"אחרי כמה שנים ששון פגש את הפועל במפעל אחר. הפועל אמר לששון שיש מפעל ממתקים דומה לשלו שנסגר ברמאללה ומוכרים את הציוד שלו בזול. ככה הוא פיתה אותו להגיע לרמאללה ושם הוא נחטף".
תרומתו המכרעת לשחרור שליט הפכה אותו למבוקש בקרב משפחות החטופים האומללות הפועלות מאז 7 באוקטובר להשבת יקיריהן. “כדי לקדם עסקה חלקית, אפילו לא כולם תמורת כולם, נדרשת הפוגה בלחימה", קובע בסקין. “ויחד עם זאת, אין ודאות שאם יהיה פסק זמן, תהיה עסקה. מה שבטוח הוא שאם לא תהיה הפוגה לא תהיה עסקה. אבל הסיכון לא גדול, כי לא צריך לשנות את מטרות המלחמה ולא צריך להפסיק אותה".
"אבל גם יכול להיות שאני טועה, כי אין תקדים בכל ההיסטוריה העולמית למצב כזה של חטיפה. הדבר הכי קרוב היה חטיפת כיתת הילדות בניגריה. אי אפשר לצפות את ההתנהגות של חמאס אחרי הדברים שעשו ב־7 באוקטובר. זה הפך אותם ללא אנושיים. כאדם שדיבר איתם 17 שנה אני אומר היום שהם לא ראויים להתקיים יותר".
"מ־2008 הם התחילו לגייס לכוח העילית הנוח'בה ממשפחות שכולות. אחרי כל סבב איתנו הם הלכו לאנשים שאיבדו את בתיהם או את בני משפחותיהם וגייסו את הילדים שלהם להילחם ולמות למען פלסטין, המולדת או אל־אקצא ולהשיג נקמה. אנחנו אמרנו, אנחנו מכים בחמאס, השגנו הרתעה לשלוש וחמש שנים, ואני אמרתי, כנגד חמאס לא השגנו שום הרתעה, כי חמאס קובע מתי הוא נלחם ומתי הוא מפסיק להילחם. כל הפסקת אש שהשגנו הייתה החלטה של חמאס. לא החלטה של ישראל. למרבה הזוועה, ב־7 באוקטובר גילינו עד כמה צדקתי".
"חזרתי לארץ ובדקתי עם עורכי דין את המגבלות החוקיות לשיח כזה, ומצאתי ארבע מדינות שהיו מוכנות לארח אותו: נורווגיה, שווייץ, טורקיה ורוסיה. ביקשתי מפרופ' מיגדד לשלוח לבקשת הרוסים צילומים של הדרכונים של החברים שלו שירצו להיות חלק מקבוצת השיח, וגייסתי קבוצה מכובדת גם מהצד הישראלי, ואחרי שבועיים המתנה, פרופ' מיגדד אמר לי שהחברים שלו מפחדים לנסוע אלינו. אז נסעתי לעזה אליהם".
שנה לאחר מכן, ביוני 2006, פרצה ההתקפה על בסיס צה"ל בכרם שלום. בסקין היה אז בכנס נוסף של פורום ארגוני השלום בצד הירדני של ים המלח. “כשחצינו את הגבול לישראל, שמענו שיש שני הרוגים וחייל חטוף. החל מבצע גשמי קיץ, ושבוע לאחר מכן מתקשר אליי פרופ' מיגדד ואומר, אין לנו מים וחשמל בעזה ומפגיזים אותנו. חייבים לעשות משהו. שאלתי, מה אפשר לעשות, והוא השיב, בוא ננסה לפתח ערוץ תקשורת לטובת האזרחים בעזה ושחרור החייל החטוף".
עוד באותו יום התקיימה השיחה בין חמד לבין אביבה ונועם שליט. “למחרת הייתה להם פגישה עם ראש הממשלה, והם ביקשו שאפגש איתם לפני כן. נסעתי לירושלים, ישבנו על הדשא של הטיילת בארמון הנציב וסיפרתי להם עליי. אמרתי שאני מחויב לסייע להם ואלווה אותם ואעשה את כל מה שאוכל כדי להחזיר את גלעד הביתה חי".
שישה חודשים לאחר החטיפה הניחו המצרים על השולחן הצעה מוסכמת על חמאס לשחרור אלף אסירים פלסטינים בתמורה לגלעד שליט. ישראל סירבה. חמש שנים לאחר מכן ישראל תאשר את אותה ההצעה, ושליט ישלם את המחיר בשנות שביו הארוכות. “אולמרט הביא את ההצעה להצבעה ובעצמו הצביע נגדה", אומר בסקין בצער. “החלו קרבות בין חמאס לפת"ח, הודחה הרשות הפלסטינית מעזה, והמצרים הפסיקו את המשא ומתן על שליט והתמקדו במשא ומתן בין פת"ח לחמאס. ונתניהו חזר לשלטון, ומינה את חגי הדס, שהיה סגן ראש המוסד, רצה להיות הראש, לא קיבל את המינוי, התפטר ומונה על ידי נתניהו להיות אחראי על השבויים והנעדרים".
"אחרי שלושה שבועות, כשאני בכנס של האו"ם בדוחא, מידן מתקשר אליי ומבקש להעביר מסר לחמאס שאנחנו רוצים לקבל מגלעד אות חיים. אני מעביר את המסר לראזי, וכעבור שעה מקבל בחזרה תשובה מג'עברי דרך ראזי שיש היתכנות. אני מתקשר למידן, והאיש בהלם. ביקשו ממני להעביר עוד מסר, והפעם בהאזנה. ובדקו שאני מעביר את המסר כלשונו ומקבל תשובה ומעביר אותה כלשונה, ומידן עולה עם זה לראש הממשלה נתניהו ומודיע שיש קשר עם חמאס ומבקש אישור להפעיל אותו. ונתניהו הסכים, בתנאי שאף אחד לא יידע מזה חוץ מראש השב"כ והמוסד ועוד כמה בכירים בודדים. ככה התחלנו לעבוד".
