השר, חבר הכנסת והשגריר לשעבר, משה ארנס, הלך הבוקר (שני) לעולמו, והוא בן 93. הוא כיהן כשר הביטחון בשלוש קדנציות שונות, כשר החוץ וכשגריר ישראל בארצות הברית. ארנס הותיר אחריו אישה, מיוריאל, וארבעה ילדים, אחד מהם הוא יגאל, פרופסור באוניברסיטת דרום קליפורניה, העומד בראש שני מרכזים שעוסקים במערכות מידע, בין השאר בנושאי מודיעין, מלחמה בטרור ומשילות דיגיטלית, ועליזה, אדריכלית, שנבחרה לאחרונה למועצת העיר ירושלים. על מועד הלווייתו תבוא הודעה.

ארנס נולד בליטא ב-1925 וכשהיה בן 14 היגר עם משפחתו לארצות הברית, והספיק להימנע מזוועות השואה. הוא עלה לישראל לאחר קום המדינה ולאחר מכן שב לארצתות הברית ללימודים. עם שובו הצטרף לפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון וב-1961 מונה לפרופסור חבר על סמך ניסיונו בתחום, תפקיד בו כיהן עד 1965. בשנים 1962–1971 שימש סמנכ"ל התעשייה האווירית. ב-1971 הוענק לו פרס ביטחון ישראל.

ארנס כיהן כחבר הכנסת מטעם הליכוד בשנים 1982-1973, 1992-1984, ו-1999 עד 2003. בין 1977 ל-1982 כיהן כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. הוא התנגד להסכמי קמפ דייוויד והסכם השלום עם מצרים. ב-1980 לאחר שעזר ויצמן התפטר מתפקיד שר הביטחון, הציע ראש הממשלה מנחם בגין את התפקיד לארנס, אך ארנס סירב מאחר שלא רצה ליטול חלק בפינוי חלקי סיני וחבל ימית שעדיין היו אז בידי ישראל.

התנגד להחזרת סיני למצרים. ארנס ובגין. צילום: קלאודיו פיינבלטהתנגד להחזרת סיני למצרים. ארנס ובגין. צילום: קלאודיו פיינבלט


ב-1982 מונה לשגריר ישראל בארצות הברית, וב-1983 לשר הביטחון (בעקבות הדחת אריאל שרון אחרי פרסום דו"ח ועדת כהאן בעניין טבח סברה ושתילה). ארנס כיהן בתפקיד זה מ-23 בפברואר 1983 עד 23 בספטמבר 1984, תחילה בממשלת בגין ואחר כך בממשלת שמיר. במסגרת תפקידו היה ארנס אחראי להקמת מפקדת חילות השדה (מפח"ש, כיום מפקדת זרוע היבשה - מז"י), ואף התנה את מינויו של משה לוי לרמטכ"ל בכך שיתחייב להקימה.

משה ארנס עם הרמטכ"ל אהוד ברק, אלוף פיקוד צפון, יצחק מרדכי ומפקד צד"ל, אנטואן לאחד. צילום: עופר לפלר, דובר צה"למשה ארנס עם הרמטכ"ל אהוד ברק, אלוף פיקוד צפון, יצחק מרדכי ומפקד צד"ל, אנטואן לאחד. צילום: עופר לפלר, דובר צה"ל

במהלך כהונתו של ארנס התרחשה פרשת קו 300. בעקבות דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, שנדחתה תחילה, מינה ארנס ועדת חקירה, בראשות האלוף במילואים מאיר זורע והטיל עליה לחקור את נסיבות מותם של שני מחבלים מחוטפי אוטובוס "אגד", לאחר שנלקחו חיים לחקירת אנשי השב"כ. ארנס הסכים לחקירה בין השאר לאור השמועות הכוזבות שהוא הורה על הריגתם. בשנים 1988-1984 כיהן כשר בלי תיק האחראי על ענייני המיעוטים, בממשלות האחדות הלאומית. ב-1987 התפטר מהממשלה בגלל הכוונה לסגור את פרויקט הלביא אך חזר לממשלה כעבור זמן מה.

בשנים 1990-1988 כיהן ארנס כשר החוץ. לאחר מכן, עם פרישת מפלגת העבודה, כיהן שוב כשר הביטחון בשנים 1992-1990, כולל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה, בה צידד בגישה כי ישראל תיקח חלק פעיל במלחמה ואף תפרוס כוח אוגדתי מיוחד בפיקוד נחמיה תמרי לפעולה כנגד משגרי הסקאד בעיראק. 

 


"לא היה פטריוט גדול ממנו"

ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד לארנס, מי שהיה פטרונו הפוליטי בתחילת דרכו: "רעייתי שרה ואני מבכים מרה את פטירתו של אהוב נפשנו, משה ארנס ז"ל. מישה, מורי ורבי, היה תלמיד מובהק של זאב ז'בוטינסקי. במסגרת זו הוא הכיר את אבי שנכח בחתונתו עם רעייתו היקרה מיוריאל. מאז נרקם קשר עמוק בין משפחותינו".

"ראיתי את מישה עושה נפלאות לביצור מעמדה של מדינת ישראל – כשגרירנו בוושינגטון, כשר החוץ, כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון וכשר הביטחון פעם אחר פעם. בשנים האחרונות הוא התמסר בשקידה אינסופית לתיעוד הסיפור המלא על מרד גטו ורשה, בו מילאו אנשי בית"ר מקום מרכזי. לפני כמה שבועות ביקרתי את מישה בביתו. הוא היה צלול כתמיד, חד כתער, מופלא בהדרו ובאצילות נפשו, דמות מופת. לא היה פטריוט גדול ממנו. תרומתו העצומה של משה ארנס לעמנו ולמדינתנו תיזכר לעד. היה שלום מישה, נעמת לי מאוד. אהבתיך כאהבת בן את אביו".

משה ארנס ובנימין נתניהו. צילום: קובי גדעון, לע"ממשה ארנס ובנימין נתניהו. צילום: קובי גדעון, לע"מ


נשיא המדינה ראובן ריבלין ספד גם הוא לארנס, חברו לתנועת הליכוד: "מישה היה ממנהיגיה החשובים של תנועת החירות. איש ההדר שלא חשש מפני תגר. מישה היה משרי הביטחון המעולים של מדינת ישראל. לא מצביא ולא גנרל, פשוט למדן מסור ששקד יום וליל למען ביטחון מדינת ישראל ואזרחיה".
 
"מישה פעל כל חייו בעמדות מפתח שונות לביסוסה ופיתוחה של מדינת ישראל. כאיש אצ"ל, כמדען וכמהנדס, כמדינאי, כשגריר וכמנהל בתעשיות המשמעותיות ביותר לביטחון ישראל. לא תשכח גם תרומתו החשובה לתיקונה של ההיסטוריה אודות חלקו של הארגון הצבאי-היהודי במרד גטו ורשה. מישה פעל בגבורה, בנחישות, באהבה אין קץ למולדת שלנו, בהדר ובאצילות בית"רית ונדמה כי המצפן הפנימי והחזון הציוני היו אלו שהוליכו אותו בכל אשר הלך".