אבל הייתה גם פגישה אחרת, מקרית ומצחיקה יותר, כשביידן היה סגן הנשיא וארדן השר להגנת העורף. השניים נפגשו ב־2013 ברכבת. “הייתי בדרכי לפגישת עבודה בוושינגטון", מספר ארדן, “ופתאום עלו על הרכבת עשרות סוכני אף־בי־איי ומאבטחים, ואני ראיתי לתדהמתי את ג'ו ביידן עולה לאחד הקרונות. מישהו אמר לו שיש על הרכבת שר ישראלי, אז הוא קם ממקומו כדי לגשת אליי, ולצערי הראש שלו נחבט בתקרה שמעל המושב".
מאז הסוגיות השתנו מעט, ונדמה שגם מערכת היחסים בין המנהיגים לא להיט, אבל בראיון מיוחד לקראת עצרת האו"ם, שבה ינאם גם ראש הממשלה נתניהו לצד מנהיגים מכל רחבי העולם, מתעקש ארדן שהידידות בין ישראל לארצות הברית איתנה מתמיד.
“ביידן הוא ידיד ובן ברית של ישראל וגם ידיד אישי של ראש הממשלה", הוא אומר בביטחון. “אין בכלל שאלה לגבי זה, כמו שאין שאלה שיש לנו מחלוקות לא פשוטות עם המדיניות והממשל בכמה תחומים שמאוד חשובים לישראל כמו מניעת ההתגרענות של איראן וההקשר הפלסטיני. חילוקי דעות בין בני ברית זה דבר טבעי ויכול לקרות במשפחות הכי טובות".
“אני לא יודע אם יש הנחיה כזו, אף פעם לא שמעתי עליה באופן רשמי, אבל אם יש כזו, בעיניי היא מוצדקת, כי הממשל האמריקאי הנוכחי נוהג לא כראוי כשעדיין לא הזמינו את ראש הממשלה. ממשלת נתניהו הוקמה בינואר, חלפו כבר כמעט תשעה חודשים בלי הזמנה, וגם אם בממשל האמריקאי יש כאלה שפחות אוהבים את חלק משרי הממשלה או את המדיניות שלה, זו לא סיבה לעיכוב ההזמנה".
"והם באמת תומכים בנו, אני אסיר תודה על זה, ומי כמוני מבין כמה שיתוף הפעולה הזה חשוב כל כך לשני הצדדים, אבל כיוון שישראל מתמודדת היום עם חרמות ועם ארגונים עוינים, אני מאוד מצטער על הביקורת המופרזת, כי למרות שהיא מגיעה מכוונה טובה, היא עלולה לשחק לידיים של אלה שמנסים לעשות לנו דה־לגיטימציה".
גם בלי פגישות עם בכירי הממשל של ביידן, לגלנט לא חסרה עבודה בביקורו האחרון, המתוקשר, בארצות הברית. שגריר ישראל באו"ם ארדן ליווה אותו בפגישתו עם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש ובתדרוך ביטחוני לשגרירי המדינות החברות במועצת הביטחון של האו"ם, והכין את הרקע לדיון במתיחות מול לבנון. עבודת השטח המאומצת של ארדן לפני הביקור ובמהלכו נחלה הצלחה נאה כשמועצת הביטחון החליטה על הארכת המנדט של כוח יוניפי"ל בלבנון.
“בואי נשים דברים בפרופורציות", מצטנע השגריר. “מזערנו נזק משמעותי, אבל עם כל הכבוד, אנחנו לא בונים על כוח יוניפי"ל שיעשה סדר ויפרק את חיזבאללה מנשקו. מאז מלחמת לבנון השנייה נחפרו בלבנון מתחת לאף של יוניפי"ל מנהרות שאנחנו גילינו, והועברו שם מעל 100 אלף טילים ורקטות לאזור דרום לבנון. ועדיין, אם היינו היום במצב שבו כל הסיורים של יוניפי"ל היו טעונים אישור ותיאום של צבא לבנון, שהוא צבא בובות שנשלט על ידי חיזבאללה, המצב היה עוד יותר גרוע.
"אנחנו נלחמים שיוניפי"ל יעזור להאט את ההתעצמות הצבאית של חיזבאללה, אבל בסוף אנחנו לא תמימים והדבר היחיד שבאמת ירתיע את חיזבאללה וישתק את הטרור זה רק צה"ל ועוצמתו. אין שום אשליות בעניין הזה. ליוניפי"ל יש חשיבות משמעותית באזור כדי שבחיכוך עם מחבלי חיזבאללה, הוא יהיה הכוח החוצץ. אם הכוח הזה ייחלש ויהפוך אימפוטנטי, צה"ל ייקח על עצמו גם את התפקיד שלו".
ביקור גלנט באו"ם והעבודה המשותפת עם ארדן הם סוג של פרומו לעצרת האו"ם, כאמור האירוע המרכזי שיתקיים בשבוע הבא בניו יורק, וידיו של השגריר ארדן מלאות עבודה. “אני מציע לכל מי שלא חייב, לא להתקרב לניו יורק בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, כי העיר תהיה עמוסה וצפופה מתמיד", הוא מחייך, “בשנים הקודמות הרבה מנהיגים לא הגיעו לעצרת האו"ם בגלל הקורונה, והשנה הם מתקנים את זה ולכן נרשמה כמות יוצאת דופן של ראשי מדינות שיגיעו לעצרת".
השנה העצרת תתקיים בסימן השלכות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה. “במובן מסוים, העולם חזר אחורנית כמעט לימי המלחמה הקרה", מאפיין השגריר. “וגם באו"ם יש חלוקה בין מי שהולך עם ארצות הברית ואוקראינה ומי קשור לרוסיה. זה משליך על הכל, ולכן ראש הממשלה, למיטב ידיעתי, יקיים פגישות עם ראשי מדינות שיכולים לסייע לנו בנושא, כמו למשל התקרבות איראן לרוסיה. יהיו פגישות גם עם מנהיגים שיכולים לעזור לנו בצמיחה כלכלית וטכנולוגית כמו יפן ודרום קוריאה, וגם יש לנו רצון עז להתקרב לאפריקה".
מאז הקמת המדינה מקיימת ישראל מערכת יחסים מורכבת עם האומות המאוחדות. רוב המחלוקות באו"ם נוגעות לסכסוך היהודי־ערבי, לרבות הסכסוך הישראלי־פלסטיני, וברובן ידה של ישראל על התחתונה. כך למשל, ב־75' קיבלה העצרת הכללית החלטה שקבעה ש"ציונות היא גזענות" (החלטה זו בוטלה בשנת 91'). ארצות הברית נוהגת להטיל וטו על רוב החלטות מועצת הביטחון בנושאים הקריטיים לישראל על בסיס השותפות ביניהן, לעומתה, המדינות האסלאמיות, ובמיוחד מדינות ערב, נחשבות לגורם העוין ביותר לישראל באו"ם והן היוזמות של מרבית ההחלטות האנטי־ישראליות המתקבלות בו.
עד לשנת 2000 ישראל לא הייתה חברה באף קבוצה אזורית באו"ם בשל התנגדות המדינות האסלאמיות בקבוצה האזורית של אסיה. מאז השיגה חברות מוגבלת בקבוצת “מערב אירופה ואחרות". ב־2005 אימצה העצרת הכללית של האו"ם בפעם הראשונה בהיסטוריה, כולל בתמיכת איראן, הצעת החלטה ביוזמה ובהובלה ישראלית שקבעה יום זיכרון בינלאומי לשואה. בהמשך אומצו החלטות בודדות נוספות.
לאורך השנים נאלצו שגרירי ישראל באו"ם להתמודד עם ההבנה שהזירה החשובה הזו מוטה ועוינת לישראל. ארדן הגיע אליה מכהונה מאתגרת אחרת כשגריר ישראל בארצות הברית, ונדמה שהמעבר מוושינגטון לניו יורק הביא עמו פרץ יצירתיות רענן.
“אני תמיד אומר שאם היום הייתה מתרחשת ההצבעה על תוכנית החלוקה של כ"ט בנובמבר, לא היה שום סיכוי שהיא הייתה עוברת", הוא אומר בצער. “היום כמעט שליש ממדינות האו"ם מוסלמיות, ומדינות נוספות רבות בדרום אמריקה וברחבי העולם שרחוקות מלהיות דמוקרטיות, משתפות פעולה עם הפלסטינים. הרבי מלובביץ' כינה את האו"ם ‘בית השקרים', וזה כל כך נכון, כשהכותרות שטחיות ותמונות וסרטוני וידיאו שקריים ומגמתיים מציגים את הפלסטיני כקורבן ואת ישראל ככובש מתעלל.
"לפעמים אני ממש צובט את עצמי כשמגיע הנציג של הרשות הפלסטינית ששונא שנאת מוות את חמאס והג'יהאד, והוא יודע בדיוק מה קורה בעזה ואיך חמאס יורה רקטות על אזרחים ומשתמש בעמו כבשר תותחים, אבל עדיין זורם עם הטענות של הפלסטינים באו"ם, משקר במצח נחושה, תוקף את ישראל ומציג אותנו כרוצחי ילדים. אתה רואה אותם מחלקים סוכריות אחרי שרצחו נערים תמימים שעמדו בתחנת אוטובוס ולא מבין איך נותנים בכלל לפלסטינים לדבר. זה ריקבון מוסרי, אבל לצערי הרבה מאוד מדינות מוכנות לעבור על זה לסדר היום, חלקן אפילו מדיניות מערביות כמו אירלנד".
