"העלייה באנטישמיות בארצות הברית היא דבר שחייב להדאיג", אומר דניס רוס, כיום כיו"ר שותף של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). "זה לא רק שיש אנטישמיות. העניין הוא שבנקודת הזמן שנוצרה האנשים שמבצעים את האירועים האלו מרגישים יותר חופשיים. כאילו יש פלורליזם במדינה. יותר הזדמנויות לפעולה. כל האירועים והאיומים שנשמעים הם בהחלט אזעקה".

היכן נמצא הנשיא דונלד טראמפ בכל הסיפור הזה?

"אני לא חושב שלטראמפ יש איזושהי סובלנות לסיפור הזה. זה בא לידי ביטוי בהודעות שלו בנושא ובעובדה שסגנו, מייק פנס, נסע לבית הקברות היהודי שחולל במיזורי".

רוס (69) הוא יהודי חם שהגיע לצמרת הממשל האמריקאי והצליח להישאר שם שנים רבות. הוא לכל הדעות ידיד אמת של ישראל. רוס כיהן בשלל תפקידי מפתח, וברשימה החלקית תפקידיו כיועץ מיוחד במועצה לביטחון לאומי וכמנהל תחום תכנון מדיניות במחלקת המדינה בממשל ג'ורג' ה. וו. בוש. אבל נראה שאת המוניטין הגדול ביותר שלו צבר כמתאם המיוחד של ביל קלינטון למזרח התיכון. במסגרת תפקיד זה שיחק תפקיד מפתח בשנות ה־90 בעיצוב מעורבות ארצות הברית בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. בממשל אובמה כיהן רוס במשך שנתיים כיועץ מיוחד לענייני המפרץ הפרסי ובעיקר לענייני איראן.

בשלל תפקידיו מצא את עצמו רוס לא אחת נתון בין הפטיש לסדן, כאשר הפלסטינים ראו בו פרו־ישראלי, והישראלים ראו בו פרו־פלסטיני. בשבוע שעבר הוא הגיע לירושלים לכנס של המכון למדיניות העם היהודי, שהוא, כאמור, יו"ר שותף שלו. הכנס השנה עסק בעתיד העם היהודי בצל העלייה האימתנית באנטישמיות בארצות הברית, ובין היתר הגיעו אליו נשיא המדינה ראובן ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, ח"כ יאיר לפיד ויו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי.

הטאבו נשבר

כאמור, העלייה באנטישמיות בארצות הברית מטרידה את רוס. מספיק לסקור כמה מהאירועים האחרונים כדי להבין את המגמה: הוונדליזם בבית הקברות היהודי בעיר סנט לואיס שבמיזורי, חילול הקברים בבית העלמין היהודי בפילדלפיה שבפנסילבניה וריסוס צלבי קרס על מכוניות וגן שעשועים בבית ספר יסודי בעיירה בניו יורק. כמו כן, לדברי ראשי הקהילות היהודיות בארצות הברית, מתחילת השנה התקבלו עשרות איומים טלפוניים במרכזים יהודים ברחבי המדינה. "הקול של הממשל עכשיו חייב להיות ברור, חד וחזק. צריך להיות ברור לצד השני שההתנהגות הזאת בלתי נסבלת", קובע רוס בנחרצות.

האם העלייה באנטישמיות בארצות הברית קשורה לעליית טראמפ לשלטון?

"ישנם גורמים מסוימים שמרגישים שעכשיו נוצר איזשהו מומנטום בשבילם. כאילו מה שנחשב פוליטיקלי קורקט השתנה. כאילו דברים פתוחים לשינוי, סוג של חלון הזדמנויות. זה לא בגלל הממשל. יש אקלים אחר. כאילו הטאבו נשבר פתאום. הם חושבים שהטאבו יכול להשתנות, וזה, כמובן, לא מקובל לחלוטין. התנהגות כזאת לא תתקבל".

אתה חושב שאם הילרי קלינטון הייתה נבחרת, האווירה כלפי יהודים בארצות הברית הייתה שונה היום?

"יכול להיות שלא הייתה התחושה של חלון הזדמנויות שיש היום, החשיבה של אנשים שהם יכולים לשנות דברים".


בתור יהודי, איך אתה מרגיש כלפי המצב הזה?

