שרת התרבות מירי רגב קיימה היום (שני) מסיבת עיתונאים בה היא מתייחסת לדחיית ההצבעה על חוק נאמנות בתרבות. בפתח דבריה אמרה רגב: "אני רוצה להיישר מבט למשפחות השכולות, לציבור הישראלי ש-70 אחוזים ממנו תומך בחוק הזה, אצלי אין זגזוגים, יש רק חוט שדרה יציב, לא להסתה ותמיכה בטרור באמצעות הקופה הציבורית. בשלוש וחצי השנים האחרונות בתפקידי, הצלחתי לחולל מהפכות, לתקן עוולות, לגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית, מקום בו חששו לגעת מאז קום המדינה כל השרים בתפקיד, שנים בהן גיוונו את החברה הישראלית, גם את התרבות המזרחית".


"הפכתי כל אבן כדי להביא צדק תרבותי, העברנו את חוק הקולנוע למרות שחשבו שלא נצליח. שנותן יותר ביטוי ותקציבים למגוון הקולות בחברה הישראלית. בקרוב יקומו בתי המייסדים בעיירות הפיתוח, שיספרו את סיפורם של כל אלה שהדירו אותם מהשיח".

"במשך השנים שלי בתפקיד, הועברו עשרות פנמיות ממשפחות שכולות, שטובת המדינה, סמליה, ערכיה, טובת חיילות וחיילי צה"ל, חשובים להם. הם לא יכלו לשאת את תיאטרון האבסורד שמדינת ישראל תומכת בהצגות וסרטים החותרים כנגד מדינת ישראל, המתכחשים לה, ורואים בה את הנכבה של העם הפלסטיני במקום התקווה שלנו, את רמיסת כבודם של צה"ל, הצבא המוסרי בעולם, והלינץ' התרבותי מי שמבקשים להיקרא יוצרים ויוצרות. גם את לבי זה קרע. זה היה מבעבר לתחושת חמיצות גדולה, היה צריך לעשות כאן מעשה אמיץ. אמרתי ואחזור שוב. הסמכות לחוק התקציב, ולשלול תקציב העוברים על חוק הנכבה, נמצאת אך ורק בידיו של כחלון. במשך שלוש וחצי שנים, אם במכתבים ממני, או מאזרחים אכפתיים, שר האוצר בחר שוב ושוב לברוח מאחריות ולא לממש את זכותו לשלול תקציבים מהם. במילים אחרות - הוא אישר להמשיך ולתקצב הצגות, סרטים ואירועים שמאדירים מחבלים עם דם על הידיים. כאלה שרצחו חיילים, גברים, נשים וטף".

"ידעתי שאם לא אעשה מעשה, אף אחד לא יעשה את זה. בעבור החוסן הלאומי של החברה הישראלית, ולכבודם של המשפחות השכולות, ידעתי שזה לא יהיה קל, ושנזדקק לאושר צרוף כדי להסיר חסמים, ולעמוד מול יועצים ממשלתיים, מול אנשים שהניחו הרבה מקלות בגלגלים, עד שזכיתי באמונו גם של היועמ"ש. כמה שמחתי שכחלון הודיע לי לפני מספר חודשים שהוא מצטרף לחוק. הוצאנו עבודה משותפת, עמלנו, הגברנו את הקצב בכנסת, בוועדת החינוך. חוק בשל, מוכן וחוקתי. חוק ראוי צודק ונדרש". 

"תמכו בחוק ואז שינו את עמדתם, מה קרה?" כחלון וליברמן. צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90"תמכו בחוק ואז שינו את עמדתם, מה קרה?" כחלון וליברמן. צילום: אלכס קולומויסקי, פלאש 90


"חוק הנאמנות בתרבות, כך הוא נקרא בתקשורת, יצא לדרך בתמיכתם של ממשלת ישראל, של השר כחלון, ושל השר ליברמן. השאלה היא מה קרה להם? מה שינה להם את עמדתם? מה קרה לליברמן, 'מר ביטחון', שאת קמפיין הבחירות שלו מילא במילה נאמנות. הוא אמר שמילה שלו היא מילה. עכשיו הוא מוכיח שלא רק את האזרחות הוא משאיר, אלא מאשר להעביר תקציבים למורשת טרור. עם כל הכבוד לליברמן, מי שדורש עונש מוות, ומתנגד להעביר כסף לחמאס, צריכות לרעוד לו האצבעות כשהוא משתף פעולה עם זנדברג וטיבי בהצבעות נגד החוק". 

