מעטים הנושאים במדינת ישראל רווית המאבקים שהצליחו לייצר מחנות, כמו חוק הלאום שנחקק ביולי האחרון. בשונה מהחלוקה המסורתית בין שמאל לימין, הפעם הצטרפו למחנה המתנגד גם מי שנחשבו שנים לתומכים כמעט עיוורים בפעילות הממשלה: בני ובנות העדה הדרוזית ששטפו את רחובות תל אביב בהפגנה שלא נראתה כמוה מאז קום המדינה ודרשו שוויון.

פרט לראש הממשלה, מי שספג את עיקר הביקורת הוא שר התקשורת איוב קרא, נציג העדה, שעד לסערת החוק היה נחשב לסמל של השתלבות בחברה הישראלית ולאחריה הואשם כי פגע בבני עדתו בכך שלא דאג כי פועלם יוזכר בחוק."כשראיתי את חוק הלאום בפעם הראשונה, באתי לראש הממשלה והזהרתי אותו שעלולים לזרות חול בעיני הדרוזים בעניין החוק, והוא ענה לי: 'זה חוק שמגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית, יש בעיה עם זה?'", מספר קרא כעת בראיון למוסף יום הכיפורים. "אמרתי לו שלא. שלדרוזים אין בעיה עם חוק הלאום, אבל תהיה להם בעיה כשיצליחו לייצר להם מצג שווא שצריך להיות שוויון בחוק הזה".

אם ידעת שהחוק יכול ליצור בעייתיות בעדה, למה לא ניסית למנוע את אישורו?

"כי אני לא ראיתי שהחוק הזה הוא בעייתי, והייתי הראשון שמוכן להתאבד כדי שהחוק הזה יעבור מכיוון שזה מגדיר את המדינה היהודית, ואין לי ספק שכאשר מדובר במדינה יהודית, המשמעות לילדיי ולצאצאיי היא שהם יחיו במדינה דמוקרטית. אני לא חושב שהדרוזים יכולים לחיות במדינה דמוקרטית במזרח התיכון חוץ מאשר במדינה היהודית".


אבל בחוק כתוב שהמדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ולא בהתיישבות דרוזית. מה צריכים לחשוב בני העדה?

“אתה יודע בסופו של דבר שזה לא נכון, ולא לזה מתכוונים. אני עורך דין, אבל לא כולם שם עורכי דין והם לא מבינים שזה בא להסדיר את הדגל, את ‘התקווה’ ואת המעמד של המדינה. הדרוזים לא קראו תיגר על החוק, הם כעסו שהם לא חלק מהחוק. זה ההבדל בין ההפגנה של הערבים להפגנה של הדרוזים. הם לא נגד מדינה יהודית. לכן כואב לי שהצליחו להוליך אותם שולל, אבל אנחנו בממשלה עם רגשות לא מתווכחים. אני מדבר עם ראש הממשלה כל הזמן, וזה מאוד חשוב. הזמן שראש הממשלה ישב עם הדרוזים - לא היה לו אח ורע. אף אחד מראשי הממשלה ביחד לא ישב כל כך הרבה זמן עם הדרוזים”.

