הפעם האחרונה שראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן נקלעו לתגרה ציבורית כמו זו הייתהה לפני 14 שנים, במרץ 2010. ביידן, כסגן הנשיא האמריקאי ברק אובמה, הגיע לירושלים כדי לקדם את תכניות השלום עם נתניהו. עם נחיתתו בארץ, כינה את נתניהו כ"חברו הקרוב והאישי, כבר למעלה מ-33 שנים".

"היינו פועלים להשמדת האויב": ביקורת בארה"ב נגד התנהלות ביידן
"נתניהו הוא נטל": ביידן חושש מהסקרים בארה"ב - ועלול "לנטוש" את רה"מ

ברק אובמה  (צילום: רויטרס)
ברק אובמה (צילום: רויטרס)

אובמה בזמנו רצה להקפיא את בניית ההתנחלויות ביהודה ושומרון כדי להשאיר קרקעות לפלסטינים לצורך בניית מדינה עתידית, נושא שנפתח מחדש במשא ומתן בין  ישראל לפלסטינים על ידי השליח האמריקאי המיוחד ג'ורג' מיטשל. אבל, עם הגעתו של ביידן, ממשלת נתניהו הכריזה לפתע על בניית 1,600 דירות ישראליות חדשות בשטח השנוי במחלוקת. זה השפיל והכעיס את ביידן, שהושיב את חברו האישי הקרוב, "ביבי", לחכות שעה וחצי בארוחת הערב באותו לילה.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

נתניהו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשנה שעברה (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)
נתניהו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בשנה שעברה (צילום: אורן בן חקון, פלאש 90)

ביידן מתח ביקורת פומבית על נתניהו על המהלך, אבל הוא גם התעקש שהדברים יוחלקו, ולחץ על אובמה לא להפוך את הזלזול לתקרית גדולה. המחלוקת הנוכחית בין שני הגברים שונה מאוד.

בשבועות האחרונים, לאחר חודשים שבהם נתניהו התריס בגלוי על קריאותיו של ביידן לאיפוק בעזה, פתח הנשיא במסע לחץ חסר תקדים וציבורי על ישראל. הוא הטיל סנקציות על מתנחלים והתנחלויות ישראליות, הזמין את יריבו הראשי של נתניהו, בני גנץ, לבית הלבן כדי להיפגש עם סגנית הנשיא קמאלה האריס. הוא הוציא תזכיר של המועצה לביטחון לאומי, המציע להתנות את הסיוע הצבאי לישראל במתן סיוע הומניטרי. בסוף, הוא אמר ל-MSNBC שנתניהו "פוגע בישראל יותר מאשר עוזר לישראל". כל אותו הזמן, לפי הדיווחים, אומר בכעס בשיחות פרטיות שנתניהו הפך להיות "אידיוט". בימים האחרונים הוא שיבח את מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר על כך שהוא תמך בהדחתו של נתניהו.

צ'אק שומר (צילום: רויטרס)
צ'אק שומר (צילום: רויטרס)

מה השתנה? משבר ה-7 באוקטובר, שהרבה יותר גרוע ממה שישראל וארה"ב התמודדו איתו בעבר. אבל, ניכר שבממשל ביידן מאמינים שנתניהו שיחק עם ארה"ב יותר מידי זמן. בעוד ביידן בנה אמינות בציבור הישראלי במשך עשרות שנים, הדבר לא נכון עבור נתניהו בוושינגטון - ובמיוחד לא בתוך ממשל ביידן. לאחר חודשים של התעלמות והתרסות, ביידן מזהה כעת שייתכן שהוא הוסיף יותר מדי מניות ביחסיו האישיים עם חברו הוותיק ביבי.

טנדרים של חמאס עוברים לצד גדרות קיבוץ בארי (צילום :שימוש לפי סעיף 27א')

"עבור ביידן, כפוליטיקאי מהבית הספר הישן, יחסים אישיים הם הדרך בה עושים דברים. אבל בשלב מסוים, עם מישהו כמו נתניהו, אתה צריך לקחת את במידה את הבחור הזה ולהבין שמערכות יחסים לא אומרות לו כלום", אומר מאט דאס, סגן נשיא בכיר במרכז למדיניות בינלאומית ויועץ למדיניות חוץ לשעבר, לסנאטור ברני סנדרס. "נראה שלביידן לקח יותר מדי זמן להבין את זה".

