היריבות המרה בין יצחק רבין לשמעון פרס, מחנאות, קבוצות, השמינייה, עזיבות בטריקת דלת כמו זו של חיים רמון, עמיר פרץ ועמרם מצנע. הדחות כואבות ששיאן, אולי, במופע המשונה של אבי גבאי ושלילת הזדמנות נוספת למי שרק נחשד בכישלון או מעידה. במשך עשרות שנים, דבקה במפלגת העבודה תדמית של עריפת ראשים וחתרנות פוליטית.
"פרס הפך לראש ממשלה והפסיד כעבור כמה חודשים בבחירות בקדנציה הראשונה של ביבי. קרו כמה דברים שהשפיעו על כך: בחוקת המפלגה נקבע שאם היו"ר מפסיד בבחירות, תוך 14 חודשים בוחרים יו"ר חדש. כיוון שלא היה אף מנהיג יוצא מן הכלל כמו בתקופת בן־גוריון או רבין, הדבר הזה הביא לחילופים מהירים מאוד: אהוד ברק, שהפך להיות ראש ממשלה, איבד את הקואליציה והביא לבחירות מוקדמות, הפסיד לאריק שרון ופרש מהפוליטיקה. אחר כך שוב פריימריז, שוב הפסד. הסיפור שאין מנהיג בולט, ברור וחד־משמעי. בנוסף לזה, המפלגה איבדה מכוחה. ב־1992, כשהייתי שר אוצר, היו לעבודה 44 מנדטים, למרצ 12 מנדטים ולערבים 5. זה עשה בלוק חוסם של 61. שמיר לא יכול היה להקים ממשלה ורבין כן".
"גם בימין קמו אנשים על בגין וניסו להדיחו. לליכוד יש מנהיג חזק ששולט כבר תקופה ארוכה, וכשיש מנהיג חזק, לא מוציאים מילה מהפה. היחידי שעשה משהו היה גדעון סער. אין ספק שהעובדה שאנחנו מפלגת אופוזיציה שכוחה הולך וקטן ולא מנצחת בבחירות, היא קטליזטור גדול לכך שמחליפים ראשים בזה אחר זה. אם היינו זוכים בבחירות, אין ספק שלא היו קמים על המנהיג. אין פה ביצה ותרנגולת. הכל מעורבב ביחד. אני לא חושב שזה דנ"א. זו סיטואציה פוליטית וחוקת מפלגה שמרכיבות את התמונה הזו".
עמרם מצנע, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, עזב את כיסא היו"ר על רקע היעדר גיבוי מחבריו למפלגה ויריבות עם בנימין (פואד) בן אליעזר ז"ל. בנאומו במאי 2003 אמר: "אין לי יכולת לקחת אחריות על מפלגה שבמקום להיות אלטרנטיבה לשלטון הימין הכושל, עוסקים חלק ממנהיגיה בתככים ובמחנאות פוליטית. אין דרך להנהיג מפלגה עם אנשים בעלי יצר הרס עצמי ויצר התאבדות פוליטית. אינני יכול לקחת אחריות על מפלגה העומדת על סף פשיטת רגל כלכלית לאחר שנים של ניהול כושל".
התרעות פיקוד העורף