קרא הוא הדרוזי השני שמכהן בתפקיד שר בממשלות ישראל לאחר סלאח טריף, שכיהן כשר לענייני מיעוטים בממשלת שרון, ולבסוף התפטר וסיים את הקריירה הפוליטית שלו כשהורשע במתן שוחד. מאז, הנציג הבכיר ביותר של העדה שהתמנה לשר הוא כאמור קרא, שמונה לתפקיד שר התקשורת במאי 2017. קרא אומנם גאה במוצאו, אך טוען כי אינו רואה עצמו כנציג העדה הדרוזית באופן מובהק. “אני נאמן למי ששלח אותי לממשלה, וזה ציבור הליכוד וראש הממשלה", הוא מבהיר. "הוא נתן בי אמון גם בכנסת, והוא גם זה שהביא אותי. האמת היא שהדרוזים ביחד לא יכולים להכניס אפילו מנדט אחד לכנסת, ובכל זאת יש להם ארבעה חברי כנסת. כלומר, אם תלך על הטיקט הדרוזי, לא תגיע לא לממשלה ולא לכנסת, אז בוא נקרא לילד בשמו. לכן אני קודם כל חייב את הקריירה שלי לליכוד שאני נאמן לו, ואני חושב שאני עושה לו עבודה מצוינת בתוך הארץ ובעולם כולו, ואני אחד הקרובים לראש הממשלה מכיוון שאני נאמן למי שנאמן אלי. לכן אני הולך בקטע הזה עם מה שאני רואה לנכון לדרוזים, שבהם אני רואה חלק אינטגרלי ממה שקורה בישראל. חוק הלאום מבטיח את תקומת עם ישראל בארץ ישראל, ולכן לי אין בעיה עם זה. אני לא יכול להתווכח עם מישהו שרואה את הדברים במשקפת אחרת. העובדה שאני הדרוזי הכי מפורסם בעולם, לא רק בישראל, יכולה לתת גושפנקה לשלטון בישראל בכך שכל האפשרויות פתוחות למי שיש שאיפות”.

"אנחנו מדברים על כל העולם חוץ מנושאי תקשורת". עם נתניהו. צילום: קובי גדעון, לע"מ

בכל הנוגע לחוק הלאום, קרא מפנה אצבע מאשימה לעבר חבריו לעדה, חברי הכנסת הדרוזים מהקואליציה, ח"כ חמד עמאר (ישראל ביתנו) וח"כ אכרם חסון (כולנו), שלדבריו לא שינו את נוסח החוק טרם חוקק. "שני חברי הכנסת האלה באו לראש הממשלה ואמרו לו: 'במילא החוק עובר, תן לנו להיות עם הציבור שלנו כדי להשיג את הקולות, אחרת לא יישארו לנו קולות'", אומר קרא. "אבל אני לא שחקן. אני מאמין בחוק גם אם אשאר לבד וגם אם לא אבחר. זה היה התפקיד של חברי הכנסת לעשות את המלחמה בוועדות, לא אחרי שהחוק עובר. אגב, אחד מהם גם חתום על החוק והצביע נגדו. אני לא בנוי למשחקים האלה, אדם צריך שתהיה לו יושרה. אספר לך סיפור: אחד הח"כים ישב אצל נתניהו, וראש הממשלה אמר לו 'תהיה עם איוב', אז אותו חבר כנסת אמר לו: 'לא, יש לי 8־10 אלף קולות למנהיג המפלגה שלי שמגיעים מתוך העדה, ואם אהיה ליד איוב, לא אקבל אף קול'. אני לא צריך את הקולות. אני פועל למען הדרוזים מתוך ערכים, כמו גם למען הצ'רקסים והבדואים. מי שתומך בישראל - אני רואה בו פרטנר שלי. אני קודם כל הישראלי הכי פטריוט, ואני ישראלי שמוכן להקריב את היקר לי".

ח"כ חסון מסר בתגובה: "העובדה שקרא לא קיבל אף קול בעדה הדרוזית לא אומרת שצריך להמציא סיפורים. אני התנגדתי לחוק כבר באוקטובר 2017 כי אני חושב שהוא פוגע בעדה הדרוזית. נפגשתי עם ראש הממשלה נתניהו בנושא פעם אחת בלבד, שבה הוא אמר לי שיבדוק עם הייעוץ המשפטי אם ניתן לשנות את החוק. יום למחרת אמר כי לא ישנה פסיק בחוק והבנתי שאין יותר מה להיפגש איתו". ח"כ עמאר סירב להגיב לטענות.

