סביר להניח שנתניהו שלא שולל את תסריט הפרישה של עוצמה יהודית, ובכל מקרה יעדיף להיות מודע למתרחש. אם כבר פורשים - אז לפחות לא בהפתעה. נוסף על כך, שאלה מהותית שעולה בעקבות תסריט הפרישה היא: האם בן גביר יהיה מעוניין לא רק לפרוש, אלא גם להוביל להקדמת הבחירות או שמא ימשיך לתמוך בקואליציה מבחוץ. על פי רוב ההערכות, ליו"ר עוצמה יהודית אין אינטרס להפיל את הממשלה, גם אם בשלב כזה או אחר יעדיף לא להיות יותר חלק ממנה.
צריך להבין כי גם ממשלת מיעוט מסוגלת לתפקד ולא נידונה לקריסה אוטומטית. אך עוד לפני הקושי לנהל ממשלה כזאת, הדבר האחרון שנתניהו מעוניין בו הוא מפגן חולשה פוליטית כלפי העולם. ממשלת מיעוט היא מפגן חולשה מוחלט ולשם נתניהו לא ירצה להגיע.
בליכוד סבורים כי גדעון סער לא באמת החליט לאן פניו מועדות. בשונה בנתניהו, שעדיין בטוח כי סער יישאר איתו בממשלה גם כאשר גנץ יפרוש ממנה, גורמים נוספים בליכוד מניחים כי ההחלטה אצל יו"ר תקווה חדשה תתקבל בבוא היום בהתאם לפרמטרים רבים, כאשר בין החשובים שבהם תמיכה ונראות ציבורית.
אם ברגע ההכרעה סער יהיה סבור כי המחיר הציבורי של הישארותו בממשלה יהיה כבד מדי, תשובתו לנתניהו תהיה שלילית. סער, פוליטיקאי בין הוותיקים ומנוסים בזירה, לא ירצה להישאר בממשלה ולהיות נתון לחסדיו של נתניהו אם אין לצעד הזה תמיכה ציבורית ברורה. לא כל תפקיד, בכיר ככל שיהיה, הוא נכס בפני עצמו.
ולסיום: תובנה לגבי הסטטוס בממשלה של איתמר בן גביר. ניתן להניח כי איומיו לפרוש אם הקו של הממשלה ימשיך להיות מנוגד לעמדותיו אינם איומי סרק ובן גביר באמת מתכוון למה שהוא אומר. עם זאת, השר לביטחון לאומי לא באמת ממהר לממש את האיום ולהיפרד מהתפקיד. לעת עתה בן גביר מעדיף לשמור את כדור בקנה ולדאוג שיישאר סימן שאלה סביב המשך דרכו המסגרת הקואליציה. לירות בפועל ניתן רק פעם אחת, ובפוליטיקה כדור שנמצא בקנה אפקטיבי בהרבה בהשוואה לכדור שכבר נורה.
התרעות פיקוד העורף