זה היה השבוע שבו הסכסוך בין אבו מאזן לאוכלוסיית הרצועה רשם שיא של פראות. ספרי ההיסטוריה יזכרו לו בוודאי את הימים האלה. ימים שבהם עמד על רגליו האחוריות כדי שרצועת עזה לא תקבל את הסולר הישראלי, אף שנועד להעניק לתושבים עוד ארבע שעות חשמל ביום. 
 

עוד מעט נתאר כאן את עיקרי הדרמה שהתחוללה בשבוע האחרון מאחורי הקלעים, ואיימה להנחית מכת מוות סופית על הפסקת האש בין ישראל לחמאס. רגע לפני שהכל התפוצץ, הצליחו הצדדים למצוא את הדרך לשלוח את מכליות הסולר לרצועה. בכך מימשה ישראל את הסעיף החשוב ביותר בהסדר. עתה נדרשת חמאס לקיים את חלקה בו ולרסן את האלימות הרבה. אבל תחילה, למי שהחמיץ את הפרקים הקודמים, הנה תקציר העלילה. 
 

ב־15 באוגוסט, בתום חודשים של מהומות דמים לאורך הגבולות בין הרצועה לישראל, הצליחו מתווכי האו"ם להביא את שני הצדדים להסדר. הסעיפים סוכמו בעל פה. חמאס תרסן את בלוני התבערה, את ניסיונות החדירה לישראל ואת מטעני החבלה שהושלכו לעבר חיילים. בתמורה, התחייבה ישראל לשלושה סעיפים. הרחבה של שטחי הדיג מול חופי הרצועה, פתיחה מחדש של מחסום כרם שלום, שנסגר כצעד ענישה כמה שבועות קודם, והסכמה להכניס סולר לתחנת הכוח ברצועה. הסעיף השלישי היה המשמעותי מכולם. בעזרתו, ראו ראשי חמאס הישג של הקלה על הסגר, וגם אמצעי לגיטימי לבוא לציבור המתפרע ולומר לו, חברים, הפסיקו לשחק, השגנו משהו מכל מה שרצינו. 
 



הוסכם שאת הסולר תממן ממשלת קטאר, בתקציב שהעמידה למשך חצי שנה. הוא יימסר לרשות הפלסטינית, וזו תעביר אותו לספקי האנרגיה מישראל, שממילא מצויים עמה בהתקשרות לאספקת דלק באיו"ש. ספקים אלה יעבירו את הכמות המוסכמת לרצועה דרך מחסום כרם שלום. ההקצאה הקטארית עמדה על עשרות מיליוני דולרים, ועם החשמל שזורם כעת ברצועה, היא מבטיחה שמונה שעות חשמל ביממה. בששת החודשים הללו, כך הוסכם, יחפשו הנוגעים בדבר פתרונות קבע לבעיית החשמל.
 

ישראל הבהירה למתווכים מטעם האו"ם כי לא תוכל לקבל את ההון ישירות מהקטארים, מדינה שעדיין אינה מכירה רשמית בזכות קיומה. את המגעים החשאיים עמם עוד איכשהו אפשר להצניע, אבל אחרי שנים של האשמות כלפי קטאר על תמיכתה בחמאס תתקשה ירושלים להסביר לציבור הישראלי העצבני, מדוע היא עושה עסקים עם דוחא. הוחלט, שאת ההון יעבירו הקטארים דרך הרשות. 

אמיר קטאר. צילום: רויטרס

 

ההימור של חמאס



הפסקת האש יצאה לדרך, בלי הצהרות גדולות ועם מעט תקווה לשקט בדרום. מחסום כרם שלום נפתח, ואחר כך הורחב שטח הדיג. שני הצדדים התאמצו לא לבטא את המונח "הפסקת אש", למקרה שההסדר יתפוצץ, והעדיפו להסתתר מאחורי מילים מכובסות, כמו הביטוי המרוכך "הבנות". בתוך כמה ימים אכן נחשף החור הגדול. הרשות הודיעה כי הפסקת האש מיטיבה עם חמאס ומחזקת את משילותה ברצועה. על גופתי, אמר אבו מאזן, כשנשאל אם בכוונתו לקבל את הכסף הקטארי ולהעבירו לחברות הסולר מישראל. 
 

המכליות התמהמהו, ובחמאס ראו כיצד הסעיף החשוב ביותר עבורם אינו מיושם. במשך שבועיים עקבו אחר האירועים וחיכו לראות אם המתווכים וממשלת ישראל יצליחו למלא את הבטחתם. כל הזמן הזה לא חדלו הצדדים להחליף איומים. ישראל הכריזה שאם חמאס תמשיך באלימות יינקטו נגדה סנקציות. בחמאס אמרו שאם "לא יוסר הסגר על עזה" (שם קוד בימים אלה לתוספת החשמל), מתקפות הבלונים יגברו. אבל הרשות התמידה בסירובה לשתף פעולה עם ההסדר. בחמאס עשו הערכת מצב מהירה והחליטו להמר. אם יצייתו להפסקת האש, לא יחלצו דבר מישראל. אם ישובו להסתער על הגבול בחמת זעם - יאלצו אותה לחפש נתיב עוקף רמאללה. כך חודשו המהומות למרות הפסקת האש. 
 

