"איך כותבים כאב?": טקס יום הזיכרון לזכר 51 נרצחי ניר עוז

מתוך דבריהן של סיון קלינגבייל וליאת אצילי: ״איך כותבים כאב? אולי פשוט נותנים לו לזרום. לעבור בין חדרי הלב, דרך כל כלי הדם, דרך הנימים הכי קטנים, לשטוף את המוח והגוף. להתהלך. איך כותבים געגוע?"

פלד ארבלי צילום: ללא
טקס יום הזיכרון של קיבוץ ניר עוז
טקס יום הזיכרון של קיבוץ ניר עוז | צילום: דוברות קיבוץ ניר עוז

יהודה עמיחי כתב: "הָעוֹלָם מָלֵא זְכִירָה וְשִכְחָה / כְּמוֹ יָם וְיָבָּשָה, לִפְעָמִים הַזִּיכָּרוֹן הוּא הַיָּבָּשָה הַמּוצֶקֶת וְהַקַּיֶּימֶת/ וְלִפְעָמִים הַזִּיּכָּרוֹן הוּא הַיָּם שֶמְכַסֶה הַכּוֹל / כְּמוֹ בַּמַּבּוּל, וְהַשּכְחָה הִיא יַבָּשָה מַצִּילָה כְּמוֹ ארָרָט".

תיעוד מחיסול המחבל | צילום: דובר צה"ל

ואנחנו, למרות כל העצב והכאב שהם מנת חלקנו מאז השבעה באוקטובר, נודה ביום הזה, כמו בכל הימים, על היחד - על כוחה של קהילה. על המעגלים שהתקבצו ובאו. על היכולת להניח רגע ראש איש ואישה על כתף רעינו, ולדעת שיש שותפים לכאב. שאנחנו חלק מרקמה אנושית. נזכור כי אנחנו, המקדשים את החיים, לא לבד וכשייגמר המבול נמצא את אררט שלנו״.

תגיות:
מלחמת חרבות ברזל
/
ניר עוז
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף