מלחמת חרבות ברזל: תוכניות כניסת צה"ל לרפיח הוכנו מזה זמן מה, ההשהיה הייתה ברמה הדיפלומטית, עם מצרים וארצות הברית. עוד בדצמבר, צה"ל החזיק באמונתו שהוא יכול להתמודד עם המשימה של פינוי כ-1.4 מיליון פלסטינים שעברו לרפיח, בחיפוש אחר מקלט, מה שאומר שהאוכלוסייה הנוכחית שם היא בערך פי שישה יותר מאשר לפני המלחמה.
ראש המל"ל לשעבר מסביר: כך תגיב מצרים אם צה"ל ייכנס לרפיח
תושבי גבול הצפון שלא פונו זועמים: "אנחנו נמצאים בשדה קרב"
קהיר חוששת שהכניסה הישראלית תוביל את הפלסטינים לחדור לגבול שלהם ולחצות למצרים, בעוד שארה"ב והמערב מודאגות יותר ממספר ההרוגים הגבוה שהפעולה המדוברת תביא.
גידול האוכלוסין של רפיח בזמן המלחמה פי שישה אומר שזהו הפינוי הצפוף ביותר שצה"ל יצטרך לנהל. שאלת המפתח היא: מה היעד של הפלסטינים, האם הם צריכים לעבור?
יש שלוש אפשרויות: הראשונה - אל-מוואסי שכבר מתגוררים בה מאות אלפי אנשים. השנייה - חזרה לחאן יונס, שם חלקם עזבו זה עתה. האפשרות השלישית, צפונה יותר למרכז עזה.
אל-מאוואסי היא אולי האפשרות הטובה ביותר, אבל היא כנראה לא יכולה להחזיק את האוכלוסייה. חסרונו של חאן יונס הוא שזהו השטח הכי פחות יציב, כי שליטה אופרטיבית הושגה על ידי צה"ל רק בשבוע שעבר.
הכנסה מחודשת של אוכלוסייה אזרחית גדולה לחאן יונס עלולה לערער את ההתקדמות של צה"ל נגד חמאס. צפוי שחלק מהפלסטינים יועברו לחלקים של חאן יונס, בעוד שחלקים מסוימים, שבהם חמאס עדיין נתפס כאיום גדול יותר, ישמרו נקיים מאזרחים כדי שצה"ל יוכל לתמרן בחופשיות.
בתיאוריה, ככל שאין אזרחים פלסטינים במרכז עזה זמן רב יותר, כך מתמודד חמאס עם הלחץ. אם צה"ל ייכנס לרפיח וישתלט על ציר פילדלפי, חמאס יאבד את הגדודים הגדולים האחרונים שנותרו, את העיר הגדולה האחרונה שלו בהסתרת הנהגתו והחטופים.
הפלישה הסופית הייתה אמורה להיות חאן יונס. עמדת המשא ומתן של סינוואר רק התרככה מעט, שכן הוא עדיין דורש להישאר בשלטון בעזה. מה אם חמאס לא יוותר? מה אם חמאס יעמוד בפלישה לרפיח? האם צה"ל ימשיך להזיז את האוכלוסייה? איך תיראה פלישה אז?
כנראה די דומה לקרב בחאן יונס. רפיח תחולק למספר גזרות, וצה"ל יעבור גזרה אחר גזרה, יעביר את האוכלוסייה בסבבים, ימטיר תקיפות אוויריות, ויכנס עם כוחות קרקע. ההשתלטות על חאן יונס ארכה בערך תשעה שבועות. רפיח עשוי להימשך זמן דומה או יותר, תלוי אם ייקח לצה"ל מספר שבועות לפנות את האזרחים או אם ניתן לעשות זאת תוך ימים או שבוע, כפי שחלק מבכירי צה"ל חושבים שאפשרי.
מקורות בצה"ל מציינים כי הפעם אזרחים יצטרכו רק לעזוב אוהלים זמניים ומעט רכוש, בעוד שבצפון רצועת עזה היה צורך לשכנע אותם לעזוב את בתיהם ורכושם. מצד שני, הפינויים המרובים זכו לאמינות מסוימת של צה"ל.