לכבוד חגיגת 70 שנים, מתקיים היום (שני) כנס המנהיגים של מעריב במלון וולדורף אסטוריה בירושלים בהשתתפות הצמרת הכלכלית והמדינית של מדינת ישראל. הכנס עוסק במגוון נושאים העומדים לפתחה של מדינת ישראל בעידן הנוכחי - תקשורת, בטחון וסייבר, רפואה, תשתיות וכלכלה. יו"ר מפלגת יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, נשא דברים בכנס והתייחס למצב התקשורת בישראל.



"הנושא הצפוי שאני רוצה לדבר איתכם זה התקשורת. המצב שלה, שהיא תחת מתקפה. ונדמה לי שאני בעמדה נכונה לפתוח את הדיון הזה. סבא שלי דוד ייסד את מעריב יחד עם השביעייה של קרליבך, אבא שלי היה חבר מערכת כאן 48 שנה, ואני 18 שנה. הייתי משפחה, ואני כבר לא. 7 שנים עברו מאז הפוליטיקה, ואני אומר לכם בתור חבר משפחה, עברתם תהליך רע. המודלים הכלכליים קרסו, האמינות ירדה והטוויטר משגע אותו. ועדיין, להבדיל מראש הממשלה, אני מקפיד לא לתקוף את התקשורת. את הארץ תקפתי פעם, אבל גם עם זה הפסקתי. יש לי ביקורת מתוך מקום של כבוד לתפקידה. למה אני לא תוקף? כי אני מודע לאלטרנטיבה. כדי להבין את התקשורת החופשית, אנחנו צריכים לעשות דבר פשוט ולדמיין עולם בלי תקשורת חופשית. דמיינו את המדינה בלי עיתונות. יש כאלה שזה נשמע להם כמו חלום. בלי זה, אנחנו נחיה בעולם שנשלט רק על ידי הרשתות. יש כאלה שאומרים שזה מחזיר את הכוח להמונים. העולם אולי נשלט ע"י הרשתות, אבל בידי מי נשלטות הרשתות? בידי כסף פוליטי כבד, שרוצה לשלוט בדעות ובמחשבות שלכם. רשתות לא עוסקות במידע, אלא במניפוליציה של מידע. אנשים ששונאים את התקשורת מניחים בטעות שיכולה להיות תקשורת קצת פחות. קצת פחות ביקורתית, רכלנית וכו'. הימין רוצה לפתוח ובלי לשמוע את השמאלנות הישנה".




צילום: מרק ישראל סלםצילום: מרק ישראל סלם



"לפעמים רפי רשף, לפעמים כספית, לפעמים סימה קדמון, ולפעמים יעל דן. השמאל מדבר על כלי תקשורת שלא יהיה ערוץ 20, אתר מידה, יואב יצחק, ריקלין, אראל סגל, ישראל היום והניסיון להשתלט בכסף ממשלתי על אתר וואלה. יש יותר משמץ של אמת בכל הטענות האלה בשני הצדדים. מה שאומר שהתקשורת צריכה לבדוק את עצמה, למה היא מנסה לחקות את הרשתות במקום להיות ההפך ממנה. למה היא התמכרה לפושים וציוצים, מאשר החיפוש אחר האמת. התקשורת צריכה לראות איך היא החמיצה את ההחלטה של ניו יורק טיימס וושינגטון פוסט, להרחיב את מחלקות התחקיר שלהם, למה הטיימס מפעיל את הקוראים שלו לחפש פייק ניוז ועמודים של פייק ניוז. התקשורת צריכה להחליט אם הדרך להילחם בציניות של פוליטיקאים, היא להפוך לציניים בפני עצמם. וזה מתפוצץ לכם בידיים. צריך הגינות, כלב השמירה של הדמוקרטיה לא אמור לצייץ, הוא אמור לנשוך. אין יותר גרוע מתקשורת של לייקים. כשהיא מחפשת לייקים היא משחקת לידיים של אויביה".



"בגלל המשבר הכלכלי, יש שתי ברירות, תקשורת איומה נוראה, או שלא תהיה תקשורת. אין דבר כזה תקשורת חופשית. תמיד תקשורת תהיה כזאת. אבל זה מעט מהנזק מעולם שבו אין תקשורת. הדרך היחידה לנהל את התקשורת היא לא לנהל אותה. צריך לזכור שאין אף אחד שרשאי לקבוע מה תפקידה של התקשורת. אם השלטון ייגע בה, אבוד לנו, שהשלטון וראש הממשלה יושב וכותב פוסטים נגד דרוקר ואברמוביץ', הוא לא מכסח שמאלנים, אלא משמיד את המשחק הדמוקרטי. אם אתם רוצים לתקן את התקשורת, תשאלו את עצמכם, מי צריך לתקן אותי? למי תהיה הסמכות? כמה ניתן. לפני חמש שנים הייתי חותם על זה שרוב האנשים מעדיפים תקשורת מעצבנת על תקשורת מוגבלת. אני לא בטוח בזה כבר. יותר מדי רוצים לחיות בדמוקרטיה אבל לא לשלם את המחיר שלה".



"הם החליטו להיות בורים במקום להבין את הדמוקרטיה. הם מעדיפים תקשורת מגויסת, רק כי הם אוהבים את מה שכתוב שם. זאת לא תקשורת, זאת תעמולה. מתי בפעם האחרונה הסברתם שדמוקרטיה זה לא רק להצביע בבחירות. בסין יש בחירות, גם בקובה, איראן, תימן, כל מיני מקומות. 33 מדינות יש בהן בחירות, אבל יש מקומות עם מפלגה אחת. יש פה מישהו שהיה במתח שארדואן יפסיד במפתיע? אז מה בעצם ההבדל בין דמוקרטיה אמיתית לאחרת? ההבדל הוא רק דבר אחד - רק העובדה שבישראל ארה"ב וצרפת יש תקשורת חופשית. באחרות אין. אין זרימה חופשית של מידע. הבחירה בקלפי לא תהיה לגמרי רצון. אנשים מצביעים בעיקר מהרגש. עולם מושלם קיים רק בתשדירים של מפלגה קומוניסטית. זה עדיין, לאין ערוך, טוב מלא לדעת בכלל".