היום, לפני 80 שנה, נולד בתל אביב תינוק חביב, בן יחיד להוריו פניה וצבי. הוא גדל כילד דק גו. “פייגלה" (ציפור קטנה), הייתה אמו קוראת לו בחיבה. כדרכם של כינויים, ה"פייגלה" הפך ל"בייגלה", כינוי שעד מהרה השתבש ל"בייגה". מאז שמו הפרטי של אברהם שוחט הוא נחלת תעודותיו הרשמיות בלבד.

שוחט, אחד משרי האוצר הפופולריים והמצליחים שהיו כאן, הוא כיום גמלאי עסוק שמדירתו, בשכונת תוכנית ל' בצפון תל אביב, לא הרחק מערש ילדותו, הוא משקיף על פעולות הממשלה הנוכחית ושר האוצר שלה משה כחלון - ולא יוצא מגדרו, אם כי אין לו בעיה להחמיא בעת הצורך. “המאמץ ששר האוצר משה כחלון עושה בכיוון הורדת מחירי הדיור והגדלת ההיצע בשוק הוא דבר שיש לעשות אותו וראוי להערכה", סבור שוחט. “זאת לאחר שבשנים האחרונות מחירי הדירות עלו בצורה מטורפת, כשצעירים אינם מסוגלים לרכוש לעצמם דירה".

אתה מחמיא לכחלון?
“אכן, אבל כמי שמכיר הן את האוצר, הן את השלטון המקומי, לא אהבתי את הפקעת כל סמכויות התכנון ממשרד הפנים והכנסתן לתוך משרד האוצר, דבר שאין דומה לו בשום מקום אחר בעולם. תכנון תפקידו לאזן בין הצורך לבנות הרבה ובמהירות לבין הצורך לשמור על איכות החיים באמצעות שטחים ירוקים ומרווחים לא בנויים.

“אני מודאג מהפרמטרים הכלכליים, שאנחנו מבחינים בהם באחרונה, בפרט מהנתונים על הצמיחה הנמוכה במשק. המגמה היא אסונית. כשצמיחה מסתכמת ב־2% עד 2.5% במדינה שבה גידול האוכלוסייה הוא בערך 2% בשנה, המשמעות היא בעצם קיפאון. אם עד עכשיו אנחנו עוד לא מרגישים את השפעת הצמיחה הכה נמוכה, זה עוד יגיע, כולל גידול באבטלה, גביית מסים יותר נמוכה, הגדלת הגירעון במשק ועוד דברים שהם שליליים מבחינת המשק הלאומי.

“יש לכך קשר לקיפאון בתהליך המדיני, מה שעלול להביא לכך שהחרמות נגדנו ילכו ויגברו ומשקיעים לא ירצו להשקיע כאן. בתוצאה הכוללת זה יוצר משבר, ההולך ומתגלגל ולא פורץ בבת אחת. ממשלה הרואה את הפרמטרים הקשים האלה, של הירידה ביצוא ובהשקעות, צריכה להבין שכאשר יש עננים שחורים בשמיים, בסוף הגשם יורד".

כחלון פופוליסט?
“כחלון הוא חברתי אמיתי, כך אני מעריך אותו. יחד עם זאת, במספר החלטות שלו ניכרים אלמנטים פופוליסטיים שמוטב להימנע מהם. היד שלו רכה מדי בתחום של נתינת הכספים לגורמים שונים. כאן יש להיזהר מהגדלת הגירעון".

"חברתי אמיתי". כחלון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90"חברתי אמיתי". כחלון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

באשר לפערי השכר במשק, שוחט מודאג מאי השוויון, אבל מצד שני, כמי שיודע היטב היכן מצוי הנטו, הוא איננו נבהל מפרסומים לגבי שכר של מיליונים. כשהוא נשאל מה היה אומר על סכומי עתק אלה חותנו, לוי אשכול, מי שהיה שר האוצר השני של מדינת ישראל, עולה חיוך על פניו. “אשכול היה איש שוויוני בתפיסת עולמו", מספר שוחט. “אין ספק שהוא לא היה אוהב את רמות השכר שהתפתחו במשק, וכמי שנפטר ב־1969, הוא לא ראה אותן".

