יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, היה אחד מהנואמים המרכזיים באירוע ואמר: "דווקא כאן, במקום הכואב הזה, אני גאה לעמוד היום, כיושב ראש מפלגת העבודה, ולהתחייב כי דרך רבין היא דרכנו. והיא מה שבכוונתנו לעשות: להחזיר את ישראל למסלול של חזון והתווית דרך, בתכניות רציניות והרבה עבודה קשה.
קיפאון מדיני מתמשך ומסוכן, תרבות של שחיתות שלטונית, הזנחה רבת שנים של תשתיות חברתיות, ותחושה של אובדן ערכים תחת הנהגתה של ממשלת ימין צרה. זו הייתה המציאות בישראל, ערב בחירות 1992. ישראל חיכתה אז למנהיג שיוציא אותה מהבוץ. שיוביל אותה לדרך חדשה. ישראל חיכתה לרבין - והיא זכתה בו. ככל שעובר הזמן, ככל שנוקפות השנים, הולכת ומתחדדת ההבנה העמוקה כי נצחונו של רבין בבחירות ההן, היה נקודת תפנית אמיתית למדינת ישראל.
גבאי המשיך ואמר: "מדי שנה, בטקסי הזיכרון והעצרות הציבוריות, אנו חוזרים ומזכירים את התעוזה של רבין, כחייל, כמפקד וכמצביא במלחמות ישראל, וכמדינאי אמיץ ההולך בדרך השלום. האיש, שבתבונתו יוצאת הדופן, ובהבנתו העמוקה את כובד המשקל הביטחוני, המדיני והכלכלי. הניח את התשתית לשינוי פניו של המזרח התיכון".
"אבל חשוב לזכור ולהזכיר, כי דרכו של רבין ומורשתו, אינה מתמצה רק במהלכיו המדיניים והביטחוניים ובחתירתו לשלום. "דרך רבין" – היא מורשת מפוארת של מעשים גדולים, מעשים גדולים עבור כלל הציבור, בכל תחומי החיים. מעשים גדולים שהולכים איתנו עד היום. אני מסתובב הרבה בארץ, במרכז ובפריפריה, בישובים רבים, יהודיים וערביים כאחד. וכמעט בכל מקום אליו אני מגיע אני שומע משפטים כמו: "אתה רואה את השכונה הזו – את זה הממשלה של רבין בנתה", "אתה רואה את הכביש הזה – אותו סללו ב94", "והפרויקט הזה - זה בזכות רבין".
התרעות פיקוד העורף