רגע לפני כניסת יום הכיפורים, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין מודה שיש לכנסת ישראל לא מעט חטאים לכפר עליהם. "זה מדיר שינה מעיני", הוא מתייחס לאופיו הלא-תרבותי - האלים לעתים - של השיח במשכן. "הנימה בכנסת משפיעה על הציבור. כאשר אנו מכנים זה את זה 'פאשיסטים' ו'בוגדים', זה מחלחל החוצה ועלול להסתיים באופן טרגי. הרי אם שני נהגים מקללים זה את זה בצומת, בסופו של דבר מישהו מהם עלול לשלוף סכין".

הראיון שאדלשטיין מעניק ל"מעריב" ול"ג'רוזלם פוסט" נערך בלשכתו כשבוע לפני יום הכיפורים, זמן לא רב לפני פתיחת מושב הכנסת החדש ב-30 באוקטובר. זה זמן טוב בעיניו לחשבון נפש, והוא אינו מהסס לקבוע כי יש כמה וכמה חברי כנסת שצריכים להתמקד בפסוק מתוך התפילה: "על חטא שחטאנו לפניך בביטוי שפתיים" (ביטוי שפתיים - דברי להג).

"המחוקקים מתפתים לקרוץ לבוחריהם במקום לשמש דוגמה", מוסיף אדלשטיין. "אם אני משתמש במילים בוטות נגד מישהו מהשמאל ואז נפגש עם בוחרים בערב, הם יריעו לי. לא כך צריך להיות. הציבור אינו יכול להתלונן על השפה הלא-נאותה של חברי הכנסת, על הקללות ועל ההתנהגות הלא-ראויה, אם הוא מתגמל אותם על כך שוב ושוב".

אדלשטיין אינו מתייחס בדבריו רק אל חבר הכנסת הבלתי צפוי אורן חזן, המרבה להשתלח ביו"ר הכנסת. הוא מוסיף, אולי ברמיזה לשרת התרבות והספורט משלהבת היצרים מירי רגב, גם אם אינו נוקב בשמות: "אני לא מדבר רק על אלה שנבחרו פעם אחת".

חברי כנסת מסוימים יפרשו ואחרים ייכנסו. אורן חזן. צילום: יונתן דרורחברי כנסת מסוימים יפרשו ואחרים ייכנסו. אורן חזן. צילום: יונתן דרור

אדלשטיין סבור כי הפתרון אינו לבטל את הפריימריז במפלגות, אלא לגלות אחריות רבה יותר מצד הבוחרים, שיוודאו "במי הם בוחרים במשבצת הצעירים, מבלי לנקוב בשמות" – התייחסות נוספת לחזן – "יש לזכור שאנו עשויים לגרוף הצלחה מרובה בבחירות, או שחברי כנסת מסוימים יפרשו ואחרים ייכנסו".

אדלשטיין חולק על האומרים שלליכוד במיוחד יש בעיה בתחום זה, ומגן על יושבי הספסלים האחוריים במפלגתו: "חלקם מצוינים". לדבריו: "כן, עלינו להתמודד גם עם חברי כנסת מהליכוד. לא יעזור אם אמתח ביקורת על חברי כנסת ממרצ, כי אני בימין. אבל כיו"ר הכנסת, אני טוען שיש בעיה בליכוד וכן גם במפלגות אחרות. זו תופעה שמתרחשת כשהמפלגה גדלה, או כאשר יש מפלגה חדשה הסבורה שהיא תקבל שלושה מושבים, ואז מקבלת עשרה".

עוברים כל גבול

לדברי יו"ר הכנסת, גם התקשורת מעודדת את חברי הכנסת לזכות בתשומת לב כאשר היא מקדישה סיקור נרחב יותר להתבטאויות חריפות: "הציבור אינו יודע אילו חברי כנסת העבירו חוקים שיסייעו לנכים ולניצולי שואה, אבל הוא כן יודע אילו חברי כנסת אמרו מילים שלא אחזור עליהן".

אין זו הפעם הראשונה שאדלשטיין מותח ביקורת על השימוש שחברי הכנסת עושים במעמדם – הוא ניצל גם את נאומו בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות כדי לעשות זאת – והוא ממשיך להפציר בפוליטיקאים שיתקנו את דרכיהם.

עם זאת, אדלשטיין אינו שוכח לשבח את המאמצים שהכנסת כבר עשתה בתחום, לרבות ההתייחסות הרצינית יותר של ועדת האתיקה לשפה לא־ראויה ולכינויי גנאי, וכן חוק ההדחה, המאפשר להדיח – ברוב של 90 חברי כנסת - את חברי הכנסת התומכים בטרור.