הקשר חודש ובסקין נרתם בכל מאודו. היו טלפונים ומסמכים וחליפת הערות וראזי שמעביר אותן בפקס. “זה היה משא ומתן של בזאר מזרח תיכוני", מחייך בסקין. “ופתאום במסמך השישי בערך אני מקבל רשימה שהייתה נסיגה משמעותית מכל מה שהסכמנו עליו עד אליה, והופיעו בה שמות של המרצחים הכי גדולים. העברתי למידן והוא אמר לי, תגיד לו שסירבתי לקבל את זה.
"באותו לילה נשברתי. שוחחתי עם ראזי שעתיים ואמרתי לו, בוא נשנה כיוון. אי אפשר ככה. זה ייקח חודשים. יש הרי אמון בינינו, אנחנו מדברים כבר שנים, אז בוא נשים את העמדות שלך, אני אשים את העמדות של ישראל, ונסכים לכתוב מסמך שהוא באמצע בין שנינו. וראזי הסכים. סיפרתי לדוד מידן, והוא אמר שחיוני שעל המסמך החדש תופיע הכותרת ‘ההצעה לסגירת עסקת חילופי שבויים', כדי לחשק אותה. למחרת קיבלתי את המסמך בערבית ולהפתעתי ולשמחתי היו בה כמה פשרות שאפילו לא היו חלק מהסיכום שלנו".
ב־14 ביולי התקבל המסמך מחמד, ובסקין העביר אותה למידן, שהלך לנתניהו לקבל את אישורו. “מידן התקשר אליי ואמר לי, גרשון, זו פריצת הדרך". אז קישרתי בינו לבין איש המודיעין המצרי נאדר, שהיה אחד הסגנים של עומר סולימאן, והם ביקשו את החתימה של ג'עברי על המסמך. ג'עברי, שהיה איש דת סגפן מאוד, סירב בתחילה. אז המצרים הזמינו אותו לקהיר, ופינקו אותו בטיול ג'יפים ובמסעדות פאר, ובגלל שבטיול הג'יפים המשקפיים כל הזמן קפצו לו, הקפיצו אותו לניתוח לייזר מתקדם לכמה שעות, והראו לו שיש חיים טובים ולא רק מוות.
"הם עשו עבודה מצוינת למרות שהיה פיגוע בסיני ורמדאן וחגים, ובסופו של דבר מידן נסע עם הצוות שלו למצרים, וג'עברי והצוות שלו היו שם וסגרו סופית את העסקה, ומידן חזר הביתה וצלצל אליי ואמר לי, גרשון, זהו, סגרנו. גלעד חוזר הביתה בעוד שבוע".
מעטים היודעים שכל מי שהיה שותף לחטיפה ולשמירה על גלעד שליט חוסל על ידי ישראל. “אפילו ארבעת השומרים שהובאו במיוחד לעזה כדי לשמור עליו, וכמובן ג'עברי לא בין החיים, ישראל השיגה את כולם", אומר בסקין. “וזה המסר הכי חשוב שלנו, כל מי שמנסה לחטוף ולפגוע בשבויים, דמו בראשו".
כבר בשבוע הראשון למלחמה יצרו משפחות החטופים קשר עם בסקין. הוא, מצדו, יצר קשר מיידי עם ראזי חמד. “שמעתי שהבית שלו הופצץ, אז כתבתי לו ‘ראזי, אם פוצצו לך את הבית, אין חסינות לאף אחד בחמאס, כי הרי גלעד שליט חי בזכותך'. ושבוע לאחר מכן התברר לי שהוא בכלל לא בעזה אלא בביירות. הבן זונה הזה שקורא לעצמו דובר המלחמה אפילו לא נמצא עם המחבלים שנשלחו להילחם ולמות, ובני המשפחה הפריבילגים שלו ושל שאר ההנהגה נהנים ומוגנים במקום אחר".
עם כל הכבוד למעשה המדיני, בשבוע השלישי למלחמה קיים ראזי חמד מסיבת עיתונאים מתוקשרת בערבית. בסקין שמע ממישהו שזה קרה אחרי ש־17 מבני משפחתו נהרגו בהפגזות בעזה. מה שבטוח, זה היה אחרי שהד"ר פוצץ ראיון ב־CNN לאחר שנשאל על רצח חפים מפשע במיטותיהם והכחיש זאת. מול עשרות כלי תקשורת הצהיר חמד שארגון חמאס יעשה עוד מיליון 7 באוקטובר במטרה להשמיד את מדינת ישראל כי אין לה זכות קיום.
עוד באותו הערב בסקין כתב לו בפעם האחרונה: “זו הפעם האחרונה שאצור איתך קשר. אני לא חושב שיש בך את האומץ לענות לי, אבל אני מקווה שהמילים שלי ישקעו עמוק במוחך. אני חושב שאיבדת את השפיות ואת המוסר. חצית את הקו שבין אנושיות לאי־אנושיות. מעולם לא דמיינתי שתצדיק רצח של חפים מפשע, תינוקות, נשים, ילדים שנרצחו מול הוריהם. אתה והחברים שלך תשלמו את המחיר, אבל קודם מיליון פלסטינים ישלמו את המחיר של השנאה והפנטיות שלכם. אני לא רוצה לדבר איתך יותר לעולם. אתה לא ראוי לדבר עם אדם כמוני".
התרעות פיקוד העורף