"נפגשתי פעם עם שגריר מאחד האיים הקריביים, יש יותר מעשרה נציגים שלהם באו"ם, ואני מדבר איתו בדרך כלל על סיוע למדינתו בנושאים כמו מים וחקלאות, ובסוף השיחה הוא פתאום אמר, אנחנו מדינה מאוד קטנה, 50 אלף איש בסך הכל, אבל שיכנו את המשלחת שלנו במשרדים גדולים וחדשים בניו יורק ואין לנו כסף לרהט אותם. אם תוכל לעזור לי למצוא רהיטים חדשים ללשכה, זה יוכל לעזור לי מול ראש הממשלה שלי בדפוסי ההצבעה על החבילה הפלסטינית באו"ם".
במקרה נוסף, באמצע נאומו במועצת הביטחון, עמד דקת דומייה לזכר קורבנות הטרור הפלסטיני כשהוא מחזיק את תמונתם של האחים פלאי ז"ל, שנרצחו בפיגוע דריסה. פעם הבריח למועצת הביטחון אבן במטרה להדגים את טרור זריקת האבנים ובקבוקי התבערה, ובפעם אחרת השיק תערוכה באו"ם שעוסקת ב"נכבה של היהודים" שגורשו ממדינות ערב ואיראן, כתגובה להחלטה על קיום אירוע לציון יום הנכבה הפלסטיני.
"לכן כשחמאס פרסם סרטון של האזרח הישראלי השבוי בעזה הישאם א־סייד מחובר לחמצן, הוצאתי באמצע הישיבה את האייפוד והקרנתי להם סרטון של אבא שלו שמבקש לרחם עליו ולשחרר אותו. במועצת הביטחון אסור להשתמש בעזרים, אבל אני מדי פעם מתעלם מזה כדי שהמסרים יחלחלו, וכדי שיבינו עם איזה חיות אדם אנחנו מתמודדים בעזה".
חמש שנים כיהן גלעד ארדן כשר לביטחון הפנים, אחד התפקידים המאתגרים בממשלת ישראל. “השר לביטחון פנים אחראי על עשרות אלפי שוטרים, סוהרים וכבאים שהתפקיד היומיומי שלהם הוא טיפול במצבי חירום, פשיעה, שריפות וסכנה לחיי אדם", מאפיין ארדן. “צריך להיות מעודכן בכל רגע נתון ולהגיב בזמן אמת, וכל טעות שמתרחשת בשטח מייחסים אותה כמעט מיד לשר. זה תפקיד מאוד קשה ומתסכל, ואני לא מקנא באף אחד שעושה אותו".
"אי אפשר להתעלם מהעובדה שבישראל הבעיה של המסתננים ייחודית יותר, כי הכניסה למדינה יכולה להתקיים גם רגלית, לא רק דרך הים, וגם מכיוון שיש איום תמידי על אופיה היהודי של ישראל, מה שלא קיים במדינות עם אוכלוסיות גדולות. אנחנו מתמודדים עם אתגרים ביטחוניים ולאומיים משמעותיים יותר, ולכן ההגבלות של בג"ץ צרמו וכאבו יותר".
"לשמחתי, פעם ראשונה שנקטו נגדה צעד משמעותי והדיחו אותה מהוועדה למעמד האישה, שזה הזוי שהיא בכלל שם בהתחשב בפגיעה הנרחבת בזכויות נשים וברצח נשים באיראן. העובדה שאיראן חברה כמעט שוות זכויות באו"ם היא כתם מוסרי, והמאבק הכי משמעותי שלי הוא לבודד אותה כמה שיותר".
"בישראל הילדים שלך נכנסים לשחק עם השכן, אבל בניו יורק צריך לקבוע דייט למשחקים מראש, ובגלל המגיפה אף אחד לא רצה לקבוע איתנו, ולא משנה אם זה ילדים של שגריר. הילדים שלי, בני 5 ו־10, היו צריכים ללמוד שפה חדשה בלי שיכלו אפילו לראות את תנועות השפתיים, כי המורים מדברים דרך מסיכות. ההסתגלות הייתה קשה וארוכה, אבל אחר כך התרגלנו, ועדיין הקהילה היהודית בניו יורק רואה בכל צעד שלך ושל המשפחה שלך משהו שמייצג את ישראל. זה מחייב".
"הבן הקטן שלי משחק פוטבול ובייסבול, פוטבול עוד בסדר, אבל בייסבול כל כך משעמם. החיים כישראלי בניו יורק הם חוויה חיובית ומעשירה תרבותית, ואתה לומד על יהדות ארצות הברית ועל הממשל, אבל בחיים לא הייתי מסוגל לחיות כאן כל חיי. חסרה לי העשייה הפוליטית, הייתי חיה פוליטית ואהבתי להסתובב בארץ, ואת הקשר הבלתי אמצעי עם הציבור".
התרעות פיקוד העורף