החוק, שעבר בקריאה אחרונה ביולי, שנוי במחלוקת, אך אדלשטיין טוען שהוא הכרחי: "איננו יכולים להניח לאנשים לעבור כל גבול, ואם הם עושים זאת, ייעשה שימוש בחוק. איני סבור שייעשה בו שימוש תכוף, כי יש מכשלות (כמו הצורך ברוב של 90 חברי כנסת - ל"ח), אבל אני חושב שהנשק הזה צריך להתקיים, כי הגבולות נחצו".

מאז העברת החוק לא אירעה תקרית ספציפית של חברי כנסת שהביעו תמיכה גלויה בטרור, אבל אדלשטיין מפנה את האצבע המאשימה אל חברי הרשימה המשותפת שבהשראתם נוסח החוק, וטוען שהם ממשיכים להסית. "כשאתה רואה מה כתב חבר כנסת ביום שהנשיא התשיעי, שמעון פרס, אושפז, זה עובר כל גבול. אינני מייחל למותו של הגרוע באויבי, גם מי שאינני מכבד כלל. זו לא רק זילות פוליטית, אלא זילות אנושית. אנחנו אוהבים לדבר על אחדות, על דו־קיום ועל מכנה משותף, אבל זה לא יקרה אם איננו נאבקים בקיצוניות משני הצדדים. אם לא נבלום את מי שאינם מאפשרים דו-קיום, לא נגיע לשום מקום".

אדלשטיין מאוכזב גם מחברי הכנסת מטעם הרשימה המשותפת שהחרימו את הלווייתו של פרס: "הם לא באו, ואילו מחמוד עבאס בא. חברי הכנסת קיצוניים יותר מעבאס, שגם הוא לא בדיוק שוחר שלום". באותה נשימה הוא לא שוכח לשבח את ראשי הרשויות המקומיות הערבים שהגיעו לנחם את משפחתו של הנשיא התשיעי בשבעה, ואומר שהם מהווים "מנהיגות אחראית" יותר של ערביי ישראל.

"ברוח חשבון הנפש של הימים הנוראים, גם אנחנו נושאים באשם על התנהגותם של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת. יצרנו אותם בכך שהעלינו את אחוז החסימה. אנשים שאין להם הרבה מן המשותף התקבצו יחד, והקיצונים מושכים את האחרים מטה – אחרים שאולי היו פועלים למען דו-קיום", הוא טוען.




קריצה להרצוג

במבט קדימה לשנה החדשה, אדלשטיין מדגיש את הצורך ביישום הפשרה בכותל, שתרחיב את המניין השוויוני הקיים במתחם קשת רובינסון. הוא אומר ששני הצדדים – הממשלה והממסד האורתודוקסי לצד התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית – צריכים להגיע להבנה לגבי המשך הפעילות. "שמחתי מאוד כשנמצאה הפשרה", הוא אומר. "אי אפשר להציב מחסומים בפני יהודי התפוצות ובפני התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית. אני גם לא חושב שטוב שהן מותחות כל הזמן ביקורת על כך שישראל אורתודוקסית כל כך. זו זכותנו, ומגיע לנו מרחב תפילה הולם".

אומנם הפשרה הושגה, אך עתה היא מוקפאת בעיקר בגלל התנגדות המפלגות החרדיות. "זה לא פוגע באף אחד, לא במתפללים המסורתיים ולא בזרמים האחרים", אדלשטיין טוען. לדבריו, הוא אינו מצפה מהחרדים שיסייעו ליישום הפשרה, אלא רק שלא יעמדו בדרכה.

"איננו יכולים להרשות לעצמנו לפגוע ביחסינו עם יהודי התפוצות. בראש השנה וביום כיפור ישמעו מאות אלפי יהודים בצפון אמריקה – אולי אפילו מיליונים – מעל דוכני התפילה אנשים שחשים דחויים, כמו יהודים סוג ב', וגם אם זה לא נכון, זה המסר שהם מקבלים".

מצפה שהחרדים לא יעמדו בדרך של פשרת הכותל. מתחם קשת רובינסון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90מצפה שהחרדים לא יעמדו בדרך של פשרת הכותל. מתחם קשת רובינסון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אדלשטיין קורא לתנועה הקונסרבטיבית ולתנועה הרפורמית להיפגש עם חברי הכנסת בקביעות, לא רק בעתות משבר, כדי לקיים ערוץ פתוח של הידברות ולהעמיק את ההבנה ההדדית: "איש אינו צריך להתייחס אל היהודים הלא-אורתודוקסים כמשהו מובן מאליו או לירוק בפרצופם. מצד שני, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית חייבות לדעת להתנהג באופן בוגר. זוהי המדינה. לפעמים יש ממשלה כזאת, לפעמים ממשלה אחרת. זה לא יכול להפוך לחוסר נכונות להגן על ישראל מפני המתנגדים לערכים דמוקרטיים ולזכויות אדם, כמו תנועת BDS. ישראל היא ערך נעלה יותר מהחלטת ממשלה זו או אחרת".