"ליברמן, יחד עם טיבי, עם תמר זנדברג, מעבירים כספים למחבלים. תומכים בטרור. איך זה יכול להיות. רק לפני שבוע, אחרי שהוא התפטר מתפקידו, שוחחתי איתו. הוא אמר לי 'הטלפון מיותר, ברור שאני תומך'. אחר כך אמר שהוא יימנע, ועכשיו הוא מתנגד לחוק. מה קורה לציבור הבוחרים בליברמן? זה תכלס נאמנות? זאת מילה במילה?".

"מה הוכיח ליברמן? מה קרה לכחלון?"


"אז מה הוכיח ליברמן?", המשיכה רגב: "אחד, שאין נאמנות לדרך שלו. ושניים, שמילה שלו היא ממש לא מילה. הוא הצהיר שהוא רוצה בחירות, אבל בחייאת ליברמן, להפיל ממשלה יחד עם טיבי? ת'כלס, הגזמת. ומה קרה לכחלון? הוא גם רוצה להפיל את הממשלה מתוך הממשלה. בהחלטה על חופש ההצבעה, בקואליציה מינימלית, הוא עושה את הדבר החמור מכל. חופש הצבעה לא נתנו גם עם 66 חברים. אם הוא לא רוצה לפרק את הקואליציה, אז מה הוא רוצה? הוא מצטייר כמישהו שתומך בחוק, אבל אל תתנו למראה המחויך הזה להטעות אתכם. בהחלטה שלו, לאפשר חופש הצבעה, שהוא יודע היטב שהם חלוקים בדעותיהם, הוא מנסה להפיל את הממשלה והחוק. כחלון, אנשי כולנו, הם לא עלי תאנה. הם לא נבחרו, אתה מינית אותם. משמעת קואליציונית וסיעתית, היא משמעת כזאת. אתה צריך להגיד להם להצביע איקס או וואי. אתה פשוט לא רוצה כי אתה מבוהל משניים וחצי אמנים שיכתבו עליך דבר נורא. שניים וחצי יוצרים יכתבו עליך כמה מילים קשות. ממה נבהלת? ספר לציבור הישראלי, ספר לציבור שלך. אתה בעצם בורח וכל הזמן מנסה ללכת עם ולהרגיש בלי. זה לא הולך כחלון, זאת לא מנהיגות. מנהיגות היא לעמוד ולהסתכל בלבן של העיניים של הציבור שלך ולהגיד כן. אבל לא הצלחת לעשות את זה. לא היה לך אומץ לבוא לראש הממשלה ולהתפטר, אז אתה מנסה להפיל את הקואליציה באמצעות חופש הצבעה".

בסיום דבריה, אמרה השרה רגב כי "היום אני מביטה לכם בעיניים ואומרת - עשיתי את הכל כדי שהחוק הזה ישמור על כבוד יקירתכם, אבל לצערי, פוליטיקה קטנה של ליברמן וכחלון מעמידים את החוק בסכנה. רציתי להעלות את החוק, גם אם היינו צריכים להפיל את החוק, כדי לחשוף את האמת. אבל פנה אליי יו"ר הקואליציה וביקש ממני להמתין עם החוק. יכול להיות שנגיע לשעת כושר, ויכול להיות שנצליח להעביר את החוק הזה בשבועות הקרובים. אני אומרת לכל חבריי, אני נאמנה למילה שלי, על הערכים שלי. לכלל הציבור בישראל, למשפחת השכול, ולאומה ציונית ודמוקרטית. כל אלה מעל הפוליטיקה הקטנה. אמשיך לפעול כדי שהחוק הזה יאושר במליאת הכנסת. הוא חייב להיות מאושר. משרד התרבות והספורט ימשיך להעביר תקציבים לאותם אלה שמסיתים כנגד מדינת ישראל, ומעבירים תקציבים לתומכי טרור. על הבושה הזאת חתומים כחלון וליברמן".

