יו"ר רשימת כחול לבן בני גנץ  אמר היום (שלשי) "כל מטרתה של הממשלה היא חסינות לראש הממשלה בנימין נתניהו". גנץ פרסם ציוץ בחשבון הטוויטר שלו ובו התייחס למגעים הקואליציוניים להקמת הממשלה, וציין כי העסקתו של נתן אשל היא "בניגוד לכל נורמה", וכי  נתניהו מנסה "לדחות את השימוע" ולמכור את "ערכי היסוד של הדמוקרטיה". עוד כתב:  "כמה עצוב וכמה לא מפתיע", וציין כי  "כחול לבן תוביל את המאבק נגד הניסיון של ראש הממשלה לקנות לו קואליציה של מבצר משפטי. לא ניתן לזה לקרות". 

כזכור, לפני יומיים מונה אשל, ראש הסגל לשעבר במשרד ראש הממשלה,  לחבר במשא ומתן הקואליציוני. אשל הואשם בהטרדה מינית של אחת מעובדותיו ונאלץ לעזוב את תפקידו, אך נשאר בקשר קרוב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה. אשל פרסם הודעה בה כתב כי "החלטתי לעזור לעוסקים במלאכה להביא את רצונו של רוב העם למינוי בנימין נתניהו לראש הממשלה של ישראל. כל מי שהצביע לליכוד, לבנט, לחרדים, לליברמן ולכחלון - יותר מ-70% של המצביעים - רוצים שראש הממשלה הטוב ביותר מאז קום המדינה ימשיך במלאכה. במדינה דמוקרטית לא הרשויות השופטת, המחוקקת והמבצעת קובעות מי יהיה ראש הממשלה, אלא העם, ושאף אחד לא יתבלבל".

מוקדם יותר דחה בג"ץ עתירה שהוגשה על ידי עורך הדין שחר בן מאיר והתנועה לטוהר המידות לבית המשפט העליון, נגד החלטת נשיא המדינה, ראובן ריבלין, להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על נתניהו. בעתירה התבקש בית המשפט לקבוע כי נתניהו לא יכול להרכיב את הממשלה הבאה, זאת על רקע החשדות הפליליים שיש נגדו בתיקים 1,000, 2,000 ו-4,000". בבג"ץ הסבירו "כי ההתערבות בשיקול דעתו של הנשיא במילוי תפקידיו היא מצומצמת מאוד, זאת על רקע מעמדו הייחודי והסמליות המיוחדת הגלומה במוסד הנשיאות והעומד בראשו. העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטתו של נשיא המדינה".

עוד נכתב בהחלטת בג"ץ כי "הלכה למעשה, עמדת העותרים היא שעל נשיא המדינה הייתה מוטלת חובה להתעלם מתוצאות הבחירות, מהמלצות ראשי הסיעות ולקבוע כי מר בנימין נתניהו פסול מלשמש כראש ממשלה בשל כתב החשדות החמור התלוי נגדו. עמדה זו של העותרים לא ניתן לקבל. היא אינה תואמת את אופיו של מוסד הנשיאות, אינה מתיישבת עם תפקידו של נשיא המדינה בתהליך הרכבת הממשלה ואינה עולה בקנה אחד עם המידע על פיו נדרש נשיא המדינה לגבש את הכרעתו".

כמו כן נכתב, כי "אין חולק כי הנשיא קיים אחר הוראות החוק, נפגש עם ראשי הסיעות, הפעיל את שיקול דעתו, והטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שסבר כי סיכוייו להרכיב את הממשלה הם הגבוהים ביותר. בכך מימש כהלכה את הסמכות שניתנה לו, ולא ראינו לא טעם ולא סיבה כי נתערב בה.