40 שנים לשלום עם מצרים: נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, ששימש כיועץ משפטי לצוות המשא ומתן הישראלי עם ממשלת מצרים בספטמבר 1978, סיפר היום (שלישי) בכאן ב' על השיחות עם נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר, שהובילו לחתימה על הסכם השלום ב-1979, וחזר לרגעים המרגשים והמלחיצים שעברו על ראשי המשלחת הישראלית, ראש הממשלה לשעבר, מנחם בגין, ושר הביטחון לשעבר, עזר ויצמן. 

"נקודת המוצא היא כמובן ההחלטה של ראש הממשלה, בגין המנוח, להעמיד את כריתת הסכם השלום עם מצרים כנושא מרכזי במדיניותו", הסביר ברק בפתח דבריו. "אני לא הייתי שותף להכרזה הזו, זוהי כמובן החלטה פוליטית. הצעד הבא אחריה היה תכנית האוטונומיה, שהוא מסר לי כדי שאעשה ממנה מסגרת משפטית. שני הצעדים הללו הניעו את הגלגל, שראשיתו כמובן בבואו של סאדאת לארץ, והמשכו במשא ומתן מתמשך בין הצדדים". 

אתה זוכר את רגעי ההתלבטויות של בגין, שהכריז שלא יפנה יישובים?

"לא. ההתלבטות שלו הייתה בינו לבין עצמו ולבין הדרג הפוליטי שהיה לידו. אני לא הייתי שותף להתלבטות הזו, ולא ידעתי מה תהיה עמדתו הסופית בנושאים האלה. התפקיד שלי היא של יועץ משפטי - איש משפט שעוזר למשלחת שלנו". 

"הסכם השלום נעשה על ידי קרטר, סאדאת ובגין. עם זאת, הייתה עבודה מקצועית שצריך לעשות מסביב. היה צריך שהצדדים השונים יסכימו על הפרמטרים השונים. היה תאריך לניהול משא ומתן גם עם הפלסטינים. הצגנו את תכנית האוטונומיה שלנו. אני לא הייתי קשור לזה, מי שמונה לראש הוועדה שעסקה בזה היה השר בורג". 
 


מה היה המודל שלפיו התנהל המו"מ?

"היו כמה מודלים. הראשון היה שהוא נפגש עם ראשי המשלחות - סאדאת ובגין. שלושתם נפגשו ביחד. במילים אחרות, מהמפגש הזה לא הייתה התקדמות. אנחנו הצגנו את תכנית השלום שייחלנו לה, וסאדאת הציג את הסכם השלום שהוא הכין. האמריקאים החליטו להפסיק את זה, היה מבוי סתום". 

"השלב הבא", לדבריו, "הוא כשהאמריקאים נפגשו עם סאדאת והאנשים הקרובים אליו. אני הייתי הצד המקצועי. זה זז, ואז האמריקאים עברו לשלב השלישי. הם ביקשו שכל משלחת תשלח נציג לקרטר, ובסופו של יום כל נציג יציג בפני משלחתו את מה שהוסכם על ידו. קרטר הציע לבגין שאני אמונה לנציג הישראלי משום שהשתתפתי עם בגין בכל השיחות הקודמות שהיו לו עם קרטר". 

אז הגעת לקרטר. איך זה היה מולו? הוא היה סבלני?

"היינו נפגשים ב-6 בבוקר ואוכלים ביחד, ועוברים על הנושאים השונים. הנציג המצרי היה מצטרף אלינו ב-9 והיינו מדברים. אין סמול טוק. משא ומתן עם נשיא ארה"ב זה תענוג מפוקפק ביותר. הוא לא משפטן, ולנסח זו לא המומחיות שלו. בכתב היד שלו הוא היה מנסח טקסטים ומעביר לנו, והיינו מתקנים אותו. ככה עובר יום, יש מתח. אלו הרגעים הכי קשים שהיו לי. כשאתה יושב איתו ומתווכח ובשלב מסוים הוא צועק עליך. אחת הבעיות שהייתה היא שהאמריקאים לא הביאו לקמפ-דיוויד משפטנים, אלא רק פוליטיקאים. זה תענוג מפוקפק".

אתה הראשון שהבין שיש הסכמה?
"כן. היה מתח, ובסוף ישנו הרגע שבו קרטר הלך והודיע לראשי המפלגות השונות. הגיבור של קמפ-דיוויד הוא קרטר, בלעדיו לא היה הסכם. אני חושב שהמשלחת, גם עזר ויצמן וגם בגין, היו מאוד מאושרים".