"כל זמן שזה נמשך, ברור שאני לא מאושר. אני מצפה שהממשל ינקוט קו חזק. אבל חשוב להבין שזה לא רק הממשל בוושינגטון. הפתרון נמצא גם ברמה הלוקאלית - החשיבות של הממשל המקומי בכל מדינה ומדינה כאן היא עצומה".

אם היית יושב היום בחדר הסגלגל ומייעץ לדונלד טראמפ, כמו שייעצת לביל קלינטון בימי הזוהר, מה היית אומר לו לעשות בנוגע למצב הנוכחי עם יהדות ארצות הברית?

"הייתי מייעץ לו לקרוא למנהיגות היהודית ולעבור על כל הצעדים המשותפים שיש לעשות איתם. זה מה שצריך לעשות. זה הדבר המעשי ביותר. לייצר חזית אחידה וחזקה עם המנהיגות היהודית בארצות הברית".

חתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר, הוא יהודי. איך לדעתך זה משפיע על התייחסותו לבעיה?

"כידוע, גם איוונקה, בתו של טראמפ, התגיירה והיא דתייה. זה אומר שזו בעיה אישית שלו, בתוך הבית שלו, ולא רק בעיה לאומית".

על סמך ניסיונך מולו, אם קלינטון היה עכשיו נשיא ארצות הברית, איך הוא היה מנהל את המשבר הזה?

"מה שמאפיין את ביל הוא בעיקר היכולת האמפתית המרשימה שלו. היכולת שלו להגיע לאדם או לבעיה שמולו".

שיחות מתחת לרדאר

כאמור, לציבור הישראלי מוכר רוס בעיקר כשליח המיוחד של הממשל האמריקאי למזרח התיכון בימי נשיאותו של ביל קלינטון. בתקופה זו ביקר רבות בישראל ובמדינות השכנות לה כדי לקדם את התהליך המדיני ונועד פעמים רבות עם ראשי ממשלת ישראל דאז, שמעון פרס ובנימין נתניהו ועם אישים בכירים ברשות הפלסטינית, ובראשם היו"ר יאסר ערפאת. במסגרת תפקידו היה רוס מאדריכלי ועידת וואי פלנטיישן, בהשתתפותם של מנהיגי ארצות הברית, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, ועידה שהובילה לחתימת הסכם וואי.

תהליך השלום היה במשך שנים רבות הבייבי שלך.

"הצדדים נמצאים היום בשפל חסר תקדים. כרגע אין שום תהליך שלום. הדבר הפרקטי לעשות הוא להביא ערכים בעלי משמעות בידי ההנהגה הפלסטינית, על ידי המנהיגים שלהם. וזה לא יהיה חינם. המחיר שהישראלים יידרשו לשלם מאוד עלה. המחוות שהציבור הפלסטיני זקוק להן הן ברמה שתגרום להם להרגיש שיש משב רוח חדש מהצד השני. הם לא יבואו בלי הערך המוסף הציבורי הזה. חייבים להביא להם תקווה. מתחת לרדאר יש כל הזמן שיחות, אבל הן לא מתפרסמות, כי הפלסטינים לא מעוניינים בכך. חשוב להבין שטראמפ משחק תפקיד חשוב מאוד במהלכים האלו. נראה שהוא רוצה באמת ובתמים לעשות שלום בין הישראלים והפלסטינים".

האם אתה בעצם אומר שמה שצריכים מנהיגי הפלסטינים להביא כמנחה לעם שלהם הוא מסרים מדויקים יותר מבחינת יחסי ציבור, כאלה שישכנעו אותם שאכן מתקיים תהליך?

"ממש לא. זה לא עניין של יחסי ציבור. צריך פשוט להביא להם בשורה חדשה. וכמו שציינתי, המחיר יהיה יקר והפרדיגמה של סחר חליפין של משהו מוחשי תמורת משהו מוחשי צריכה להשתנות".

הבוקר דיברתי עם שני צעירים פלסטינים. הם אמרו לי שהם לא רוצים פתרון של שתי מדינות, אלא רק מדינה אחת. האם זו דעה מייצגת?

"זה נכון שהדור הבא מעוניין בכך, ואנחנו רואים את זה על פי הסקרים. הדור המבוגר יותר אולי מדבר על שתי מדינות, אבל הדור הבא כבר לא שם".

יש לך עדיין תקווה לתהליך שלום?

"אני עם תקווה, אחרת לא הייתי עומד בראש המכון למדיניות העם היהודי ולא הייתי נמצא כאן בכנס הזה על עתיד העם היהודי".