נהיה שווים בעיני העליון, כולנו נישפט לפי חוק ולא פילוסופיה של איש אחד או קבוצה כלשהי".
ומה חושבים בכירי צה"ל לשעבר?
אחד הארגונים שנפגעו באופן הקשה ביותר מאז פרוץ המשבר סביב סוגיית הרפורמה במערכת המשפט הוא צה"ל, מה שמטריד את מנוחתם של רבים מאלו ששירתו בעבר בתפקידים בכירים בצבא.
"אני נגד כל שימוש בצה"ל בתפקיד או בדרגה כאמצעי מחאה אקטיבי, ונגד כל סרבנות לסוגיה, אך החשש הגדול יותר שלי הוא אינו המחאות הגלויות או הפסקת השירות של אנשי המילואים, אלא מזרמי העומק התת קרקעיים של תחושת השפלה וחוסר הערכה בקרב המשרתים בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה, בתפקידי לחימה הדורשים סיכון חיים והקרבה משפחתית גדולה", מסביר אבמן.
"אני חושש מהשפעת ההורים על מתגייסי העתיד ועל המ״פים והטייסים, שידם תרעד לפני חתימה משמעותית נוספת לקבע כשהם רואים את אובדן ערך אתוס הלוחם בחברה הישראלית והיחס המזלזל של נבחרי הציבור, שמחלחל לחלקים רבים בחברה הישראלית", הוא מסכם.
לדבריו, "מה שקורה למשטרת ישראל באיכות המתגייסים יקרה מהר בצה"ל ובשב"כ, וכולנו נשלם על כך מחיר יקר, כי בפרפרזה כיום, במציאות הנוכחית, 'לא תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי אנשים ראויים לכך'".