מאז אותה שבת שחורה, ארה"ב מעניקה לישראל לגיטימציה רחבה ביותר לפעול למיטוט שלטון החמאס בעזה. היא באה לידי ביטוי בגיבוי מדיני ובסיוע צבאי נרחב, תוך שיגור שלוש נושאות מטוסים למרחב והגדרת חמאס כדאעש. עם זאת, הולכים ומתחדדים הפערים בתפיסות בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו בכל הקשור לאסטרטגיית היציאה מהמלחמה וגם בניהול האופרטיבי של הלחימה. ד"ר שי הר צבי מסביר: "לא בכדי משלחת אמריקנית מגיעה היום לישראל לדון בנושא, הממשל מאוד מוטרד מהפערים עם ישראל בסוגיה".
"אי אפשר לזלזל בחוכמה שלו": סוף ליריבות המרה בין דרעי לליברמן?
כשנתניהו מדבר מגרונם של שותפיו הקיצוניים, מה הפלא שגלנט וגנץ מתרחקים ממנו? | אפרים גנור
"המחלוקת האמיתית עם הממשל האמריקני היא לגבי 'היום שאחרי' בעזה, דמותה של המערכת הפלסטינית בכללותה ותפקידה של הרשות הפלסטינית", מסביר ד"ר למזרח תיכון שי הר צבי, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה ברייכמן וסא"ל במיל', "דומה כי הנשיא ביידן עיצב אסטרטגיית יציאה ברורה בעוד ישראל נעדרת אסטרטגיה כזו. לא בכדי משלחת אמריקנית מגיעה היום לישראל לדון בנושא. הממשל מאוד מוטרד מהפערים עם ישראל בסוגיה".
מה הפתרון של ביידן לעזה?
בבסיס התפיסה של הנשיא ביידן ניצב פתרון שתי המדינות. ביידן משרטט חמישה קווים מנחים לעזה "ביום שאחרי", שמהווים תנאים הכרחיים ליצירת מציאות חדשה וטובה יותר: רצועת עזה לא תשמש יותר כבסיס לטרור; לא תתאפשר העברה בכוח של פלסטינים מעזה; לא כיבוש מחודש; לא הטלת מצור או סגר; ולא צמצום בשטחה של הרצועה. לתפיסתו, רצועת עזה ויהודה ושומרון צריכים להיות מאוחדים במבנה שלטוני אחד, שינוהל על ידי רשות פלסטינית "מחודשת". ביידן נמנע מלפרט למה כוונתו, אך נראה כי לתפיסתו הרשות הפלסטינית חייבת כאמור להיות חלק מהותי מהתהליכי השיקום של עזה, אך עליה לעבור שינויים, בעיקר בכל הקשור למשילותה בשטח, לשחיתות הפושה בה וכמובן בכל הקשור לתכני ההסתה במוסדות החינוך ולהעברת כספים למשפחות טרוריסטים.
מה הפערים במישור הטקטי?
בימים האחרונים, ולקראת התעצמות המערכה על ח'אן יונס, הולכים ומתחדדים הבדלי התפיסות גם ברמה הטקטית. במסגרת זו, הממשל האמריקני דורש מישראל לפעול בצורה מדודה וזהירה יותר ובאופן שונה מדרך הפעולה בצפון הרצועה כדי לצמצם את מימדי ההרס והפגיעה באוכלוסייה האזרחית. שמענו זאת משר החוץ בלינקן בביקורו בארץ, ודברים ברוח דומה השמיע שר ההגנה אוסטין. הוא הבהיר כי "מרכז הכובד בלחימה כזו הוא האוכלוסייה האזרחית, ואם דוחפים אותה לידי האויב, מחליפים ניצחון טקטי בתבוסה אסטרטגית". הוא הוסיף, כי "ההגנה על תושבי עזה היא אחריות מוסרית וגם ציווי אסטרטגי".
האם ביידן רואה הזדמנות ליצור מזרח תיכון חדש?
ביידן שואף ללכד את מדינות מחנה השלום ומדינות הנורמליזציה כחלק מהתפיסה הכוללת שלו להתמודדות נגד איראן במרחב האזורי ונגד רוסיה וסין במערכת הגלובאלית. לשם כך, הוא מבין שמתן מענה כולל למערכת הפלסטינית, ושילובה של רשות פלסטינית בצורה כזו או אחרת, בתהליכי השיקום הינם חיוניים כדי לגייס את הערביות המתונות לתמוך בתהליכים אלו. במסגרת זו, ביידן מאמין שניתן להחיות את שיחות הנורמליזציה עם סעודיה. אבל לשם כך, צריך לגייס את כולם, כולל ישראל, לתהליכים שהוא מנסה לקדם.
אז מה ישראל צריכה לעשות?
העוצמה האסטרטגית הכוללת של ישראל נשענת במידה רבה על יכולות צבאיות, טכנולוגיות וכלכליות מרשימות לצד תבונה מדינית. ישראל נדרשת היום לגייס כל אלו כדי לצלוח את המשבר הניצב לפתחה במטרה להשיג את שתי מטרות העל של המלחמה – בראש ובראשונה שחרור כל החטופים והחטופות וריסוק החמאס. שיתוף הפעולה עם ארה"ב ועם בעלות בריתנו באירופה ובעולם הערבי הינו חיוני. ישראל צריכה לחזק ולהעמיק שיתופי פעולה אלו, ולגבש אסטרטגיית יציאה ברורה מהמלחמה שתאפשר אופק מדיני, ביטחוני, חברתי וכלכלי טוב יותר לאזרחי המדינה "ביום שאחרי". אסטרטגיה כזו חייבת להיות מגובשת בהתייעצות ובתיאום עם ארה"ב, ותאפשר לממשל להבין טוב יותר לאן ישראל חותרת ועשויה לסייע בהרחבת הלגיטימציה האמריקנית לפעילות הצבאית בעזה.