הנשיא גם עומד בפני מרד רציני מצד המפלגה הדמוקרטית שלו. בראשותו, הסנאטור כריס ואן הולן ממרילנד, שבפברואר נתן חסות לתיקון המתנה כל סיוע עתידי לישראל בפתיחת מסדרונות הומניטריים. בראיון למגזין "פוליטיקו" השבוע, אמר ואן הולן שעדיין לא ראה מספיק מאמץ של ביידן כדי לעשות את זה, והוא מאמין שבממשל יש מחלוקת פנימית לגבי כמה אפשר לקיים מגעים עם נתניהו.

בנימין נתניהו, צ'אק שומר, מיץ' מקונל (צילום: רויטרס)
בנימין נתניהו, צ'אק שומר, מיץ' מקונל (צילום: רויטרס)

"יש כמה בממשל שרוצים להתעלם מהדרישה שההבטחות של ישראל [להתרת משלוחי סיוע הומניטרי לעזה] יהיו אמינות", אמר ואן הולן. "ממשל ביידן צריך להוכיח שהן רציניות, וצריך לעשות זאת על ידי הבטחה שיש אחריות מסוימת מאחורי דברי הנשיא. האמינות של ישראל ממש על הפרק. מאות אלפי אנשים נמצאים על סף רעב".

לאחר שהתבקש להגיב, אמר בכיר בממשל כי הממשל צריך לראות יותר סיוע מהישראלים, אך הוא מאמין שהם הגיבו לטקטיקת הלחץ האמריקאית החדשה. סימן אחד הוא שישראל פתחה מעברי כבישים חדשים בצפון, והעלתה את המספר הממוצע של משאיות סיוע שעוברות לעזה ל-197 במרץ, המספר הכי גבוה מאז ה-7 באוקטובר. הנושא הגדול יותר, אמר הבכיר, הוא למנוע מהישראלים לסגת מכך. "ראינו את הסיוע ההומניטרי גדל, ואז זה נפסק", אמר.

ההרס בעזה לאחר תקיפות צה''ל ברצועה (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)
ההרס בעזה לאחר תקיפות צה''ל ברצועה (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

במשך עשורים בזה אחר זה החליטו נשיאי ארה"ב שנמאס להם מנתניהו. אובמה הסכים עם נשיא צרפת דאז ניקולא סרקוזי ב-2011 שאמר שאי אפשר לסמוך על נתניהו. "אני לא סובל אותו. הוא שקרן," אמר סרקוזי. אובמה ענה: "נמאס לך ממנו; מה איתי? אני צריך להתמודד איתו כל יום". ביל קלינטון הרגיש פחות או יותר אותו דבר. "נתניהו היה כמעט בלתי נסבל, הרצה לנו ואמר לנו איך להתמודד עם הערבים", כתב מנהל תכנון המדיניות במחלקת המדינה של ארצות הברית לשעבר, דניס רוס, בספר הזיכרונות שלו משנת 2004, כשהוא מזכיר את ביקורו הראשון של נתניהו בבית הלבן כראש ממשלה: "אחרי שנתניהו נעלם, קלינטון ציין: 'הוא חושב שהוא מעצמת העל, ואנחנו כאן כדי לעשות כל מה שהוא דורש'". היוצא מן הכלל היחיד היה דונלד ג'יי טראמפ, שפשוט נתן לנתניהו כמעט כל מה שרצה.

ניקולא סרקוזי  (צילום: רויטרס)
ניקולא סרקוזי (צילום: רויטרס)

ביידן, לעומת זאת, היה שונה מקודמיו - הוא ונתניהו היו חברים אמיתיים. "ביידן חלק מהמשפחה שלנו", אמר נתניהו פעם, תוך שימוש במילה "משפחה" ביידיש - לאחר שאכלו יחד לפני יותר מ-40 שנה. ביידן היה אז סנטור זוטר, ונתניהו היה ציר - נציג דיפלומטי של ישראל בוושינגטון. ביידן חשב שיש לו יתרון בטיפול בנתניהו, ואהב להתבדח על מערכת היחסים המוזרה והמסובכת ביניהם.

