"אנחנו מדינה ריבונית שמתנהלת לפי הצרכים שלנו ולא של אחרים. אבל את הבקשות של האמריקנים צריך לקחת בחשבון, ואם הם מבקשים מאיתנו להכניס סיוע הומניטארי, אז לדעתי צריך לתת פי 2 ממה שהם מבקשים. לא אכפת לי להיענות לבקשה כל עוד זה לא פוגע בצרכים החיוניים שלנו, וחיסול חמאס ברפיח הוא האינטרס החיוני של המדינה". כך אמר הבוקר (שני) ראש המל"ל לשעבר יעקב עמידרור בשיחה עם 'מעריב'.
"בסופו של דבר גם אמריקאים מבינים שמדינת ישראל היא מדינה ריבונית האמורה להתנהל לפי הצרכים שלה ולא עפ"י צרכים אחרים", נימק, והוסיף כי "לאמריקאים אין ציפייה שנתנהג לפי הצרכים שלהם. הם מבקשים שניקח את בקשותיהם בחשבון בקבלת ההחלטות שלנו. ואת זה צריך לעשות. אנחנו צריכים לתת פי 2 סיוע הומניטארי ממה שאמריקאים מבקשים. למה? כי השפעתה על המלחמה היא קטנה (אם בכלל), ובזאת אני חולק על חלק מידידיי הסוברים שלהכנסת הסיוע ההומניטרי יש משמעות בלחימה. לכן כל עוד זה לא נוגע בצורך העיקרי שלנו של השמדת יכולת ההחמאס, לא אכפת לי להענות לבקשת האמריקאים אף יותר ממה שהם מבקשים. אין בעיה להענות לבקשות האמריקאים כל עוד זה לא פוגע בצרכים החיוניים שלנו, וחיסול החמאס ברפיח הוא אינטרס חיוני של מדינת ישראל".
לדבריו, "ברפיח יש שתי בעיות גדולות. אחת: יש שם למעלה ממיליון איש. צה"ל לא יכול להילחם בצפיפות כזאת. לא משום שהאמריקנים לא רוצים שנלחם, אלא שאנחנו לא רוצים להילחם בתנאים כאלה. לכן אנחנו זקוקים לזמן כדי לפנות את האוכלוסייה, ועד עכשיו עוד לא גמרנו בחאן-יונס".
"צריך לזכור שבמקביל לכל מה שאנו עושים בעזה, צה"ל מתכונן למלחמה בלבנון. הוציאו את כל אוגדה 36. היום כמעט אין יחידות מילואים בעזה, רק תוספת של אנשי מילואים בתוך היחידות. וגם חלק ניכר מהכוח הסדיר הוצאנו כדי להתאמן ולהיות מוכן למלחמה בלבנון. כך ישראל מנהלת שני מאמצים במקביל: מאמץ של סיום הלחימה בעזה והכנות לקראת האפשרות של מלחמה בצפון".
"לכן אנחנו נמצאים במצב שאנחנו יודעים שצריך להגיע לרפיח, אבל אנחנו צריכים לעשות שני מאמצים שונים לגמרי. אחד – להעביר את האוכלוסייה, וזה לא ניתן לביצוע לפני שמסיימים בחאן יונס. יש לפנות את המקום על מנת שהאוכלוסייה תוכל להתנייד. דבר שני – להיכנס לרפיח ולחסל את גדודי החמאס הנמצאים שם. זה לא עניין של מחר בבוקר, לכן אמריקאים צודקים בהערכתם שאנחנו לא קרובים לזה. אבל השאלה היא לא האם אנחנו קרובים לזה או לא, אלא האם אנחנו מתקדמים לקראת זה. ואני יכול להגיד שגם מבחינת התכניות, גם מבחינת ההבנה מה צריך לעשות, אנחנו מתקדמים. ההחלטה עוד לא התקבלה", אמר בנוסף.
ותכנית להעברת מיליון איש מרפיח אכן גובשה? לפני כמה ימים ביידן זעם שלישראל אין שום תכנית אופרטיבית קונקרטית לכך.
"אני מזכיר לך בעדינות שלאמריקאים יש צרכים ואינטרסים שלהם, ואילו אנחנו פועלים לפי הצרכים שלנו, הישראלים. אנחנו פועלים לפי הצרכים שלנו תוך לקיחה בחשבון גם את הצרכים האמריקנים. לכן אנחנו פועלים בזהירות נכונה ולא נלחם ברפיח לפני שנפנה את האוכלוסייה. ושתי התכניות – הן לפינוי האוכלוסייה והן ללחימה ברפיח – כבר מוכנות מבחינת הצבא. הדרג המדיני מכיר אותן, אך עדיין לא נתן אישור לביצוע כי זה תלוי בגורמים נוספים. למשל, התקדמות של מו"מ לשחרור החטופים. למשל, התקדמות המשא ומתן לתיאום עם המצרים. אנחנו לא צריכים אישור מהם, אבל עדיף שנפעל בלי להתחכך במצרים, שהם יידעו פחות או יותר מה אנחנו עומדים לעשות. שיקול נוסף: עד כמה נכון לעשות את זה בחודש הרמדאן, הרגיש יותר אצל המוסלמים או לדחות את זה לעוד חודש".
"החיסול לא ישפיע על העסקה"
לאור החדשות האחרונות על החיסול האפשרי של מרוואן עיסא, אחד מארבעת הקודקודים של חמאס לצד דף והאחים סינוואר, האם לדעתך יש לכך קשר למו"מ לעסקת חטופים?
"לא, אני לא חושב שיש קשר בין הדברים. יש שתי מערכות שמתנהלות במקביל. מערכה אחת – מדינית-ביטחונית לשחרור החטופים, ומערכה שניה – חיסול היכולת הצבאית של החמאס. ברגע שהראשונה תתקדם, השנייה תעצר. ומדינת ישראל אמרה בצורה ברורה מאוד שהיא תמשיך במאמץ השני, לא תרפה ממנו, אלא אם כן תימצא האפשרות לשחרור החטופים. לכן אני חושב שאין קשר בין הדברים. הקשר ייווצר אם תהיה אפשרות לשחרר את החטופים".
"אני לא חושב שלחיסול הזה יש השפעה כל-כך דרמטית על העסקה, משום שלחמאס יש שיקולים אחרים וזה לא תלוי בבן אדם זה או אחר כל עוד יחיא סינוואר מקבל את ההחלטות. ואני לא יודע אם זה ישפיע עליו להתעקש יותר או לוותר יותר. לפי התפיסה שלי, הלחץ הצבאי זאת הדרך היחידה להחזיר את החטופים, אחרת אין לסינוואר שום אינטרס לשחרר אותם. מצדו הוא יכול להחזיק אותם עוד מאה שנה. לכן אני מאמין שהלחץ הצבאי הוא שיעזור, אבל האם פעולה ספציפית, כולל חיסול של מישהו, תתרום לזה – אין לי מושג".
- אז אם סינוואר עדיין מתעקש, סימן שהלחץ הצבאי עדיין לא מספיק? הרי הלחימה מתבצעת בהילוך נמוך יחסית ורואים עובדות: הנה הגענו לרמדאן ועדיין אין עסקה.
"אסור להתבלבל: אנחנו לא מחסלים את החמאס בשביל לשחרר חטופים. חיסול החמאס – זאת מטרה בפני עצמה. לכן לשאלה שלך אין מקום, הרי אנחנו לא מודדים את ההצלחה שלנו רק לפי החטופים. יש עוד קריטריון למדידה: עד כמה אנחנו פוגעים ביכולת הצבאית של החמאס. כבר אמרתי: אלה שתי מערכות שמתנהלות במקביל".
"מה שנכון בשאלה שלך, זה שאכן עד עכשיו הלחץ הצבאי לא הביא לשחרור כל החטופים. אבל הוא הביא לשחרור של הרבה מאוד חטופים! ולכן אנחנו ממשיכים בלחץ הצבאי שלנו. אבל לא רק בגלל החטופים, אלא על מנת לחסל את כוחו הצבאי של חמאס. ויש למדוד את ההצלחה – או הכישלון – שלנו לפי שני הקריטריונים. וגם אם לא הצלחנו לשחרר את כל החטופים, לפי הקריטריון השני, ההצלחה שלנו היא מאוד-מאוד גדולה: חלקים נרחבים של היכולת הצבאית של החמאס חוסלו. וצריך להמשיך ולחסל את זה עד הסוף".