חמש שנים לאחר שסיימה קדנציה סוערת כחברת כנסת מטעם ישראל ביתנו, ולאחר שגזרה על עצמה התנזרות כמעט מוחלטת מכל חשיפה תקשורתית והתנתקות מכל פעילות ציבורית לטובת הבית - אנסטסיה מיכאלי חוזרת. אשת התקשורת לשעבר, שבשנים האחרונות התמסרה לגידול שמונת ילדיה, הודיעה בסוף השבוע האחרון כי בכוונתה להתמודד כמועמדת מספר שתיים ברשימת "ראשון ביתנו" למועצת העיר של ראשון לציון, עיר מגוריה.

"הרגשתי שהרכבת שלי נסעה מהר מדי, והייתי צריכה את הזמן לעשות אנליזה כדי להבין עם עצמי את מה שעברתי", היא אומרת כעת על כהונתה כחברת כנסת. מיכאלי, שנולדה בסנט פטרסבורג שברוסיה לפני 43 שנים, נבחרה לכנסת ה־18 במקום התשיעי ברשימת ישראל ביתנו. היא הגיעה למשכן על תקן כוכבת טלוויזיה בערוץ בשפה הרוסית וכבעלת עבר של דוגמנית זוהרת. 

 
הקריירה הפרלמנטרית הקצרה של מיכאלי זכורה בעיקר בגלל שורה של תקריות מביכות. למשל, כשהתעמתה באולם המליאה עם ח"כ חנין זועבי (בל"ד), בדיון הסוער לאחר משט המרמרה, וניסתה להוריד אותה בכוח מהדוכן; וכששפכה מים על ראשו של ח"כ דאז ראלב מג'אדלה (העבודה) במהלך עימות קולני ביניהם בוועדת החינוך של הכנסת. בעקבות התקרית הזו היא הורחקה על ידי ועדת האתיקה למשך חודש ימים מפעילות שוטפת במליאה ובוועדות. 


לאן נעלמת בחמש השנים האחרונות?

"רציתי להתנתק מהכל ולהתמקד רק במשפחה שלי ובגידול הילדים. אמרתי למשפחתי שאני לא רוצה לראות אף בן אדם בבית. במשך שנתיים לא רציתי לראות איש, רציתי להתנתק ניתוק מוחלט. הייתי בסוג של פוסט־טראומה מהקדנציה בכנסת".
 

ומה למדת מהתקופה הסוערת בכנסת?

"צריך לפעמים להסתכל אחורה להבין מה קרה. לא תמיד היה לי זמן להתעסק בניתוח של כל מה שהתרחש בצורה יעילה. היו לי הרבה אירועים, ונולד לי ילד קטן תוך כדי חברותי בכנסת. הייתי אז לגמרי בלי עזרה. לא הייתה לי מנוחה נפשית אפילו לשנייה. לקח זמן להבין מה בדיוק אני רוצה מהחיים שלי ולמדתי רק דרך הטעויות. לקח לי גם זמן להתגבר על הפחד שלי מכל הופעה ומכל שיחה עם עיתונאי או עם איש ציבור. הייתי ממש בפרנויה". 
 

אמא במשרה מלאה 


באחד הראיונות הנדירים שהעניקה לאחר פרישתה, סיפרה מיכאלי כי חוותה תקופה של בדידות קשה. היא סיפרה, בין היתר, כי חלמה חלום שבו היא עומדת על דוכן הכנסת ולא מצליחה להוציא הגה, ובהמשך רצתה למחוק את הפרופיל האישי שלה ולבנות אותו מחדש. 


איך התגברת על הטראומה שהשאירה אצלך החוויה מהכנסת?

"החלטתי לעבוד על זה ברמה האישית ולקחת את כל מה שעברתי כניסיון חיים. אמרתי לעצמי שהיו לי נפילות, אבל גם הצלחות. בשואו ביזנס, חלק מהעניין היה להיות אהוב. כשהגעתי לפוליטיקה לקח לי זמן להבין שזה לא בדיוק כך. בפוליטיקה אין רק אהבות".


היו לך הצעות לחזור לכנסת?

"קיבלתי מאז הרבה הצעות למפלגות שונות בכנסת, אבל אצלנו, בישראל ביתנו, אומרים: 'אין אזרחות בלי נאמנות', וזו לא רק סיסמת בחירות. הייתי בישראל ביתנו, אני כיום בישראל ביתנו, ואשאר בה תמיד. נאמנות היא ערך חשוב עבורי. דחיתי את כל ההצעות במישור הארצי ולבסוף הבשילה אצלי ההחלטה לחזור לחיים הציבוריים דרך המישור המוניציפלי, ברשימת 'ראשון ביתנו'. 
 

"הציעו לי להיות מקום ראשון ואמרתי לא", מוסיפה מיכאלי. "הציעו לי לרוץ לראשות העיר ואמרתי לא, כי זאת אחריות הרבה יותר גדולה, אבל החלטתי שאני כן רוצה להתמודד במסגרת הרשימה למועצת העיר. בראש הרשימה יעמוד יבגני ברחמן, שצבר כמה אליפויות בקרטה והוא מנהיג אמיתי מהשורה הראשונה.

אנסטסיה מיכאלי, יבגני ברחמן. קרדיט: KAICIID


אני אמא ויש לי ילדים שאני רוצה לגדל, ואני רוצה להיות קרובה לבית. כשפונים אלי ושואלים: 'מה את עושה בחיים?' אני אומרת שאני אמא. התפקיד שלי הוא בראש וראשונה להיות אמא ואישה בבית. זאת עבודה ולא פרנסה, אבל זאת העבודה בה"א הידיעה. כולנו רוצים לעשות קריירות, אבל כשלקחתי אחריות להוליד ילדים, אני צריכה לקחת אחריות גם לגדל אותם. זו אחריות שלי. עם זאת, אני מוכנה ורוצה לתרום לתושבים מהניסיון שצברתי בכנסת, בעבודה ציבורית ובתקשורת, כדי לקדם שורה של נושאים שיכולים לתרום לתושבי העיר". 
 

אז מבחינתך ריצה למועצת העיר היא סוג של פשרה?

"זו שליחות ולא פשרה. אני מורידה את הכובע מול כל מי שמתמודד לראשות העיר. אחד הבנים שלי נבחר השנה להיות יו"ר פרלמנט הנוער. הבת שלי לפני שלוש שנים נבחרה ליו"ר מועצת התלמידים. הבן הכי קטן שלי הוא היום בן 9. הגדול מסיים אוניברסיטה כעתודאי. השני סטודנט והשלישי התגייס. אז יחסית יש לי זמן. אני יכולה לתרום מזמני ולהצטרף למרוץ. יש בראשון לציון הרבה דוברי רוסית, ואנחנו מקווים להצליח. אני גרה בראשון לציון מאז שעליתי ארצה ב־1997. הכרתי את הבעיות ונושאים מסוימים דרך הניסיון האישי שלי ושל ההורים, דרך החיים. הנושאים שאני רוצה להתעסק בהם קשורים ליום־יום שלי פה במשך 21 שנים".
 

האם היית צריכה אישור מליברמן כדי להתמודד ברשימה המקומית?

"נפגשנו הרבה לפני כן, במהלך ההתלבטויות שלי. ליברמן בירך אותי ואמר שזה מתאים, אבל בסופו של דבר אני זאת שצריכה להחליט כי זו החלטה אישית. התלבטתי כחצי שנה, וההחלטה הסופית התקבלה רק בשבוע שעבר, במהלך פגישה שלי עם מנכ"לית המפלגה".
 

את מתגעגעת לכנסת?

"הילדים שלי התגעגעו יותר ממני. במשך שנתיים לאחר שסיימתי את כהונתי לא ביקרתי במשכן. בשלב מסוים הילדים שלי לחצו עלי לשוב ולבקר שם ולקנות להם ארטיק. זה זיכרון ילדות שלהם, כי הם התלוו אלי לעבודה כשהייתי חברת כנסת. שנתיים אחרי סיום הקדנציה באתי עם הילדים ונפגשתי עם ליברמן. אז הבנתי בעצם שעם כל הטעויות, עברתי במשכן תקופה מאוד מעניינת ומאתגרת".
 

מה הטעות הכי גדולה שעשית כחברת כנסת: שפיכת המים על ח"כ דאז מג'דלה או התקרית עם ח"כ זועבי?

