יהודה עמיחי כתב: "הָעוֹלָם מָלֵא זְכִירָה וְשִכְחָה / כְּמוֹ יָם וְיָבָּשָה, לִפְעָמִים הַזִּיכָּרוֹן הוּא הַיָּבָּשָה הַמּוצֶקֶת וְהַקַּיֶּימֶת/ וְלִפְעָמִים הַזִּיּכָּרוֹן הוּא הַיָּם שֶמְכַסֶה הַכּוֹל / כְּמוֹ בַּמַּבּוּל, וְהַשּכְחָה הִיא יַבָּשָה מַצִּילָה כְּמוֹ ארָרָט".
ואנחנו, למרות כל העצב והכאב שהם מנת חלקנו מאז השבעה באוקטובר, נודה ביום הזה, כמו בכל הימים, על היחד - על כוחה של קהילה. על המעגלים שהתקבצו ובאו. על היכולת להניח רגע ראש איש ואישה על כתף רעינו, ולדעת שיש שותפים לכאב. שאנחנו חלק מרקמה אנושית. נזכור כי אנחנו, המקדשים את החיים, לא לבד וכשייגמר המבול נמצא את אררט שלנו״.