היה זה אי־אז ב־1956. אחד משיעורי החברה בכיתה ו’, בבית הספר ליאו בק בחיפה, הוקדש לשאלה הקלאסית: “מה תעשה כשתהיה גדול?”. בזה אחר זה קמו התלמידים ושיתפו את חבריהם במאווייהם. בעוד שתשובות הרוב נעו סביב הציר הנדוש של רופא־עורך דין־מהנדס, אחד מהם הפתיע בהכרזה שכשיגדל - יהיה ראש העיר חיפה. לאחר שב־2003 פרע יונה יהב, הילד של פעם, את השטרות, בבחירות בשבוע שעבר הסתיים לו החלום, כשהפסיד את ראשות העיר לד”ר עינת קליש־רותם המפתיעה.
“עדיין לא. תן לעכל, הכל מוקדם מדי. זה ייעשה בבוא העת”.
אבי גבאי, שכה היללת אותו על שיתוף הפעולה שלו איתך בהיותו השר להגנת הסביבה, התייצב לצד יריבתך.
“אכן. זה אותו גפני, שפתאום התחיל להתעניין באיכות החיים בחיפה. הייתה פה מלחמה מאוד מלוכלכת, שגפני היה הסמן הימני שלה”.
כששאלתי אותו מה היה אז הרגע הקשה ביותר מבחינתו, השיב בלי לחשוב פעמיים: “הרגע הקשה מנשוא היה בביקור של ניחום אבלים אצל הוריו של אלעד ריבן ז”ל, הכבאי המתנדב בן ה־16 שנספה. לצעירים האלה אין אלוהים כשהם מסתערים אל תוך הסכנה”. באותה הזדמנות האשים: “במקום להשקיע במערך הכבאות את כל הכסף הדרוש, מקימים ועדות במדינה הזאת, שחוקרת את עצמה לדעת. במצב הנוכחי, אני חושש כבר עכשיו מהשריפה הבאה”.
“לא מתוך כוונה שלי. כששינוי התפרקה, היה זה אהוד אולמרט, חברי מאז ימי התאחדות הסטודנטים, שהביא אותי לקדימה, שגם היא התפרקה”.
בין הישגיו של יהב כראש עיר, ניתן למנות, בין השאר, את מנהרות הכרמל, שאותן הגה ראש העיר בעבר אריה גוראל; שיקום העיר התחתית והפיכתה למרכז בילוי ולצדו קמפוס אוניברסיטאי מול הנמל; שיקום ואדי סאליב; והכשרת 15 קילומטר של טיילת ושבילי אופניים לאורך הים.
“קשה לי להאמין שזה מה שיקרה. עלי לשקול מה לעשות. כמי שכיו”ר התאחדות הסטודנטים פעל למען עליית יהודי ברית המועצות מול התהליכים המתרחשים בעם היהודי, אני חושב שעלי לחזור לתחום ובכך לסגור מעגל”.
“לפי התוצאות - בוודאי”.
התרעות פיקוד העורף