ביום שבו בכיר חמאס, רב־המרצחים אסמאעיל הנייה, נשלח לעזאזל, ישבתי עם שר החינוך יואב קיש לראיון. זה היה בוקר מכונן. באוויר שייט לו קצת מהחומר של הבוקר ההוא שבו התברר סופית שמוחמד דף, עוד ארכי־טרוריסט, חוסל באופן שלא מותיר מקום לספק, לצד הידיעות על קיפוד ראשו של רמטכ"ל חיזבאללה. קיש בישר לרעייתו בטלפון על המנוח החדש.
"החיסול של הנייה הוא עוד צעד נכון בדרך לחיסול כל צמרת חמאס", מזהיר קיש, "כל הנהגת ארגון הטרור שהייתה שותפה לטבח הנורא ב־7 באוקטובר צריכה לדעת שהיא לא תשלים את חייה ושנרדוף ונחסל את כולה, עד האחרון. אנחנו עכשיו בעיצומה של האולימפיאדה, וכדאי לחמאס לזכור שגם אחרי רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, ידה הארוכה של ישראל הגיעה לכל אחד מהטרוריסטים ובאה איתם חשבון".
כשהתותחים רועמים, האולימפיאדה נדחקת, והלו"ז, שגם בימי שלום עמוס להתפקע, מסמיך והולך. רק בשבוע שעבר השלים קיש מסע ניחומים כואב בין משפחתו האבלה של הילד נאזם פאח'ר סעב בן ה־15, מהכפר עין קיניה הסמוך למג'דל שמס, שנרצח בטבח הילדים, לבין משפחתו של סמ"ר נועם דואק מקריית מוצקין, שנפל בעזה. "נאזם הוא הילד הקטן למשפחה שהבכור בה הוא ילד עם צרכים מיוחדים, אז הקטנים יותר טיפלו בו ועזרו עד שאחד מהם נהרג. ונועם נפצע במלחמה, חזר להילחם ונהרג. ולמרות הכאב והאובדן העצום לא ראיתי כעס וגם לא האשמה פנימית, לא בקריית מוצקין ולא במג'דל שמס. המשותף לשתי המשפחות היה אמירה מאוד ברורה שאנחנו חזקים, שאסור לוותר ושצריך להמשיך עד הניצחון. אולי זה גם קשור לאמונה, כי שתי המשפחות דתיות. אני מרגיש שליחות גדולה כשאני מפעיל את כל המערכת האדירה של משרד החינוך לטובת המשפחות הללו, במיוחד במשפחה שיש לה ילד עם צרכים מיוחדים".
שר החינוך אינו חלק מהקבינט הביטחוני, חרף עובדת היותו טייס קרב בשירותו הצבאי. "כרגע זה לא על הפרק", הוא משיב לשאלה מדוע אינו שם, "כחבר הממשלה אני שותף לקביעת מדיניות, אבל האירוע מתקיים בציר המבצעי, וראש הממשלה ושר הביטחון מנהלים אותו. שר חינוך זה כמו שתי משרות מלאות. אי אפשר לעשות גם וגם".
בזמן מלחמה, בין משבר ילדי המפונים למצוקת סטודנטים מילואימניקים, נאלץ שר החינוך לנהל מערכה מקבילה, ממושכת ומורטת עצבים עם ארגון המורים. בלשכה נפרסו מגשי פירות וכריכים שהוסיפו ממד חגיגי למשימה האטרקטיבית: המשך המשא ומתן עם היו"ר רן ארז לפתרון המשבר שלכל אורך השנה האחרונה פגע בתלמידי ישראל תחת השם המכובס "עיצומים".
"בית הספר הראשון שהשתתפתי בפתיחתו היה נופי הבשור, התיכון של אשכול שממנו נחטפו ילדים ונרצחו מורים והייתה בו גם מורה חטופה שחזרה מהשבי. הקהילה הייתה מפורקת והמסגרת החינוכית הצליחה לחבר את השברים. כך גם קהילת בארי שהתכנסה במלון 'דיוויד' בים המלח והשתתפה במסגרות החינוכיות כקבוצה מלוכדת. כשאנשי בארי התפזרו, התלמידים התקשרו אליי וביקשו לעבור לפנימייה כדי להמשיך להיות ביחד. הם אמרו לי, 'שרדנו את הטבח, תן לנו אפשרות לעשות את שנת הבגרות האחרונה שלנו ביחד'. זה היה בנובמבר, ובדצמבר כבר פתחנו להם פנימייה בעין גדי. באו אליה 120 תלמידים מכל הדרום, שחזרו בסופי שבוע למקומות הפינוי".
שבת 7 באוקטובר תפסה את שר החינוך בביתו. "היו אזעקות, נכנסנו לממ"ד, אף אחד לא הבין בתחילה את גודל השעה. רק כעבור זמן התברר שבדרום מתחולל משהו שאף אחד לא מצליח לדמיין. בצהריים כבר קבעתי הערכת מצב במשרד החינוך. היו לנו 51 תלמידים שנרצחו, 35 תלמידים שנחטפו, שניים עדיין בשבי, 24 ילדים יתומים משני הוריהם, שלושה עובדי הוראה שחזרו מהשבי, ומאוחר יותר 16 אלף תלמידים שפונו מהצפון ותלמידים מהדרום במספרים נמוכים יותר, כי רובם כבר חזרו לביתם. באותם ימים אמרו על המערכת שהיא שבלונית, שהיא זזה לאט, אבל אני אמרתי, 'לא מעניין אותי בירוקרטיה, תשנו סטטוס ותחשבו רק איך עוזרים ומצילים ומוצאים פתרונות תוך כדי תנועה'".
