בראשית החודש, בגיל 103, הלך לעולמו בצלאל גבר, ראש המועצה הראשון של עומר, שהניח את היסודות למקום שיהפוך לימים לסביון של הנגב. רצה הגורל, ובדיוק באותו שבוע סיים פיני בדש קדנציה ארוכה וסוערת כראש היישוב והעביר את השרביט לאחיינו. "כשחגגנו לבצלאל יום הולדת 100, אמרתי לו, הפנסיה שלך עולה לי כמו משכורת של חמישה עובדים, ובכל זאת אני מבקש ממך שתמשיך לחיות וליהנות כמה שאתה רוצה, רק אל תתחתן, כי אז הפנסיה תעבור לאישה", מחייך בדש היום. "וכשהוא נפטר, אמרתי עליו בהספד שעומר לא הייתה מסוגלת לשאת פנסיה של שני ראשי רשויות לשעבר. ולכן ברגע שפרשתי, בצלאל החליט לסיים את שלו ולמות".
"אני הולך לישון בלילה וכבר מחכה לבוקר להמשיך לעבוד. עדיין יש בי את התשוקה הזו לקדם ולפתח ולדהור קדימה. אבל אני רוצה להיות גם עם המשפחה, עם הילדים והנכדים, ולטייל בארץ היפה הזאת עם הרייזר והג'יפ והמטוס. אני לא רוצה לצאת מהלשכה שלי על כיסא גלגלים. כל עוד אני בריא, אני רוצה גם ליהנות קצת מהחיים. 34 שנות כהונה בעומר זה כמעט מחצית מחיי, ויש גם דברים אחרים שדופקים לי בדלת. אני לא רוצה להיות מקובע. אני רוצה לשנות, לגוון. אני מסתכל אחורה, השארתי יישוב עם רשות איתנה, עם עודף תקציבים, עם פארק הייטק מהמובילים בארץ, עם מערכת חינוך איכותית מגיל תשעה חודשים ועד גיוס, עם רמת השירות הכי גבוהה בארץ באחריות. עשיתי את שלי והגיע הזמן להמשיך לדבר הבא".
שלא תהיה טעות: בדש לא הולך לשום מקום. גם אם מפתחות הלשכה נמסרו למחליף הטרי, האחיין ארז בדש, הדוד מתכוון להישאר בסביבה ולפקוח עין. שריף תמיד נשאר שריף, גם כשהכוכב על הדש של מישהו אחר. "תמיד אסתכל על מה שקורה בעומר, ואני תמיד יכול לייעץ במידת הצורך לראש המועצה החדש", מחדד הראש לשעבר. "אני בטוח שכשארז יצטרך תשובה או קשרים הוא יידע למי לפנות. סך הכל שנינו מחפשים את טובת עומר. אני אמשיך לגור פה ולעקוב אחרי מה שקורה. לא אתערב, אבל מדי פעם אם ישאלו אותי, ואני מניח שישאלו, אעזור בשמחה, כי יש פרויקטים בשיא התנופה והעשייה ומישהו יצטרך מדי פעם לבדוק אם הם מתקדמים בקצב הראוי".
"אז אני אומר, התפקיד מרתק, חשוב, ערכי, אבל גם תובעני מאוד. ולכן כשחיפשנו אנשים ראויים, הגענו גם לארז בדש והוא התלבט. גם בגלל העניין המשפחתי. אבל בסופו של דבר הוא הבין שהחינוך בעומר חשוב, ושהפרויקטים בעומר חשובים, והחליט לפרוש מהתפקיד שלו כראש מועצת נאות חובב ולעבור אלינו. בש"ס מאוד שמחו על המהלך הזה, כי הם מינו במקומו מישהו משלהם".
"עשיתי תוכנית הרחבה של היישוב, ואת כל התכנון והביצוע סגרתי עם המִנהל ועם שר השיכון דאז פואד בן אליעזר ושר האוצר דאז בייגה שוחט. אמרתי לשניהם, תנו לי להפוך את עומר למודל ארצי, 70% תשתיות ו־30% תעשיות. תכננתי לבד, ביצעתי לבד, ובסוף גם גביתי את הכסף לבד. היום, כשבמשרד הפנים שואלים אותי מאיפה יש לך כל כך הרבה כסף בקופה של עומר, אני אומר, עלה לי שקל, מכרתי ב־4 שקלים וככה אני מרוויח 4%. אומרים לי, איך 4%? אני אומר, זה 400%, אבל גם אני, כמוכם, לא למדתי את מקצועות הליבה".