אפילו כשאובמה התעצבן על התנהגותו של נתניהו, הצהיר ביידן בנאום 2014 בפני הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה שהוא ונתניהו "עדיין חברים", ונזכר שרשם פעם תמונה לנתניהו במילים: "ביבי, אני לא מסכים עם דבר ארור שאתה אומר, אבל אני אוהב אותך". שוב ושוב, ביידן הכריז על עצמו כ"ציוני" נלהב - "המקום הזה, זה נכנס לך לדם, הוא אף פעם לא באמת נותן לך ללכת", אמר במהלך הביקור בישראל ב-2010.

יצחק שמיר (צילום: יעקב סער, לע''מ)
יצחק שמיר (צילום: יעקב סער, לע''מ)

ב-1992, לאחר שנים שבהן שר החוץ דאז ג'יימס בייקר מתח ביקורת פומבית על ראש ממשלת ישראל הנוקשה, יצחק שמיר, על התנגדותו למשא ומתן, נשא ביידן נאום בפני אייפא"ק שאפשר לכנותו הנאום נגד שומר: "הרעיון האבסורדי שהשמצה פומבית של ישראל תשנה איכשהו את מדיניותה - עם מי לעזאזל אנחנו חושבים שיש לנו עסק?" אמר אז ביידן.

כל אלו עוזרים להסביר מדוע, 10 ימים לאחר האסון של ישראל ב-7 באוקטובר, ביידן טס לירושלים ונתן לנתניהו חיבוק דוב גדול, והצהיר על תמיכתו ללא תנאי תוך שהוא קורא לנתניהו לא להגזים בתגובה ולהפוך את ה-7 באוקטובר למלחמת ישראל בעיראק. במשך זמן מה, נראה היה שהגישה המדודה הזו עובדת, במיוחד בריסון נתניהו מלתקוף את חיזבאללה בצפון. בראיון בפוליטיקו בתחילת פברואר, בכיר בממשל התעקש בשלווה שהישראלים "זיהו את הצורך לעבור ממבצע בעוצמה גבוהה לעוצמה נמוכה יותר בעזה. אנחנו גם מסכימים איתם שזה הצעד הבא ההגיוני". 

פגישת בנימין נתניהו וג'ו ביידן בניו יורק. באדיבות טובה לזרוף (צילום :טובה לזרוף)

אך כעת, התמונה השתנתה, הרעב בעזה גובר והלחץ הבינלאומי גם כן. ביידן נואש לשיתוף פעולה עם ישראל. הוא ובכיריו, מזכיר המדינה אנטוני בלינקן והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, מתוסכלים מכך שלנתניהו ולקבינט המלחמה אין חזון עתידי לעזה ל"יום שאחרי". בעוד בלינקן טס שוב ושוב באזור ומגייס תמיכה סעודית וערבית בפתרון שתי מדינות או, לכל הפחות, רשות פלסטינית חדשה, נתניהו מסרב לשקול זאת.

סוחרים בעזה (צילום: REUTERS/Ibraheem Abu Mustafa)
סוחרים בעזה (צילום: REUTERS/Ibraheem Abu Mustafa)

"ביידן תמיד התגאה בכך שהוא מישהו שיכול לעבוד עם אנשים. הוא מסוגל לבלוע הרבה עלבונות שרוב האנשים לא יכולים", אומר עוזרו לשעבר בסנאט ג'ונה בלנק, מומחה למדיניות חוץ. "זה עוזר להסביר למה הוא לקח מנתניהו יותר ממה שרוב האנשים היו מוכנים לעשות. כל פוליטיקאי תמיד ראה בנתניהו טמבל אדיר. תמיד היה ידוע שהוא לא אמין. אבל בחמשת החודשים האחרונים הוא הפך מאדם אידיוט שאי אפשר לסמוך עליו למישהו שאי אפשר לעבוד איתו".

מחלוקת נוספת היא הכניסה לרפיח. גורמים אמריקאים אומרים שהישראלים עדיין לא הציגו שום תוכנית צבאית כלשהי לוושינגטון - למרות שהם מדברים לפחות כמה פעמים ביום - והממשל עדיין מודאג שממשלת נתניהו תמשיך בגישת "האדמה החרוכה" שלה, שתיצור משבר חדש לגמרי בין ישראל ושאר העולם.

עזתים בעיר האוהלים ברפיח (צילום: רויטרס)
עזתים בעיר האוהלים ברפיח (צילום: רויטרס)