ממשלת ישראל התירה מחדש לסחור עם עיראק. שר האוצר משה כחלון חתם ברשומות על הוראה המחריגה את עיראק מההגדרה של פקודת הסחר עם אויב. זהו חוק מתקופת המנדט הבריטי מ-1939 שממשלות ישראל לדורותיהן אימצו ואשרו ואשר מגדירה את מדינות האויב שאסור לסחור עמן. ברשימה נכללות עדיין כמה מדינות ערביות ובהן סוריה, לבנון, תימן וכן איראן. למרות האיסור לסחור עד כה עם עיראק, ידוע כי מוצרים ישראלים לא מעטים בתחומי רפואה, חקלאות ואפילו תמרים נמכרו לעיראק, בעיקר באמצעות ירדן או קפריסין.

למעשה, אין בישראל האחדה והגדרה ברורה למדינת אויב ויש כמה חוקים שעוסקים בסוגיה ונוגעים למשרדים שונים שאמורים לאכוף אותם. יש את פקודת הסחר עם האויב של משרד האוצר, את החוק למניעת הסתננות שה אחראים עליו הם משרד הפנים ושירות הביטחון הכללי, שבעבר פעלו נגד ישראלים (בעיקר ערבים) שנסעו לסוריה, לעיראק וללבנון, ויש את משרד הביטחון שמנפיק רישיונות (היתרים) ליצוא נשק וציוד בטחוני אחר, כולל בתחום ההיי-טק, הסייבר והמודיעין.

לפי פרסומים רבים, המשרד מתיר למכור לחברות וסוחרי נשק ישראליים למדינות ערביות ובהן ירדן, מצרים, ערב הסעודית, עיראק (כורדיסטאן) איחוד האמירויות, בחריין ועוד.

אפשר להעריך כי הסיבה העיקרית להחלטה להחריג את עיראק נובעת מהקשרים הכלכליים והביטחוניים שמתקיימים באופן לא רשמי (ואולי לא חוקי) עם המחוז האוטונומי של כורדיסטאן.

אנשי עסקים וחברות מישראל סחרו עם החבל, וישראלים (בעיקר ממוצא כורדי) ביקרו בו למרות האיסור. בעבר דווח על פי הפרסומים שישראל רכשה נפט מכורדיסטאן (שהושט במכליות מטורקיה). לפי פרסומים זרים, למוסד היו קשרים הדוקים עם מנהיגי הכורדים, שמחוזם גובל באיראן.