ד"ר תמי קנר, רכזת התוכנית למשפט וביטחון במכון למחקרי ביטחון לאומי, שוחחה היום (חמישי) אצל סיוון כהן ב-103FM על עתירת דרום אפריקה נגד מדינת ישראל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.
"גלנט כינה את העזתים 'חיות אדם'" | עדכונים שוטפים מהדיון בהאג
לדבריה, "בית הדין הוא בית הדין של האו"ם, אבל הוא כן אמור לשפוט על פי הדין ולא משיקולים פוליטיים. הרכב השופטים אמור לייצג מפתח של מדינות שנותן איזשהו ייצוג לפי האזורים השונים, אבל הם לא אמורים לפסוק לפי המדינה או הרצונות או המדיניות של המדינה ששלחה אותם לשם. הם למעשה לא ממש נשלחים עם ידי המדינה, אבל כן מייצגים את האזור ממנו הם מגיעים כדי לתת ריבוי דעות".
עוד אמרה בכאב: "זה בוקר קשה, אני חייבת לומר שאנחנו מתעסקים פה עם התביעה של דרום אפריקה כבר שלושה שבועות ובצורה מאוד טכנית ובאמת חשבנו שאנחנו מכושלים, ולראות את הדברים האלה הבוקר כשהם קורים בפועל - התחושות מאוד קשות. המחשבה שיושבים בני ערובה שלנו כלואים שם בעזה ואנחנו צריכים לנהל את ההליך המגוחך הזה זה מרתיח. זה לא טיעון משפטי, אתה לא יכול לבוא ולהגיד שבגלל שעשו לך אתה יכול לעשות לאחרים. זה לא העניין שזה לא רלוונטי, כמו שזה לא נותן לנו חסינות מפני האשמות דומות. ברור שפה ההאשמות מגוחכות ושזו תביעת סרק שמאחוריה עומדים המון כוונות רעות של אנשים שרוצים לחבל".
לשאלה האם העובדה שדווקא מדינה כמו דרום אפריקה בחרה להוביל, והאם מדובר בהפתעה, אמרה: "לא, מאז ומתמיד יש האשמות שישראל מבצעת לא רק פשעי מלחמה אלא גם רצח עם. מעולם לא ננקטו איזשהם הליכים משפטיים שקידמו את האשמות האלה, גם אפילו בין המערכות. הרבה פעמים ישראל מואשמת בכל מיני פשעים אבל זו הפעם הראשונה שממש נפתח הליך. אנשים לא מבינים מה פתאום ישראל מתייצבת לדיון הזה, הרי נפתחו חקירות אחרות בעבר. בהאג יש שני בתי דין בינלאומיים, אחד לצדק שזה הנוכחי, ויש בית דין בינלאומי פלילי. יש איזשהו בלבול בין שני בתי הדין האלה, וצריך להבין כי הסמכות שלהם שונה לגמרי. בית הדין הבינלאומי לצדק יש לו סמכות בנושא הזה בגלל שישראל חתומה על האמנה, האמנה הזו נוסדה בעקבות השואה והשמדת היהודים. מכוח האמנה הזו פנתה דרום אפריקה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. הסמכות של בית הדין הזה היא קונקרטית, הוא דן בסכסוכים בין מדינות, כשיש איזושהי מחלוקת, בכל סכסוך שיש. עוד פונקציה שהוא ממלא, הוא מספק חוות דעת משפטיות. מאחר וישראל חתמה על האמנה ואשררה אותה, היא נתנה את ההסכמה שלה לסמכות השיפוט של בית הדין, בגלל שהאמנה מפנה לבית הדין הזה. פה יש סכסוך כי דרום אפריקה טוענת שישראל מפרה את האמנה. כל מדינה שחתומה על האמנה למעשה יכולה ללכת לבית הדין ולומר שמדינה אחרת מפרה".
על השלכות ההליך, הסבירה: "דרום אפריקה פנתה לבית הדין בטענה משפטית שישראל, המעשים וגם המחדלים במסגרת הלחימה, עונים על ההגדרה של רצח עם. מה שיקרה בשלב הראשון זה שבנוסף לפנייה היא ביקשה במקביל צו ביניים שיורה לישראל להפסיק את הלחימה. בנוסף היא נתנה אפשרות במסגרת עוד בקשות שהיא העלתה, למשל למנוע הרעבה. זה האיום המרכזי והמיידי, פסק הדין בשאלה המשפטית לגבי ביצוע רצח עם או לא סביר שלא יינתן בשנתיים הקרובות. אבל צו הביניים, זה הסיפור שהמטרה המרכזית של ישראל כרגע. בזה היא ממוקדת, למנוע ככל שניתן הוצאת צו ביניים ואם יינתן שיהיה כמה שיותר מצומצם ומוגבל, ובוודאי שלא יורה לה להפסיק את הלחימה עוד לפני שהצלחנו להשיג את מטרות הלחימה. בית הדין דן על היום רק בשלושה מקרים של הפרות של האמנה".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103FM