"זה היה התפקיד של חברי הכנסת לעשות את המלחמה בוועדות, לא אחרי שהחוק עובר". ח"כ חסון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הפתעה נעימה

קרא מצהיר שהוא "מוכן להקריב את היקר לי", והוא אכן הקריב את היקר לו: בשנת 1985 שכל את אחיו הצעיר אלי (חדר) קרא, שנפל בגזרה המזרחית בזמן היציאה בלבנון. אחיו הבכור וואג’י נהרג גם הוא מפגיעת קטיושה במלחמת לבנון הראשונה, והוא עצמו סובל מהלם קרב. בימים אלה לוקח קרא חלק בוועדה מיוחדת שתפקידה לדון במעמדם של הדרוזים בישראל, כמו של שאר המיעוטים המשרתים בכוחות הביטחון. “אנחנו הולכים לכמה מהלכים שייטיבו עם העדה הדרוזית, אולי מעז ייצא מתוק", הוא אומר. "נערוך שינויים שיגדירו את השוויון ואת מעמדם החוקתי של הדרוזים. נעשה כמה מהלכים שייאפשרו לרשויות הדרוזיות יותר חוסן כלכלי".

באחד הדיונים של הוועדה, ממלא מקום מנכ”ל משרד ראש הממשלה יואב הורוביץ הציג נתונים המראים כי יש הרבה תוכניות, והכסף פשוט לא מנוצל על ידי המשרדים והרשויות. אז מה יקרה עכשיו? תתקצבו עוד כסף שלא ינוצל?

“קודם כל, נקל בהעברה של סעיפים כדי שיהיה קל יותר לקיים את התוכניות הללו. נניח שיש סעיפים מסוימים במשרד להגנת הסביבה שלא ניתן לנצל אותם, אז אולי נעביר אותם לחקלאות, שם יותר קל ליישם את התוכנית. ויש את בעיית שיטת המצ’ינג (התחייבות הרשויות לממן חלק מהפרויקטים שהמדינה מתקצבת – י”ק). הרשויות הדרוזיות חלשות. הן לא יכולות לקיים מצ’ינג של 20% או 50% מסך הפרויקט. אין להן, הן עניות. לכן נביא הצעה, ויכול להיות שכהוראת שעה נבטל את המצ’ינג. זאת אחת האופציות שנבדקות”.

"לא קראו תיגר על החוק, כעסו שהם לא חלק מהחוק". הפגנת הדרוזים נגד חוק הלאום, בחודש שעבר. צילום: תומר נויברג, פלאש 90

וכל זה יקרה בזמן הקרוב?

“זה ייקח כמה שבועות, אתה תראה המלצות בכמה תחומים. תהיה הפתעה מאוד נעימה מצד הממשלה במטרה לחבק את הדרוזים, כי אף אחד לא חשב לרגע שהם לא חלק אינטגרלי מהמדינה הזאת. לדוגמה, תהיה החלטה על הקמת יישובים חדשים. תהיה גם הרחבת היישובים הקיימים. אני מעריך שבתוך פרק זמן קצר יוגשו המלצות דחופות והמלצות ארוכות טווח ליישום, ואני מעריך שנביא בשורה שלא הביאה אף ממשלה לדרוזים, לצ’רקסים ולבדואים” .

אתה סבור שהמהלך הזה יצליח להחזיר את מערכת היחסים בין מדינת ישראל לדרוזים כפי שהייתה ב־70 השנים האחרונות?
“בסופו של דבר, כשמבינים את החוק ומה מטרתו - זה הזוי לחשוב שמחר בבוקר ינסו לגרש אותם מפה. אתה לא מבין איזו דיס־אינפורמציה מעבירים לציבור. זה פשוט מדהים”.