הדרך של קיש לבית הנבחרים עברה דרך הקוקפיט. בצבא שירת כטייס מטוסי קרב והשתחרר בדרגת רב־סרן. תחילה עבד בסקטור הפרטי בתחום האינטרנט והסלולר, ואחרי כעשר שנים עבר לאל־על והחל לעבוד בחברת התעופה הישראלית כטייס. מאוחר יותר החליף את המשרה הנוחה בעשייה פרלמנטרית. בדיוק התחיל המאבק לשוויון בנטל, וקיש לקח בו חלק וגם במאבק המילואימניקים לגיוס שווה. הוא היה חבר בתנועת "המחנה המשותף" שקמה מתוך המחאה החברתית של 2011, וארגן בין השאר את "עצרת הפראיירים" למען שוויון בנטל הגיוס. את צעדיו הראשונים בכנסת עשה בתור נציג הציבור בוועדת פלסנר לקידום השוויון בנטל.
עד כדי כך היה מחויב לנושא הנפיץ הזה, שהתנגד לביטול התיקון לחוק הגיוס שהליכוד קידמה והעבירה, ולא תמך בו בהצבעה בקואליציה. "אני חושב שהגישה של הליכוד היא לא לכפות על החרדים להתגייס אלא להביא אותם לשם בהסכמה, אבל אני אמרתי שהגיוס חייב להיות אחיד לכולם", אמר לי בעבר. "לכן לא תמכתי בתיקון לחוק. זה מאוד הדאיג את צחי הנגבי, והוא העניש אותי בהשעיה מכל פעילות בוועדות הכנסת. אבל הרגשתי שאני לא יכול להצביע בניגוד למצפוני".
היום הוא חושב ומתנהל אחרת לגמרי. "אי אפשר לעשות זבנג וגמרנו", הוא מסביר את המהפך בעמדותיו. "אם אני מוציא המונים לשירות, החרדים יתקפדו ואף אחד לא יגיע. אני לא רוצה להיות צודק, אני רוצה להיות חכם. חשבתי להיות צודק לפני עשר שנים וראיתי שלא זזנו סנטימטר. היום אני רואה שהחברה החרדית מתחילה להפנים את הצורך בשותפות. זה קורה, אז למה לא לחבק את התזוזה, למה לשרוף את הזדמנות?".
זה לא הדבר היחיד שהשתנה אצל קיש. גם הרפורמה המשפטית הוציאה ממנו משהו שונה בתכלית מזה שציפו חבריו הטייסים, שחלקם חתמו על מכתב הסירוב להמשיך להתנדב לנוכח מה שראו כסכנה קיומית לדמוקרטיה. "אני חושב שיש ליקויים עצומים בפרקליטות, בייעוץ המשפטי לממשלה ובמערכת המשפט", אומר קיש. "נהיה חייבים לתקן אותה, אבל הדרך שבה זה נעשה לא הייתה נכונה. היינו צריכים לפעול אחרת, לנהל את הרפורמה עם קצת יותר קשב. זה מהצד שלי. אבל גם אלו שטענו שהרפורמה מובילה אותנו לאבדון הטעו ושיקרו מתוך כוונה להפיל את הממשלה".
במהלך השנה האחרונה חטף קיש ביקורת נוקבת גם בנושאי חינוך לאחר שאיל וולדמן, יזם ואיש עסקים שהיה שותף להובלה ולמימון המחאה נגד הרפורמה, נבחר לקבל את פרס ישראל בקטגוריית יזמות. קיש, שמשרדו אחראי על הטקס, הודיע שבשנה זו יוענק פרס ישראל בקטגוריה אחת בלבד: "תקומה: גבורה אזרחית וערבות הדדית". לאחר שהוגשה עתירה בבג"ץ נגד ההחלטה, בטענה שקיש פעל משיקולים זרים, עתירה שהצטרפו אליה באופן חסר תקדים שתי ועדות פרס, ולאחר שהייעוץ המשפטי סירב להגן על עמדתו - חזר בו קיש מההחלטה.
"לא חזרתי בי, רק החלטתי שאני לא הולך לבג"ץ כשהייעוץ המשפטי לא תומך בי", הוא אומר היום. "לא היה לי שום דבר נגד וולדמן, רק רציתי לעשות טקס שונה בשדרות לאור הטבח והמלחמה והצלחתי בזה".
קיש נאלץ לחזור בו גם בפרשת המינוי למנכ"לית המועצה להשכלה גבוהה. תחילה בחר בדניאלה חיון יחזקאלי, שהייתה האישה היחידה מבין המועמדים הסופיים, אולם בחירה זו נפסלה על ידי רשות החברות, וקיש נדרש לוותר על הבחירה. זאת לאחר שהעלה את חמתם של ראשי האוניברסיטאות כשהעביר החלטה במועצה להשכלה גבוהה הקובעת כי על האוניברסיטאות לנקוט צעדים לגבי סטודנטים המשמיעים קריאות תמיכה בחמאס, צעד שנתפס בעיני האקדמיה כפגיעה בעצמאותה.
ולמרות הכל, קיש מרוצה בתפקידו. "כל פוליטיקאי רוצה להגיע הכי רחוק שהוא יכול, למקום שבו הוא משפיע הכי הרבה", הוא אומר בכנות. "אבל אני נמצא היום במקום מדהים שמגשים את שליחותי".
התרעות פיקוד העורף