כראש ממשלה נתניהו טוב למשק?
“אסון לאומי. זה לא רק במדיניות שלו, אלא גם בנורמות שהוא מביא לנו ובדרך ההתנהלות שלו. בסיכומו של דבר, הוא סיכון לקיומה של מדינת ישראל. אני לא יודע אם בסימנים המראים שהוא מוכן ללכת לאיזושהי פשרה יש אמת. הרי אנחנו יודעים שהוא אדם שבאופן קבוע לא נוהג לומר את האמת. הלא הוא דיבר על שתי מדינות לשני עמים ופעל הפוך מזה. מנהיג לאומי שמוביל עם במצב לא קל ולא אומר את דעתו האמיתית, אלא עושה מניפולציות פוליטיות כדי

לשרוד, הוא לא מנהיג ועלול חס ושלום לגרום לאסון שאין כמותו.

“לא רק המדיניות שלו ולא רק השקרים", מוסיף שוחט. “מודל ההתנהלות שלו עם הנהנתנות. הרי הייתי שש שנים שר אוצר. קודם כל המעטתי לנסוע לחו"ל, אם כי נסעתי כשהיה צורך, ורוב הנסיעות שלי היו במימון הבנק העולמי, לא במימון ממשלת ישראל. נסעתי במחלקת הביזנס בלי שום נהנתנות. ואגב, זאת לא רק הנהנתנות שלו, אלא המערכת שנותנת הכשר למעשים האלה. ההכחשה. בניית התדמית ההפוכה. ההגנות המשפטיות. הטלת האשמות בעובדי מעון ראש הממשלה. איפה אנחנו חיים? זה לא חייב להיות ככה. אפשר להיות איש ציבור הוגן וישר בתפקידים הכי קשים.

“הייתי 20 שנה ראש רשות מקומית חזק, שלוש שנים יו"ר ועדת הכספים ושש שנים שר האוצר ומעולם לא חציתי קו אדום", אומר עוד שוחט. “מעולם לא. אני לא אומר שנתניהו לקח שוחד. אין לי מושג. אבל לנסוע על חשבונם של אנשים אחרים בשעה שאתה שר אוצר זאת לכאורה עבירה פלילית. עכשיו אגיד לך מה מדאיג אותי, כאחד שזה מכבר איננו איש פוליטי ואין לו כוונות פוליטיות כלשהן, אלא אומר את הדברים מדם לבו. מדאיג אותי המעשה. מדאיג אותי החיפוי. ומדאיג אותי שעם ישראל מקבל את זה כנורמה שכך צריך להיות. מכל פנים, בעיני הוא לא ראוי להיות ראש ממשלה, נקודה. זה לא אומר שהוא לא אדם אינטליגנטי. הרי הוא יודע לדבר הן בעברית, הן באנגלית. אבל כשאני בודק את התוכן ואת עמוד השדרה, גם בוחן מה זורם בעורקים, חלחלה עוברת בי".

"סיכון לקיומה של מדינת ישראל". נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם"סיכון לקיומה של מדינת ישראל". נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם

כשכיהנת כשר האוצר, האם היו לך יומרות מעבר לכך?
“לא. אף פעם לא חשבתי להיות ראש ממשלה. מאוד שמחתי להיות שר האוצר בתקופה השנייה של רבין כראש הממשלה, מאוד שמחתי שכעבור זמן גם ברק מינה אותי לתפקיד הזה שבו רק שרי האוצר אשכול וספיר החזיקו יותר ממני".

מה זה מראה שכל הזמן מתחלפים שרי האוצר?
“זה מעיד על חוסר יציבות ועל תעתועי הפוליטיקה. כשהמינון של שרי אוצר הוא 90% פוליטיקה ו־10% מקצועיות, זה נורא. אגב, בכל תקופת כהונתי כשר

אוצר לא עשיתי מינויים פוליטיים. אנשים כיהנו אצלי באופן מוחלט על סמך יכולות מקצועיות. לא ידעתי בעד מי הצביעו וזה לא עניין אותי".



“בחרתי בחלוציות"


במעבר חד אנחנו עוברים לתל אביב של שנות ה־30 וה־40. “גדלתי על בניין הארץ", שוחט מספר. “אבא שלי היה מנהל עבודה חשוב ב'סולל בונה'. בחופשות הקיץ הייתי עובד כברזלן באתרי בנייה. כשגמרתי י"ב קיבלתי הן תעודת בגרות, הן תעודת ברזלן מומחה, שהייתה לה תכלית. בין הקיבוץ לבין הלימודים בטכניון עבדתי כברזלן בבניית בניין ההנהלה הראשית של בנק הפועלים ברוטשילד, אבל חלמתי להיות חקלאי".