שביל הזהב

במילייה הליכודי בממשלה נחשב השר קרא לאחד השרים המקורבים ביותר לראש הממשלה נתניהו, ולא פחות מכך לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, ושנייה לו היא רק שרת התרבות מירי רגב. לא פעם אף נטען כי הוא בעצם רק זרועו הארוכה של נתניהו במשרד התקשורת, אותו משרד שנתניהו סימן כיעד לאחר הבחירות האחרונות ושעליו נאלץ לוותר בעקבות עתירה שהגישו יו”ר האופוזיציה דאז ח”כ יצחק הרצוג, סיעת המחנה הציוני והתנועה לאיכות השלטון על "ניגוד עניינים מובהק" בגין חקירת המשטרה בפרשת 2000 ותמלילי ההקלטות שהודלפו משיחותיו של נתניהו עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס. אבל קרא מכחיש לחלוטין את התזה שלפיה הוא “שר בובה” בתפקיד. “אני מדבר עם ראש הממשלה על כל העולם חוץ מנושאי תקשורת”, הוא אומר.

באמת?
“בחיי. אני כמעט לא מדבר איתו על נושאי תקשורת מאז שנכנסתי לתפקידי. אני אדבר איתו על חוק הלאום, על הדרוזים, על המצב הביטחוני - כן, על תקשורת – לא”.

בין אם השר קרא ונתניהו משוחחים על נושאי תקשורת או לא, נראה כי הוא משתדל ליישם את כל הרפורמות והתוכניות שהותיר לו שר התקשורת היוצא בנימין נתניהו, ובהן פיצול ערוץ 2 שהתרחש כמה חודשים לאחר שקרא נכנס לתפקידו, וכעת סימן שאלה גדול מרחף מעליו כשערוץ עשר ורשת מבקשים להתמזג. “האיחוד הזה בין ערוץ עשר ורשת יביא אותנו בסוף למצב של ערוץ מסחרי אחד”, הוא אומר. “אם מועצת הרשות השנייה תחליט לאשר את האיחוד, לי לא יהיה סיי פה, אבל אם היא תחליט שהיא לא מאשרת את המיזוג, וזו גם אופציה, אלא תחליט שהיא דובקת בריבוי ערוצים, אעשה הכל כדי לעזור לשני הערוצים הללו להתקיים. זה הקו שלנו. אם יבואו אלינו עם הצעות, אשקול אותן ואנסה לסייע”.

אתה וראש הממשלה אולי לא מדברים על ענייני משרד התקשורת, אבל על נושא אחד הוא כן דיבר איתך, וזה האירוויזיון שצפוי להתקיים בתל אביב בשנה הבאה.

“נכון, דיברנו על התאגיד, אבל זה היה בפורום רחב עם היועץ המשפטי לממשלה ועם שרים נוספים, זה לא היה אישי. אני רוצה מאוד את האירוויזיון בכל מצב ושיתנהל נכון כדי שחלילה וחס לא נמעד במשהו, ולכן מסתכלים עלי כשר האחראי. אני לקחתי את זה למקום הנכון. אם אני לא הייתי, אני לא יודע איפה זה היה היום. אני השפעתי כדי להביא את זה לפתרון מוסכם ובנועם על מנת שתאגיד השידור האירופי לא יתעצבן עלינו, וזה היה קרוב, אבל בסוף הכל התמסד, והכל הולך כרגע למקום הנכון. אני מגבה את התאגיד ואני רוצה את האירוויזיון, והציבור בישראל צמא להפקה כזאת, וזה ירים את קרנה של ישראל מבחינה תרבותית, תיירותית וכלכלית”.

האם אתה סבור כמו ח”כ מיקי זוהר וחברי כנסת נוספים בליכוד שיש להניח כרגע לתאגיד, אבל לזמן מוגבל, ובעוד שנה, אחרי האירוויזיון, לבחון שוב את עתידו, אולי אפילו לסגור אותו?

“אני לא יודע מה יהיה בעוד שנה. דייה לצרה בשעתה. כרגע צריך לקיים את האירוויזיון. אנחנו צריכים לעזור שיתקיים, כי זה רצון הציבור. שנה זה הרבה זמן בפוליטיקה. אין ספק שאני לא מרוצה מהרבה דברים בתוך התאגיד, אבל שידור ציבורי צריך להיות בישראל, ואני אלחם על זה. השאלה אם זה צריך להתקיים במתכונת הנוכחית, כששמים כל כך הרבה כסף וצריך לבחון את המידתיות והסבירות. האם צריך להשקיע 750 מיליון שקלים ויותר – שיכולים להגיע אפילו למיליארד שקלים - במדינה שצריכה כיפת ברזל וביטחון, שהם בסופו של דבר אלמנטריים לחיים כאן?”

"אם אני לא הייתי, אני לא יודע איפה סוגיית האירוויזיון הייתה היום". נטע ברזילי לאחר הזכייה בתחרות בליסבון, מאי 2018. צילום: AFP

כלומר, נשקל באופן מסוים בשיחות שלכם גם קיצוץ בתקציבו של התאגיד?

“אני לא הולך לגעת בתאגיד. לא ניגע בו, בטח לא בשנה הקרובה, ולכן הנושאים האלה לא עולים לסדר היום כרגע. לא מדברים עליהם. עובדה שחיברנו את חטיבת החדשות לתוך התאגיד, כך שהנושא הזה לא אקטואלי”.

אבל יש חשש שאולי התאגיד קיבל שנה של חסד, ואחרי שירים את הפקת האירוויזיון שוב תנסו לסגור או לשנות אותו?

“בכל מצב אני קשוב להכרעת הדרג המקצועי. אני בטוח שבאיזשהו שלב נקים איזו ועדה אם צריך. אין החלטות חפוזות במשרד שבהן פתאום נגיד שאנחנו מביאים לביטול או צמצום. אם בכלל תהיה דרישה כזאת, היא תיבחן בראייה מקצועית. אין לי ספק שמושקע פה הון עתק שלא צריך להיות ברמה הזאת. מצד שני, אין לי ספק שצריך שידור ציבורי בישראל. לכן, אני צריך למצוא את שביל הזהב לקיים את התאגיד בצורה הכי מכובדת. לא רוצים לפגוע בתאגיד. אנחנו רוצים שהתאגיד יצליח עכשיו בארגון תחרות אירוויזיון ראויה שתעלה את קרנה של ישראל”.

מעבר לפינה

קרא הוא בין הדמויות המתייצבות בפני המצלמות באופן תדיר ומוכנות לשכב מתחת לגלגלים עבור ראש הממשלה נתניהו כדי להגן עליו, על רקע פרשיות השחיתות שבהן הוא חשוד או שבהן נקשר שמו, לצד השרה רגב, והשר יריב לוין. “אני מכיר את נתניהו כבר 30 שנה”, הוא אומר. “אני איתו ביחד מאז שחזר מהשליחות באו”ם, ותראה איפה מדינת ישראל נמצאת היום. אני חושב שראש הממשלה הזה ייזכר בהיסטוריה בכך שבכל תחום שבו נגע - העלה את ישראל לליגת העל של אותו תחום, גם בנושאים הכלכליים כשהציל את מדינת ישראל ב־2002 מקריסה, וגם כמובן בנושאים המדיניים. מבן־גוריון דרך בגין ועד היום, האם היה ראש ממשלה שיכול היה להיות חבר נערץ על שני מנהיגי מעצמות עולם כמו רוסיה וארצות הברית, כלומר, חבר של פוטין ושל טראמפ? זה קרה אי פעם?”

אתה לא מוטרד מהחשדות החמורים נגדו בעבירות שוחד?

