מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה הטרי, אינו זוכה ליום אחד של שקט בתפקידו. גורמים במשרד המבקר, במערכת הפוליטית ובתקשורת תוקפים אותו בחריפות באופן אינטנסיבי על השינויים שהוא מבקש לעשות במוסד הביקורת הישראלי.



החלקים המרכזיים שהוא מבקש לשנות נוגעים לדרישתו להפסיק ביצוע ביקורת בזמן אמת, להפסיק את ההתמקדות בטיפול במעשי שחיתות ובעבירות פליליות ולפעול לשיפור שיתוף הפעולה והאמון בין הגוף המבקר לבין הגוף המבוקר.



על כך כאמור אנגלמן זוכה לביקורות, אולם ל”מעריב” נודע על תמיכה מפתיעה בצעדיו מבכיר במשרד המשפטים. במכתב פרטי שנשלח לאנגלמן ותוכנו הגיע לידי "מעריב", כתב הבכיר כך: “אני מבקש לחזק את ידך. קודם קודמך בתפקיד גרם נזק חמור למוסד הביקורת בקובעו שתפקידה העיקרי הוא לחשוף שחיתויות ולהילחם בהן”. 



הגורם הבכיר מותח ביקורת חריפה על המבקר הקודם מיכה לינדנשטראוס ז”ל בטענה כי “למבקר אין כלים לחשוף שחיתות. אין לו סמכויות להאזנת סתר, ואפילו אין לו סמכות לחקור מי שאינו עובד בגוף מבוקר. יתרה מזו, סדר עדיפות כזה הופך את המבקר לאויב המבוקרים ומונע מהם להתייחס לביקורת כמנוף לתיקון”. 



במכתב נטען עוד כי מבקרי המדינה ביצעו שלוש טעויות קריטיות שיש לתקן. “הטעות החמורה של לינדנשטראוס הייתה שהוא הפך את עצמו לחושף שחיתויות, ולא רק שהוא לא סייע בכך למאבק בשחיתות אלא שהוא אף חיבל בחקירות. כשאני מגלה ומקבל מידע בעל גוון פלילי, אני לא נוגע בו כלל ולא פונה לאף אחד מהחשודים או המעורבים, אלא מיד מעביר אותו ליאח”ה - שתבצע חקירה סמויה, שתבצע האזנות, תפיסת מסמכים, חיקורי דין ועוד אלף ואחד אמצעי חקירה שיש לה ואין לי, וגם לא למבקר המדינה. ואז מגיע שלב ‘הפרוץ’ והמשטרה עוצרת לחקירה את כל המעורבים וחוקרת אותם, בלי שיש להם יכולת לשבש את החקירה”. 



הבכיר מוסיף וטוען כי מבקרי המדינה נהנו להתעסק בפרשות הללו כי כך קיבלו כותרות יפות בתקשורת, אך האינטרס הציבורי נפגע מכך. נקודה נוספת שבה לינדנשטראוס ושפירא גרמו נזק, לטענת הבכיר, היא השיימינג בפרסום שמות המבוקרים. “כשאדם עומד לפני חקירת משטרה או הליך בבית המשפט, הוא יכול להחליט שהוא אומר את האמת ומסייע למערכת להוציא את הצדק לאור. אבל ברוב גדול של המקרים, כשהאדם מבין שהעניין האישי שלו מונח על כפות המאזניים, הוא מסתגר ופועל למען האינטרס שלו, גם כשהוא לא עולה בקנה אחד עם האינטרס של המערכת”.



לדעת הבכיר, “זה ההבדל שאמור להיות בין חקירת משטרה לעבודת ביקורת. המשטרה מחפשת לחשוף את העבירה שבוצעה, במרכז עומד האדם הנחקר והמטרה היא להעמיד לדין את העבריין. אך הביקורת צריכה להיות במבט צופה פני עתיד. כאשר המבקר נמצא עם סכין בין השיניים - הגוף המבוקר לא משתף פעולה, הוא יכול אפילו לשכור עורך דין - והדבר האחרון שהוא חושב עליו זה לשפר את תפקוד המערכת”.



הבכיר מוסיף ומציין במכתבו כיצד הוא מנחה את עובדיו לפעול מול מבקר המדינה ומול גופי ביקורת אחרים. “אני מדגיש תמיד לעובדים שלי את החשיבות הרבה של הביקורת ככלי ניהולי שמטרתו לשפר את עבודתנו ולא לערוף את ראשינו. ביקורת עניינית שנערכה אצלי לפני מספר שנים הייתה מנוף משמעותי ביותר לשינויים ושיפורים רבים שעשינו בתחום נשוא הביקורת. כך צריכה להיות ביקורת”.



לטענת הגורם הבכיר, ההחלטה של לינדנשטראוס לבצע ביקורות בזמן אמת הפכה אותו למנהל בפועל, לבעל הסמכות, אך ללא נטילת האחריות. “ביקורת בזמן אמת מנוגדת במהותה למוסד הביקורת. מבקר חיצוני לא יכול לבחון בזמן אמת פעולות של גופי השלטון, אין לו את הכלים בשביל זה. זה לא רציני ומשבש את עבודת המערכות. מבקר המדינה צריך לעסוק במגמות, לבחון תהליכים ולא להתערב בעבודה השוטפת של הגופים המבוקרים. הוא לא אמור להיות מתווה המדיניות בפועל”.