זרעי השקפת עולמו של שוחט נטמנו בילדותו. “לא הייתי ילד מפונק, למרות שהייתי בן יחיד", הוא מפליג אל הימים ההם. “הורי נתנו לי חופש להיות בקן הימי של תנועת הנוער ‘התנועה המאוחדת', שהייתה אז מרכז חיי. אהבתי את ההפלגות, שבהן הגענו עד ראש הנקרה".

בייגה התגייס לנח"ל. “היינו גדוד הנח"לאים הראשון שעבר קורס צניחה", הוא מספר. את רוב השירות הצבאי העביר בנחל עוז, בענף הבנייה וכסדרן עבודה. “חיינו בצל הפגזות מהרצועה וכמקלטים שימשו לנו צינורות פגומים של המוביל הארצי", הוא מעיד. “צר לי לראות אחרי 60 שנה שזה כל הזמן חוזר בקיבוץ ובעוטף עזה".

כשעזב את המשק, התלבט בין לימודי כלכלה לבין לימודי הנדסה. “בהשפעת הבית בחרתי ללמוד להיות מהנדס, אבל בסוף הגעתי כשר אוצר לכלכלה", אומר שוחט. כסטודנט בטכניון התקיים כעוזר במעבדה. בשנת הלימודים האחרונה שימש כמורה למתמטיקה ולפיזיקה בבית הספר החקלאי כפר גלים. פרט לא ידוע בעברו של בייגה הוא שעמד זמן מה בראש אגודת הסטודנטים בטכניון, עד שקלט שעסקנות היא לא בשבילו.

עם תום לימודיו, ב־61', מצא עצמו בפרשת דרכים והתלבט עם תמה, זוגתו מאז נעוריהם, לאן יפנו. “בחרנו ללכת על חלוציות", הוא נזכר. “בדיוק אז ראינו מודעה שמקימים עיר חדשה בנגב, ערד שמה. כאן הייתה לנו פרוטקציה. כבתו של לוי אשכול, תמה הכירה את לובה אליאב, ראש צוות ההקמה". בייגה הצטרף לצוות כמהנדס צעיר והשתתף בתכנון בתי הפאטיו, ברובע יעלים, שהותאמו לסביבה המדברית, עם דאגה להצללה מפני השמש הקופחת. עד מהרה מצא את עצמו בראש ועד התושבים הראשון במקום. במשך ארבע שנים ניהל את סניף “סולל בונה", שחלש על הבנייה בערד ובמרחבים מסביב, כולל אזור ים המלח. ב־67' היה לראש המועצה המקומית הנבחר הראשון של ערד וכיהן בתפקיד 22 שנה, עד שעבר לכנסת.

איזו ערד השארת אחריך?
“לפני שלושה שבועות הילדים שלנו עשו לנו הפתעה ונתנו לנו הוראה להגיע לצומת תל שוקת. הגענו לשם ופגשנו את כל השבט לסוף שבוע בערד לכבוד יום ההולדת ה־80 שלי. ממש כאב הלב לראות מה נהיה מערד. העיר היא לא מה שחשבתי שהמקום יהיה. כשעזבתי, רק היו ניצני המשבר, כשבעקבות המהפך, התקציבים עברו ליהודה ושומרון. השארתי עיר עם 22 אלף תושבים, שבה הייתה מערכת חינוך למופת וגם תעשייה. פעלתי להבאת מפעלים למקום. זה היה יישוב חזק עם מועצה מקומית מאוד יעילה ועם שירותים טובים. ומה נשאר? אני תולה תקוות בניסן בן חמו, ראש העיר החדש, בן המקום. אפשר להציל את ערד, כמובן בעזרת הממשלה, שצריכה להשקיע כך שאנשים יבואו להשתקע בעיר ולגרום למפעלים לעבור אליה".

באביב 88' הצטרף שוחט לכנסת ה־11 בשלהי כהונתה (במקום אהרן הראל המנוח, שהתמנה כיו"ר רשות השידור) וכיהן בכנסת קרוב ל־18 שנה. שוחט הגיע אליה מהמקום ה־48 ברשימת העבודה. “היום אין דבר כזה", הוא מעיר בחיוך. “לשום מפלגה אין סיכוי להגיע לכל כך הרבה מנדטים. ובאשר לעבודה, גם היום יש למפלגה מקום בקשת הפוליטית".