אולי הספירה הזאת של אחוזי הפשיעה בעומר מתחילת השנה לא לגמרי משקפת מציאות רגילה, כי מאז תחילת השנה אנחנו בפלנטה אחרת. טבח 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת הכניסה גם את הנגב והדרום בתוך שאר חלקי הארץ להלם מוחלט. הכל קפא בזמן. גם תחושת הביטחון. גם הפשיעה. בבוקר המדמם ההוא בדש היה אמור לארח קבוצת חברים גדולה, כהרגלם פעמיים בשנה. "בבוקר מוקדם אשתי יונה יצאה לגינה כדי לערוך את השולחנות, ואז החלו הרקטות", הוא נזכר. "ותוך שלוש דקות הבנתי שזה משהו אחר. חצי שעה אחר כך כבר ראינו את הטנדר בשדרות והמחשבה הראשונה שלי הייתה, וואו, בדואים הגיעו לשדרות. כי לא האמנתי שהטנדר מעזה. אין מצב. אין סיטואציה כזאת בכלל. היה לי ברור שבדואים ארגנו טנדר לקבוצה קטנה של מחבלים, כי איך יכול להיות שמחבלים מגיעים מעזה בבוקר שבת עם אופנוע ורחפנים. אין חיה כזאת, אין תרחיש כזה בכלל".
"לזה צריך להוסיף את העובדה שצה"ל היה בהדממה, כולם היו בבית. כולם היו בחופשה, וכך קרה שמפקדי אוגדות, וסגני מפקדי אוגדות שגרים בעוטף, היו בלי נשק, אפילו בלי אקדח, ויצאו להילחם עם סכינים. אנשים היו צריכים להגיע לבסיסים ולהבין את תמונת המצב שאף אחד לא שיער את היקפה, כי מי חלם על 3,000 אנשי נוח'בה בשטח ישראל. אפילו בלילה, בפיקוד, עוד לא כל כך הבנו מה קורה, רק ידענו שיש קטסטרופה ושרבים נהרגו מאש כוחותינו כי חלק מהמחבלים לבשו מדי צה"ל. אם רק היו מקשיבים להתרעות שהיו בלילה שלפני האירוע, אם רק היו מודיעים למפקדים בגזרה הדרומית שיש איזה חשד, אם רק היו מכניסים את מי שנמצא על הקו לכוננות עם שחר, אז חיילים לא היו נטבחים במיטותיהם, והתוצאה הייתה הרבה פחות גרועה".
"הם חשבו על משהו קטן, אבל כל התנאים אפשרו להם משהו גדול. והם פתחו את הדרך לסבב השני והשלישי, שהיה הכי גרוע. זה היה האספסוף שביצע את רוב הזוועה. הנגלה הראשונה הייתה לוחמים עם תוכניות ועמדות כיבוש ומפות, ובזה הם היו עסוקים, אבל הנגלה השנייה והשלישית היו תושבי עזה, וארחי פרחי שבאו עם קביים ואופניים והם היו הכי אכזריים והתעללו באנשים חיים ובגופות מתות ובזזו וגנבו ורצחו ואנסו וחטפו באכזריות שאין לתאר".
"ולכן אני אומר שלמרבה הצער לא נדע מה עלה בגורל כל החטופים, כי את חלקם בכלל לא נמצא. כי את חלקם חטפו אנשים שלא היו קשורים למחבלים בקשר ישיר, וחלקם גם חטפו גופות, וכשבן אדם חוזר עם גופה הביתה, מה בדיוק הוא אמור לעשות איתה? הוא כורה בור וקובר. אני אומר בכאב גדול שיהיו חטופים שלא נדע בכלל איפה הם ומה עלה בגורלם. גם אנחנו מצאנו הרבה מאוד גופות במרחק של כשני קילומטר מהגדר ובפאתי היישובים. ושום תיאור לא יכול לכסות את מה שראינו שעוללו להם".