"בשבילי כנסת ישראל זה מקום מכובד, והייתי גאה להיות חלק מ־120 חברי הכנסת. אלו אנשים שנותנים את חייהם לעבודה הזאת, והיא לא תמיד מספיק מוערכת. ללא ספק, צריך לשמור על הכבוד הזה, וההתנהגות צריכה להיות ראויה. בגלל הגימיקים, שילמתי מחיר אישי כבד. עכשיו אני מסתכלת לאחור. את ההתנצלות שלי כל מי שנפגע כבר קיבל. אולי הרטוריקה שלי הייתה לא נכונה ופגעה בהם. אבל זה ניסיון שממנו לקחתי הרבה דברים ולמדתי על עצמי". 


אבל לא שוכחים לך את הסקנדלים בכנסת.

"בפוליטיקה ואחרי הפוליטיקה, למדתי לא לחשוב מה שוכחים לי ומה לא. ההחלטות והמחירים הם אישיים. צריך לקחת את הדברים בהומור כי זה יותר בריא. אם אקח כל תגובה בצורה שלילית, יהיה קשה לחיות עם זה. קיבלתי מכתבים ותגובות מאוד קשות, אבל דרך הביקורת אפשר ללמוד. היום יש לי יותר ניסיון, ואני לא פוסלת שיהיו רגעים לא קלים גם בעתיד". 
 

“עברנו גיהינום" 

למיכאלי, שנשואה כבר 21 שנים לאיש העסקים יוסף סמואלסון, רשומות בעברה כמה התבטאויות הומופוביות. בין היתר, כשאמרה בוועדה לקידום מעמד האישה, שבה כיהנה בתקופת חברותה בכנסת, כי "מסכנים ההומואים. בסוף הם מתאבדים בגיל 40", ושהיא בכלל חושבת ש"רוב ההומואים זה חבר'ה שעוברים חוויה מאוד קשה של הטרדות מיניות בגיל צעיר מאוד, וזה הולך ומידרדר הלאה".

אביגדור ליברמן. צילום: אבשלום ששוני

 

את עדיין מחזיקה באותן דעות?

"עברתי גיור ארוך מאוד במדינת ישראל, ואני שומרת מצוות. אני מעריכה דרך של כל אחד ואחת לבחור באורח החיים המסוים שלו. אני מכבדת כל דרך, ואני לא רוצה להתבטא בנושאים האלה כי חשוב לי לשמור על האמונה שלי. אני לא רוצה להתערב בזה עכשיו. ביהדות עדיף לא לדבר על זה. את הדעות שלי אני שומרת לעצמי. זה הניסיון הכי קשה שעברתי. מה שאנחנו עברנו זה ממש גיהינום. אני לא מאחלת לאף אחד. מה שאנשים איחלו לילדים שלי, ולא אומר איזה התקפות אישיות הם עברו. הטלפון שלי פורסם באותה עת בפייסבוק. תקפו את המשפחה שלי ואת הילדים שלי ברמה אישית וגם פיזית". 
 

תמשיכי להשתמש בגימיקים גם בזירה המקומית?

"עם הגימיקים גמרתי. צריך לנצל את הכוח של איש ציבור. זאת עבודה שחורה. אם אציל נפש אחת, כבר עשיתי עבודה. לפעמים, כדי לקדם פרויקטים, צריך לנצל כל מיני דברים. כשדיברנו על ריצה לעירייה, עלו כל מיני הצעות לגימיקים, אז אמרתי: לא, לא, לא. אני סיימתי עם זה". 


אז לא יהיו יותר סקנדלים?

"אני לא מבטיחה את זה. זה לא תלוי בי, כי זו גם עבודת צוות" (צוחקת). 
 

לאחר שסיימנו את הראיון, טלפנה אלי מיכאלי ובפיה בקשה: "תכתוב בבקשה שלפני שנתיים הוספתי שם עברי. אני עכשיו נקראת אנסטסיה יהודית מיכאלי. זה שמי עכשיו. ב־2016 בחרתי בשם יהודית, ובאותו רגע הרגשתי כמי שנולדה מחדש. השם אנסטסיה קשור יותר לזהות הקודמת שלי ברוסיה. פה הרגשתי צורך שיהיה לי שם יהודי".