בהנהגת מי?
“צריך מועמד אטרקטיבי, כשברשימה אמורים להיות אנשים בעלי מעמד ביטחוני גבוה. זה חשוב לאחר כל ההפחדות של נתניהו, שלפיהן אפשר לחשוב שדאע"ש כבר בחוצות ירושלים".

הרצוג צריך להמשיך בהנהגת העבודה?
“אני לא יודע. נראה שבגלל המהלך שעשה לגבי כניסה לקואליציה הימנית איבד הרבה ממניותיו במפלגה. בניגוד לרבים, לא אומר שאני שולל אותו".

"לא יודע אם צריך להמשיך בראשות העבודה. הרצוג. צילום: אבשלום ששוני"לא יודע אם צריך להמשיך בראשות העבודה. הרצוג. צילום: אבשלום ששוני

הכנסת שהכרת השתנתה?
“אני כבר יותר מעשר שנים מחוץ לכנסת, אבל בעניינים. יש לי הרושם שהכנסת של היום היא עולם אחר בהשוואה לכנסת של אז. המציאות השתנתה. באמצעים העכשוויים, עם הרשתות החברתיות, האינטרנט, היוטיוב וכל השאר, חברי הכנסת חשופים יותר לציבור. אם אז פעלנו למען העניין עצמו, כיום חברי כנסת פועלים קודם כל כדי להבטיח את מקומם בפריימריז הבאים".




"אינאף איז אינאף"


כשרבין נבחר ב־92' שוב לראשות הממשלה, טבעי היה שישלב בממשלתו את בייגה, מראשי מחנהו. “ב־80', כשהתחלתי להיות פעיל גם במישור הארצי, הצטרפתי לרבין", מעיד שוחט. “לאחר שהתפטר מהממשלה בעקבות פרשת הדולרים של רעייתו, הוא ישב ללא תפקיד מוגדר במשרד קטן בקריה בתל אביב. אז נקשרה נפשי בנפשו וכאיש אמונו הייתי בקבוצה מצומצמת שהלכה איתו. לכן אך טבעי היה לו להציע לי לכהן כשר האוצר, מה גם שהייתי שלוש שנים יו"ר ועדת הכספים".

בדרך ללשכת השר חווה שוחט סיפור מתח: “מכיוון שראיתי את עצמי כמועמד לתפקיד, ערכתי לאחר הבחירות פגישות עם ראשי המשק. פתאום קראתי בעיתון ידיעה, שתולה מסתבר, שהמועמד לתפקיד הוא עמירם סיון, יו"ר בנק הפועלים המנוח. כשדיברתי עם רבין, הוא אמר לי להמשיך להיפגש עם ראשי המשק. אז הבנתי שהתפקיד הוא שלי. אבל בשבת שבה הוא הודיע לשרים על המינוי שלהם, רבין לא הודיע לי כלום. מה קורה פה? התקשרתי אליו. ‘בייגה, לא הבנת?', הוא ענה לי. ‘הרי אמרתי לך להמשיך'".

היה משהו סמלי בכניסתך לתפקיד.
“סמלי לאשתי. תמה, לאחר שאביה היה 11 שנה שר האוצר, גם בעלה היה באותו תפקיד. זה מקרי שכך יצא. חבל שהוא לא זכה לראות אותי בתפקיד".

סמליות נוספת היא שיוחאי, הבן הבכור, הוא סמנכ"ל הכספים של “מקורות", חברת המים הלאומית שאשכול ייסד. ממנו ומשתי אחיותיו, אלישבע ונטע, יש לזוג שוחט שבעה נכדים.

את שוחט אהבו כשר האוצר. “זאת לא חוכמה", הוא אומר בחיוך. “הגעתי להסכם שכר עם העובדים, לאחר שנגע ללבי ש־70% מעובדי המדינה קיבלו אז השלמת הכנסה. היו לי כל הנתונים להצלחה בתקופת רבין, כאשר הן העלייה הגדולה מחבר העמים והן הסכמי אוסלו השפיעו לטובה על המשק".

רבין הבין בכלכלה?
“ברבין הייתה תערובת של בית הספר החקלאי ‘כדורי', שם למד, ושל וושינגטון, שם שירת כשגריר. הוא התנגד לחשיפה ליבוא מתחרה מחו"ל, בין השאר ליבוא טקסטיל זול מהמזרח הרחוק, שעליו גבו מאות אחוז מס. ומי הרוויחו מכך? כמובן אלה שהיה להם כסף, והם היו נוסעים לחוץ לארץ וקונים מכל הבא ליד בזול. הצלחתי לשכנע שצריך לתת גם לעם ליהנות. מצד שני רבין הבין בכלכלה בעקבות השנים שלו בארצות הברית, שם ההפרטה והתחרות במשק היו חלק בלתי נפרד מהוויית הכלכלה. לזכותו ייאמר שהוא ידע לתת גיבוי מלא לי, שר האוצר שלו".