"אני מרגיש היום שהבדואים הבינו שזו המדינה היחידה הדמוקרטית מבחינתם שתיתן להם הגנה. נפל להם האסימון, פתאום הם יודעים להעריך את שירותי הבריאות, הביטוח הלאומי ובעיקר התפיסה שערך חיי אדם הוא מעל הכל ושמדינת ישראל תשקיע הון עתק, בלי שום פרופורציה, כדי להציל נפש של אדם ולא משנה אם הוא יהודי או בדואי. וזה מחולל שינוי. יותר ויותר בדואים מנסים להתקרב. מבקשים לעזור. ראש מועצה בדואי אמר לי לפני שבוע, אני חושב שאחרי שהמלחמה תסתיים, הבדואים יהיו כמו הדרוזים בישראל, כי התחלנו להבין שכדי לחיות פה בביטחון צריך גם לתת, לא רק לקבל. אני רואה במלחמה הרבה מאוד בדואים שיוצאים לתרום ולהתנדב. יש שינוי תפיסתי. אומנם הם עדיין לא מתגייסים בהמוניהם, אבל כשחייל בדואי חוזר לכפר שלו, הוא כבר לא צריך להוריד את המדים לפני שהוא מגיע אל השער ולהחביא אותם. להפך, הוא מסתובב איתם ברחבי הכפר בגאווה גדולה".
בדש מצהיר שאיננו פוליטי, אבל באותה נשימה גם מעיד על עצמו שהוא איש "ימין על מלא מלא". הגם שהיה בעבר נציג הליכוד בכנסת, היום יש לו בטן מלאה על מנהיג המפלגה בנימין נתניהו. "פעם הוא היה שר אוצר וראש ממשלה מצוין", הוא מבאר, "אבל לאחרונה החשיבה והניהול של נתניהו הם רק סביב ההישרדות שלו. אי אפשר להתנהל ככה, בטח לא במלחמה. הוא היה צריך לפרוש בשיא ואז היה נזכר לדורות כראש ממשלה מצוין. אבל ההתעקשות שלו להישאר בכל מחיר, והעובדה שהוא לא לוקח אחריות על מחדלים שהיו באחריותו הישירה - מעידות שהוא חושב רק על עצמו. חבל, כי בקדנציה האחרונה שלו נתניהו הרס את כל מה שהוא בנה עד היום. מרגישים את זה בליכוד. אנשים מבקרים אותו גם במפלגת הברזל. היסודות נסדקים. רבים בליכוד מבינים שאם ימשיכו איתו וכמוהו, כולם ייעלמו, לא רק הוא".
"קחי למשל את פרס ישראל. למה לרדת לקטנוניות כזו, ולמה לעשות כזה עניין מהנסיעה של גנץ לארצות הברית ולבריטניה? כן נותן לו כרטיסים, לא נותן לו כרטיסים. בסוף אם המטרה היא טובת המדינה, זה מה שחשוב. ומה זה הניסיונות שלו למנוע משר הביטחון גלנט להיפגש עם ראש השב"כ לבד? זה לא הגיוני. תהיה ממלכתי, זה רק יביא לך נקודות. גם העובדה שהוא לא לקח אחריות על מחדל 7 באוקטובר ועל מחדל מירון היא איומה ונוראה. תהיה מנהיג, שים בצד את העצות אחיתופל שאתה מקבל מסביבתך".
בשנה האחרונה השיל בדש 14 קילו ממשקלו. "כשהבן שלי הודיע בגיל 35 שהוא סוף־סוף מתחתן, אמרתי, יאללה, עושים מבצע דיאטה", הוא צוחק. "לקח לי שנה להוריד את השחיתות של הלילות. הייתי טורף בלילה. רעב כאילו צהריים. אשתי הראתה לי מחקר שגם שעת שינה נוספת בלילה מורידה במשקל, אז הוספתי עוד שעת שינה והורדתי את כמויות האוכל בלילות. רק שלושת חודשי המילואים שעשיתי במלחמה הנוכחית קלקלו לי קצת".
מלבד המנהלת, בדש מכהן גם כיו"ר רשות הניקוז, יו"ר מדרשת שדה בוקר, חבר ועדה מחוזית לתכנון ובנייה וכדירקטור בכמה חברות. אבל מעל הכל וגם אם מרחוק, עומר הייתה ותישאר הפרויקט המרכזי. "גם אם זזתי הצדה, שלושה דברים לא יזוזו מכאן: הפשיעה הבדואית יודעת שלא מתעסקים עם עומר; החיבור של עומר לבאר שבע לא יקרה; ומוסדות התכנון לא יעקפו את ראש המועצה. אמרתי לארז, שלושת הדברים האלה לא יקרו, גם אם תצטרך להתאבד על זה, גם אם אני אצטרך לצאת מהקבר לצורך הזה. המנהל לא יכתיב לך, ומשרד החינוך לא יכתיב לך, ואף בעל אינטרס לא יעקוף אותך. אתה המושל ולטובת המועצה הנפלאה הזו שאתה עומד בראשה, אתה היחיד שמחליט".
התרעות פיקוד העורף