"חיים, יותר מיממה חלפה מאז היוודע דבר מותך", אמר הנשיא בפתח דבריו. "חסרונך מורגש כל כך, קיים כל כך, מוחשי כל כך. והנה לכבודך אנו מנסים לכנס את המלים להעמיד אותן בשורות, לצחצח אותן ולגייס אותן, אך הן מסרבות. הן נשמעו לקולך, לאיש שאהב אותן מכל שידע לעשות מהן מחלקה עקשנית ואוהבת. הן נשמעו לקולך ומסרבות להישמע לקולנו".
הוא הוסיף כי "שוררת כלוחם ולחמת כמשורר, ודברייך תמיד יצאו מקרב לב. הקשבנו לך, לא רק בגלל הרעות ובאב על וואד, אלא בגלל מי שידענו שמי שכתב אותנו כל הוא בשר מבשרה של האומה הזאת. חיים יקר, אהוב ליבנו, ב-1947 נשלחת למחנות העקורים בהונגריה, אל 'האח הלא נודע', כפי שקראת להם, חותם השבועה קרא לך. ואז גם כששבת להילחם פה. גם כשהנחת את הנשק פעלת לפי השבועה. לא הייתה בך עצם אישית, כולך חיים היית העם. כמו זקיף ניצבת יום יום לתעד את משפט אייכמן בהיות העם בירושלים, משפט בו חברו השורות הארצישראליות. ביקרת, בלי כניעה, בלי רציעה, במסירות נפש".
התרעות פיקוד העורף