“אספר לך סיפור: אני מאוד אהבתי את אבא של נתניהו, בנציון, והוא אהב אותי. יום אחד הייתי אצלם בבית, אז הוא ישב ביני לבין נתניהו ואמר: ‘אני רוצה לומר לכם משהו. אל תקנו אויבים כי הפוליטיקה מייצרת הרבה, ואל תיגעו בכסף כי כסף בפוליטיקה שורף’. כשאני שומע שפיתו את ביבי והוא קיבל ככה והוא עשה בתמורה ככה, אני יודע שזה בולשיט. אני יודע מה הוא ספג בבית. בגלל זה אני תמיד מאמין בחפותו של ראש הממשלה שגדל בבית כזה, ואף פעם לא ייקח משהו מתחת לשולחן”.

לא מדובר במעטפות כסף, אלא בסיקור אוהד, שררה וכוח.

“אם הולכים לפי סיקור אוהד, אז אני אומר לך שאין חבר כנסת אחד שלא צריך להיכנס לבית הסוהר. מי לא רוצה למצוא חן בעיני התקשורת ולהיות פופולרי? זה פשוט הזוי”.

השאלה היא מה אתה נותן בתמורה לסיקור כזה.

“זה משהו אחר. אבל אני אומר שאין אחד שלא רוצה תקשורת אוהדת. אבל אם אתה עושה בדיקה, אתה רואה שלא רק שלא היטיבו, אלא להפך”.

לקראת פתיחת מושב החורף של הכנסת, עולה שוב השאלה אם הקואליציה של נתניהו תשרוד עד סוף המושב ותצא לבחירות במועדן, בנובמבר 2019, או שמא הפיצוץ עם החרדים בנושא חוק הגיוס יביא להקדמתן. “ראש הממשלה לא צריך לדאוג מקיום בחירות", אומר קרא. "בכל סיטואציה הוא יהיה ראש הממשלה לעוד הרבה שנים, גם עכשיו וגם בנובמבר 2019. אין דינמיקה שתשנה את האווירה בציבור הישראלי, כך שלא ירצה את שלטון הימין לעוד שנים רבות. אולי אם מפלגות השמאל היו מצליחות בהסכמי אוסלו (שמציינים בימים אלה 25 שנה – י"ק), זה היה הפוך, אבל מה לעשות שהכל קרס? אף אחד לא מאמין לאף אחד היום".

בינתיים, קרא סבור כי מעבר לפינה מחכה הפריצה המדינית האמיתית. "ממה שאני מזהה, אם תהיה התקרבות בין מדינות שונות בעולם הערבי לישראל, ואני אומר לך שכבר עכשיו יש, אם זה יבשיל בזמן הקרוב לוועידה בינלאומית שבה יהיו סעודיה ומדינות המפרץ לדוגמה - מהלך שהאמריקאים עובדים עליו באופן אינטנסיבי - אני לא אתפלא אם נתניהו יקבל כמות מנדטים ויהיה בממדים שאף ראש ממשלה בעבר לא הגיע אליהם”.

נתניהו יביא 50 מנדטים?

"אני לא אתפלא אם הוא יעבור את זה, כי אם הוא מצליח לשמור גם על הקואליציה הימנית וגם לפזול לכיוון של שלום, זה פשוט יהיה מהלך קטלני מבחינת השמאל. ותקשיב לי, יהיו לך הפתעות בעניין הזה בקרוב".

בכל התקופות הקשות

מלבד ראש הממשלה, אתה גם מאוד מקורב לרעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו, שגם היא מסובכת בכמה פרשיות. “בניגוד לתדמית שמנסים להדביק לה, אני מכיר אותה 30 שנה. משנות ה־80 אני צמוד אליה. איך אומרים: לא שיניתי בעלות. כל הדברים שאני קורא בעיתון - אני לא יודע אם לצחוק או לבכות, כי היא אישה כל כך מיוחדת. אני חושב לפעמים שיש שתי שרות, אחת לתקשורת ואחת לי ולחברים. אף פעם לא שמעתי ממנה מילה אגרסיבית או משהו שמסגיר משהו ממה שמדווחים עליה. אני חושב שאחרי שנסגרו כמעט כל התיקים בעניינה, זו השעה שאנשים יחשבו ויעשו חשבון נפש”.

"העיתונאים צריכים לעשות חשבון נפש". שרה נתניהו. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בית המשפט קיבל את הטענות נגדה במשפטם של מני נפתלי וגיא אליהו על העסקה פוגענית, וכעת היא צפויה לעמוד לדין בפרשת הזמנת הארוחות. זו לא ממש סגירה של כל התיקים.

“אני מעריך שגם התיק הזה ייגמר בצורה זו או אחרת. אם הייתי עיתונאי, עכשיו, לפני יום הכיפורים, כשראיתי מה עוללתי לה ואיך היא יצאה מכל הפלונטר כשידה על העליונה, הייתי מתקשר ואומר לה: ‘אולי טעיתי’. העיתונאים צריכים לעשות חשבון נפש אחרי שלל תיקים, שבעצם כמעט כולם הולכים לסגירה. אין בהם שום דבר. האשמות על אוכל, על מטפלת, על חשמלאי. לאן הגענו?”


בתור מי שמכיר אותה הרבה שנים, יש משהו שאנחנו לא יודעים על שרה נתניהו?

“יש סיפור שממחיש את האופי שלה מצוין. לפני הרבה שנים, עוד בקדנציה הראשונה של נתניהו, הייתי חייב להגיע אל ראש הממשלה באיזשהו עניין דחוף, ובדרך כלל לפני פגישה איתו נהוג להתקשר ולתאם. אמרתי שאני לא מתקשר כי אני חבר של המשפחה, ואני יכול להגיע, וזה היה ביום שישי ב־11 בלילה. הגעתי, דפקתי בדלת ואמרתי שאני מתנצל על השעה ושזה עניין קצר. ביבי אמר לי: ‘אתה לא מתבייש? תיכנס פנימה’. נכנסתי, ובדיוק שרה התעוררה משינה. שוחחתי עוד קצת עם ראש הממשלה ומיהרתי, ביקשתי סליחה על ההפרעה והתכוונתי לצאת. ואז שרה אמרה לי: ‘אין דבר כזה, אתם תשתו לפני שאתם חוזרים חזרה הביתה, יש לכם נסיעה ארוכה צפונה. שבו, אני אכין לכם סנדוויץ’ וקפה’. זה היה סנדוויץ’ נהדר. ואני שואל אותך, על פי הסיפורים שמספרים עליה, אם הייתי בא אליה בשעה כזאת ביום שישי בלילה, משהו כזה היה יכול לקרות? אולי אני לא אינדיקציה, אבל אני מכיר את האישה הזאת שנים רבות. תמיד הייתי איתם ביחד בכל התקופות, והיו תקופות קשות”.

רגע לפני יום הכיפורים, יש מישהו שאתה רוצה לבקש ממנו סליחה?

“יש נושאים שאני רגיש אליהם, ואחד מהם הוא היחס לפליטים בארצות ערב. אני רואה מה קורה עם היהודים במדינות ערב ועם המיעוטים השונים בסוריה. בעיקר אני רואה איך חוטפים שם נשים ואיך מחסלים אנשים כל הזמן, ואצלנו פשוט לא ערים לזוועה הזאת. אני היחיד שקראתי לעולם להציל את המיעוטים במדינות הללו ולא שמעתי אף אחד מתייחס לזה באופן רציני. לכן אני מתנצל בפני אותם דרוזים, ארמנים, כורדים, יזידים ואחרים שלא יכולתי להציל אותם. הצלתי הרבה, כולל יהודים בשנים האחרונות, אבל צר לי שלא יכולתי להציל את כולם, ובעיקר את החטופים והחטופות הדרוזים בסוריה. זו מציאות שעושה לי הרגשה נוראית, ועל כך אני מבקש סליחה”.