לנוכח ההתרסקות בסקרים, לא מעטים בליכוד משתעשעים בימים אלה ברעיון של הקמת ממשלה חלופית בכנסת, המכהנת במהלך אי־אמון קונסטרוקטיבי. אופציית אי־האמון הקונסטרוקטיבי הפכה לשיחת היום בלשכות, ב"פרסה" ובמזנון הח"כים בכנסת, כל זאת בהסתייגות אחת, אבל קטלנית עבור קהל החולמים: גם היום, בדיוק כמו לפני שבוע או שלושה שבועות, איש מבין אלה שמדברים על הקמת ממשלה אלטרנטיבית מבלי ללכת לבחירות, לא התקדם מעשית להסכמה סביב סוגיית המועמד החלופי לראשות הממשלה.
נתניהו אמר ש"שכח", אך האם הרוטציה במשרד החוץ תצא לפועל במועד שנקבע?
ההופעה הטובה ביותר של נתניהו רק הדגישה שהקסם התפוגג | קיפניס
ברמת המעשים, הסוגיה לא התקדמה משלב הדיבורים הלאה. בסביבת נתניהו דאגו בימים האחרונים להעביר מסרים מרתיעים לחברי הליכוד, לפיהם "נתניהו לא הולך לשום מקום", וכי הבחירות לא יוקדמו. בסביבות נתניהו הבהירו כי "בכוונתו גם בבחירות הבאות, תהיינה כאשר תהיינה, להתמודד לראשות הליכוד". קמפיין ההתרעה הזה מראה כי התסיסה הפנים-מערכתית בשילוב הסקרים הלא מחמיאים למפלגתו מדאיגים את בנימין נתניהו.
כידוע, הצבעת אי-אמון קונסטרוקטיבי אמורה למנוע הפלה של ממשלות לעתים קרבות. כאשר האופוזיציה מגישה את ההצעה, בניגוד למקרה של הצעת אי אמון רגילה שהייתה קיימת בעבר, היא צריכה להראות כי על הפרק עומדת הקמת ממשלה חלופית. כלומר, מדובר לא רק בהבעת אי-אמון בממשלה הקיימת, אלא גם בבחירת ממשלה חלופית.
באופן תיאורטי, הקמת ממשלה חלופית באמצעות הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבי יכולה להתבצע בשתי דרכים שונות:
א. ממשלת אחדות רחבה, כפי שהציע יו"ר האופוזיציה לפיד: במקרה כזה הקואליציה יכולה לכלול מפלגות מגושים שונים. אפשרות לא דמיונית היא קואליציה שתורכב מיש עתיד, ישראל ביתנו, העבודה, חלק מחברי הכנסת של הליכוד, תקווה חדשה שתתפצל מהמחנה הממלכתי ואולי גם חלק מהחרדים. בפועל, על אף שמספרית זה נראה מציאותי יחסית, אנשי הליכוד יתקשו לצאת נגד נתניהו עם הצעה מסוג זה, ולאיים עליו בהפלתו בעודו ממשיך לכהן כרה"מ. קושי נוסף ואולי אף מרכזי טמון בחוסר הסכמה באשר למועמד לראש הממשלה האלטרנטיבית. בכל שלב של שיחות בתוך הליכוד לגבי האפשרות להסכים על מועמד שכזה, מתגלים חילוקי דעות קשים שנובעים מהאמביציות של כל אלה שרואים את עצמם כטוענים לכתר.
ב. ממשלת ימין אלטרנטיבית שבה יהיו חברים חברי הקואליציה הנוכחית בתוספת ישראל ביתנו, בזמן שבו ליברמן מוביל אג'נדה מדינית-ביטחונית ימנית וניצית, ותקווה חדשה. לקואליציה כזו יהיה קל יותר להתאחד סביב רעיון משותף, כמו למשל סביב המטרה שלא לאפשר הקמת ממשלת שמאל-מרכז שתוביל לוויתורים טריטוריאליים. אולם, גם במקרה זה יהיה קושי להעמיד מועמד מוסכם לראשות ממשלה.