ובכל זאת, אדלשטיין עומד על כך שהקשר של יהודי התפוצות לישראל "אינו גרוע כמו שמציגים אותו", ובאופן כללי, שישראל איננה מבודדת. באותה נימה הוא מביע אופטימיות זהירה בנוגע לדיווחים על כך שנתניהו מוכן לקיים ועידת שלום אזורית, ושהמחנה הציוני תצטרף לקואליציה. לדבריו, יו"ר המחנה הציוני, יצחק (בוז'י) הרצוג, ישרת את ישראל טוב יותר כשר חוץ מאשר כמנהיג האופוזיציה, ומציין שהוספת מפלגה נוספת לקואליציה תגביר את יציבותה ותאפשר לממשלה ולכנסת לעשות יותר למען אזרחי ישראל.

בנוגע לוועידה האזורית יו"ר הכנסת אומר: "מי שחושב שנהיה לשק חבטות טועה. המציאות שונה. עם סדר יום נכון, לא רק על ירושלים וההתנחלויות, נוכל להגיע למצב שבו הפלסטינים אינם הילד המפונק שאינו מקבל מספיק צעצועים. יכול להיות כאן שיח אזורי רציני". אדלשטיין מביע תקווה שלוועידה כזאת יכול להיות "סדר יום חיובי", כמו זה שהוא עצמו מקדם בכנסים בינלאומיים של חברי פרלמנט, בנושאים כגון מים, חקלאות, טכנולוגיה וחינוך. "ברמה המנהלית, אפשר לדון בנושאים כגון המאבק בטרור ובלימת שאיפות הגרעין של איראן או מרוץ החימוש הגרעיני", הוא מוסיף.

"צריך להיאבק בקיצוניות משני הצדדים". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90"צריך להיאבק בקיצוניות משני הצדדים". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

"בלתי נסבל בעיניי שיו"ר הפרלמנט הסיני מדבר איתי כל הזמן על הטפטפות הישראליות, ובאותה עת פרלמנטים שנמצאים במרחק יריקה מישראל אינם יודעים דבר וחצי דבר על הטכנולוגיה שלנו, שיכולה לסייע להם רבות. עלינו לנסות לכונן שלום מלמטה. בניין שאין לו יסודות חזקים יתמוטט. למה לא נשפר את חייהם של האלג'ירים או הסעודים?".

בינתיים אדלשטיין מתכנן להמשיך לקדם את "סדר היום החיובי" בכנסים ברחבי העולם, והיומן שלו לשנה הקרובה מלא בביקורים, לרבות משלחת יו"רים של פרלמנטים מאפריקה. הוא מספר כי בכנס של האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה יעצו לו אנשי צוותו שיפסיק להזמין אורחים לכנסת, כי אין לו מספיק זמן לפגוש את כולם: "יושבי ראש של פרלמנטים רבים רוצים לשתף פעולה. נתניהו משתמש בבדיחה שלי – אני תמיד אומר שטוב שנהיה מבודדים, אחרת לא יהיה לנו זמן לכל סוג אחר של עבודה בכנסת. בכל יום עוד ועוד חברי פרלמנט זרים רוצים לבקר".

בהמשך הראיון אדלשטיין מגדיר את הרעיון להגביל את כהונת ראש הממשלה "לגיטימי", אבל מציין כי אינו מתאים לשיטת הממשל הנהוגה בישראל, המושתתת על ייצוג יחסי: "אין ביכולתנו לומר למפלגות שהן לא יכולות להציב מועמד. המפלגות צריכות לבחור מנהיג שיש לו הסיכוי הגבוה ביותר לנצח". עם זאת, הוא אומר, אם המפלגות מחליטות שהן רוצות להגביל את מנהיגיהן לשתיים או שלוש כהונות - זה בסדר. אבל גם כשהוא נשאל במפורש, הוא לא עונה אם לדעתו הליכוד צריך לאמץ מדיניות כזו. אדלשטיין מציין בעיות נוספות: העובדה שרוב הכנסות בישראל אינן מצליחות להשלים כהונה מלאה, וכן העובדה שיש יותר מדי מפלגות שבנויות סביב מנהיג בולט וסביר שהן יתמוטטו אם יצטרך לפרוש.