רגב הבהירה כי דבריה לא מכוונים נגד ראש הממשלה. "אני לא מעמידה אולטימטום לראש ממשלה שרוצה להמשיך את העשייה של הממשלה עד סוף ימיה. אני לא חושבת שראש הממשלה מונע מהחוק הזה לעבור. החוק הזה בשל. הוא לא צריך לעבור ועדה. הוא סיים את ההליך הבירוקרטי בכנסת. אם החוק היה בתחילת הדרך, וליברמן היה אומר שהחוקים הולכים במקביל, הייתי אומרת אוקיי, אולי יש היגיון. אבל מה שהוא מבקש זה לא הולך ביחד. בוא נביא בשורה אמיתית לציבור שבחר בך ליברמן".

האם שוחחת עם ראש הממשלה על הקשיים ב-24 השעות האחרונות?
"שוחחתי איתו, הוא מכיר את הקשיים, כולם מבינים שזה חוק דגל חשוב למחנה הלאומי, אבל אנחנו סופרים אצבעות, ולא נביא אותו כדי שייפול. נביא אותו בשעת כושר נכונה. זה נכון למחנה הלאומי ולחברה הישראלית".

"אני לא מתכוונת להתפטר, ולתת לכם את התענוג הזה", אמרה רגב לעיתונאים. "אני מתכוונת להמשיך בתפקידי ולעשות את כל שאוכל כדי להעביר את הרפורמה שאני מאמינה בה. נשאר עוד נושא אחד כדי להגיד שעשינו היסטוריה, וזה חוק הנאמנות בתרבות. לגבי כחלון, הופנו למשרד האוצר הרבה פניות, הן לא נבדקו, ולפחות פנייה אחת שהם חשבו שלא צריך לבדוק אותה, נמצאת בבית המשפט אצל חיות. לא היו להם אומץ לטפל בפניות. הסמכות והאחריות צריכים להיות של משרד התרבות, על פי ועדת תמיכות מסודרת שתקבע - מי כן ומי לא. רוב הכנסת תמכה בו".

אורטל תמם. צילום: מרק ישראל סלםאורטל תמם. צילום: מרק ישראל סלם


"הגיוני שדבר שכולם מסכימים עליו יצריך 3.5 שנות דיונים?"

אחרי רגב דיברה אורטל תמם, אחייניתו של החייל משה תמם, שנרצח לפני 34 שנים ע"י המחבל ואליד דקה, שהצגה שכתב עלתה בתיאטרון המקבל תקצוב מהמדינה. לדברי תמם, החוק הזה הוא לא ימין ולא שמאל. "אני מצפה גם מליברמן וגם מכחלון להצביע בעדו. רוצח דודי הפך להיות גיבור תרבות נערץ. הוא כותב שירים, בלוגים, משתף בחייו, בזמן שדוד שלי עמוק באדמה, וחסר לנו נורא. אבל על זה לא שמעתם אותנו, לא כי לא כאב לנו, לא כי לא נשבר לנו הלב כיצד אנשים יודעים מה הוא עשה, ובוחרים להעריץ אותו. מה שהשתנה הוא שהועלתה ההצגה 'הזמן המקביל', אך הפעם ההצגה עלתה במוסד תרבות שמקבל 2.5 מיליון שקלים מכספי המסים הישראלי".
 
"לא דמיינתי שדבר כזה, שקיבל תמיכה מכולם, גם מלפיד, ליברמן וכחלון, וכמעט מכל המפלגות, יצריך 3.5 שנים של דיונים. למי זה נראה הגיוני? אותו תיאטרון, אלמידאן, הוא לא סתם מעריץ רוצחים, הוא מכספי הרוצחים עשה אירועי תמיכה למחבלים, ל-BDS וכמובן עשה גיוס כספים למחבלים היושבים כרגע בבתי הכלא, וזה במימון ישראלי".