בייגה, כאמור המהנדס וראש המועצה המקומית, שהגיע אל הכלכלה מבחוץ, הבין בה והבין. כך נאבק למען הטלת מס על רווחי הון מהבורסה. “אף פעם לא הבנתי למה בכל העולם זה קיים ואצלנו לא", הוא אומר. “זה לא היה לי ברור מדוע אדם שעובד בחקלאות או כפקיד חייב לשלם מס ומי שמרוויח כסף משוק ההון פטור מתשלום מס. הדבר כמעט עלה לי בתפקיד מפני שעקב זה היו לא מעט גורמים שנלחמו בי בכל הכוח. והאמת? לא פחדתי מהם".

"ידע לתת גיבוי לשר האוצר שלו". רבין. צילום: נתי שוחט, פלאש 90"ידע לתת גיבוי לשר האוצר שלו". רבין. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

אם יש משהו יציב בטלטלת היחסים עם הפלסטינים מאז הסכם אוסלו, אלה הם ההסכמים הכלכליים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית כפי שסוכמו במשא ומתן של צוותים משני הצדדים, שנערך בפריז. שוחט עמד שם בראש המשלחת הישראלית. “הייתה אז תקווה גדולה באוויר", הוא אומר. “אם ב־92' ההשקעות בישראל הסתכמו ב־180 מיליון דולר, ב־96' זה קפץ לשישה מיליארד דולר".

איך כל הדברים הרציניים האלה מתקשרים למהתלת התרבוש בשנות ה־90 בתוכנית של דן שילון?
“זה מאחורי ולא רודף אותי. בתוכנית שלו דן שילון הודיע פתאום שמרכיבים תזמורת מהמשתתפים במעגל. לי הוא נתן משולש כזה וגם את התרבוש. יש החושבים בטעות שידעתי על זה מראש והסכמתי כדי להיות פופולרי. שטויות, הייתי נבוך, אבל אני אחד שנותן את עצמו. לא צריך לקחת ברצינות כל דבר".

כשברק הפסיד בבחירות 2001, כיצד היה לך המעבר מעמדת שר לעמדת חבר כנסת פשוט?
“אף פעם לא חשבתי שתפקיד שר האוצר זה לכל החיים. בלי בעיות חזרתי להיות חבר כנסת מהשורה. אבל בדיוק לפני עשר שנים, בהגיעי לגיל 70, אמרתי ‘אינאף איז אינאף' והתפטרתי מהכנסת. לא קרה כלום. ידעתי לסדר את היומן לבד וגם לנהוג בעצמי. הכל בסדר".

כשר האוצר לשעבר, בייגה היה מבוקש במגזר העסקי, ועד היום הוא חבר בדירקטוריונים של כמה חברות. הוא עמד בראש ועדה שבדקה את נושא ההשכלה הגבוהה. כיום הוא חבר הקרן הלאומית למדע, גוף המחלק מלגות מחקר, ויו"ר מועצת המנהלים של “סיטיפס", הרכבת הקלה בירושלים.

זה מספק אותך כמי שהיה שר בכיר?
“בן אדם צריך לדעת מתי להוריד הילוך, אם כי ייאמר שהדירקטוריונים העסיקו אותי מאוד. היום אני פחות עסוק ומשקיע באהבה זמן בנכדים הקטנים שלי. אני מאוד בקשר איתם ואוהב לעשות שיעורים איתם. לפעמים סבא בייגה אף הולך לסרט איתם. אני גם קורא הרבה. בסך הכל אני נהנה".

בנוסף שוחט עדיין חבר מפלגת העבודה, שעבורה הצביע בבחירות האחרונות. “בבחירות הקודמות הצבעתי למרצ", הוא חושף.

זה היה צעד של ייאוש?
“לא ייאוש. קראתי את התוכנית הכלכלית של מי שהייתה יושבת הראש, שלי יחימוביץ', שבעיני הייתה מופרכת לחלוטין, והחלטתי אז, בפעם היחידה, לא להצביע לעבודה. העברתי את הקול שלי למפלגה אחרת שתומכת בשלום, וזו מרצ".