שבועות ארוכים המשיך הגבול לבעור, אבל הצדדים לא חדלו לתור אחר מוצא. לבסוף הוחלט שאת הכסף יקבל האו"ם, ויעבירו לספקי האנרגיה בישראל. לאבו מאזן לא נמסר דבר, עד לרגע האחרון. ביום רביעי שעבר, כמה שעות לפני שהמשלוח הראשון של סולר אמור היה להיכנס לעזה, נודע לרמאללה על ההסדר שנחתם מאחורי גבם. אבו מאזן ואנשיו השתוללו מכעס והחליטו לסכל את המשלוחים בכל מחיר. חוסיין א־שייח', איש הקשר לישראל בתחום האזרחי, איים על הספק הישראלי, כי אם יעז לשגר את המכליות, יבוטלו חוזים עמו שנחתמו בשטחים. א־שייח' התקשר גם לחברת החשמל בעזה והזהיר, שאם תעז לקלוט את המכליות, תקפיא הרשות תקציבים נוספים המועברים מדי חודש לקופת האוצר ברצועה.  
 

שבוע שלם ומורט עצבים נמשכה מסכת האיומים של הרשות. ברמאללה ידעו כי הספקים הישראליים הם החוליה החלשה, והכבידו עליהם את הלחץ. בלשכת ראש הממשלה בירושלים צפו בתדהמה בקרב המאסף של הרשות. היה זה רגע חסר תקדים, שבו יישות זרה מאיימת על תאגיד ישראלי, כאשר שני גופים צבאיים - צה"ל וחמאס - מחופרים בעמדות ומחכים במתח לתוצאות. היה ברור לכל, כי אם המכליות לא יחלו להיכנס לרצועה, שני הצדדים הולכים להתנגשות חריפה. 
 

הבדיחה על חשבונו



ביום חמישי שעבר מסרו גורמים בלשכת נתניהו לספקי הסולר, כי המדינה תפצה אותם אם הרשות תממש את איומיה ותענישם בביטול חוזים. כך נעה העסקה קדימה. ביום שני פקד המשלוח הראשון את מחסום כרם שלום. אך גם בראותה כי נכשלה במשימה, המשיכה הרשות להיאבק. אנשיה איימו על חברות ההובלה העזתיות לבל יוליכו את המכליות מן המחסום לתחנת הכוח במרכז הרצועה. בחמאס, לעומת זאת, חשו הקלה רבה. "שלום תמורת סולר", כתב הגולש העזתי מונד'ר מוהנא בפייסבוק. אלמונים התבדחו על חשבון השייח' מחמוד אל־הבאש, ראש בתי הדין השרעיים ואחד המקורבים לאבו מאזן. הם ייחסו לו פסק הלכה, ולפיו התפילה לאורו של החשמל שבא מן הסולר הקטארי אסורה מבחינה הלכתית. 
 

בסיפור הזה יש הרבה מכל דבר. בעיקר מורכבות. אבו מאזן, ידידה הביטחוני של ישראל, הפך לאיש הרע, וחמאס, אויבתה המרה, הייתה לנערה הפגועה והנזקקת. ממשלת ישראל ניהלה מגעים עם חמאס כדי לפתור בעיה בוערת עבור שתיהן, ואף שהם נעשו בידי מתווכים, הם היו מו"מ לכל דבר. עם דוחא, לעומת זאת, נוהלו מגעים ישירים. האם ישראל הוכיחה שהיא מבינה רק כוח? עבור השאלה הזו הגה מי שהגה את החידה ההיא, על ההבדל בין חכם לפיקח. הפיקח יודע לחלץ את עצמו ממצבי דחק שהחכם מראש לא נכנס אליהם. ישראל נדחקה אל הקיר והעניקה לעזה רווחה, אבל לבסוף לא שילמה דבר. המימון הוא זר, ההכנסות מוזרמות למשק הישראלי, והתמורה הפוטנציאלית, שקט בגבול, חיונית. 
 

על קטאר אפשר לשפוך הרבה ביקורת וזעם, אבל רק היא, מכל מדינות ערב, הסכימה לרשום את הצ'קים. ואבו מאזן? מבין חבורת המדינות השותפות למצור על עזה, לא בטוח שהוא החריף מכולם. חמאס היא תנועה שביצעה הפיכה נגד הרשות, מרדה בה, ואינה סרה למרותה. מנהיג הרשות צופה עשור קדימה. אם תונצח המציאות הזו, ייתכן כי יבוא הקץ על חלומם של הפלסטינים למדינה מאוחדת. 

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל