הספין השקוף של בני גנץ, שעל פיו החסינות הינה עילה לבחירות, הוא ספין עלוב ונמוך. יש לי חשד שהוא נועד לשמש מוטיב מרכזי בתעמולת הבחירות של כחול לבן. אני דווקא מאוד מקווה שכך יהיה. במפתיע, אני מוצא את עצמי מעדיף את גישתו הישירה והבוטה של יאיר לפיד, שסירב קטגורית לשבת בממשלת נתניהו, על פני גישתו החלקלקה והצבועה של גנץ.

אמינותו של גנץ החלה להיסדק כאשר הושיט יד רופסת לנתניהו, בדרישה לוותר על החסינות ולבוא עמו בברית ממשלת אחדות. אפשר להתנגד לחסינות, ואפשר גם לדרוש נבצרות, אף שבחוק אין דרישה כזו. אבל יש מידה רבה של צביעות בניסיון לדרוש גם ויתור על חסינות וגם יציאה לנבצרות. זה או זה, או זה. מי שמתנגד לחסינות, ראוי שיאפשר המשך תפקוד חרף כתב אישום, על פי החוק הקובע מפורשות שראש ממשלה רשאי להמשיך בתפקידו, עד להרשעה בדין. זו עמדתו העקבית של ליברמן. גנץ, לעומתו, טובל ושרץ בידו. העמיד פנים של מושיט יד לשלום, ובפועל דרש מנתניהו לסלק את עצמו מהחיים הפוליטיים. זוהי המשמעות האמיתית של הפנייה לוותר על החסינות לצד עמידה על נבצרות.

העם בהמוניו הצביע נתניהו, לאחר שהביא בחשבון את כתבי האישום. נתניהו חף מפשע כל עוד לא קבע בית המשפט שהוא אשם. החוק הקנה לו שני ערוצים להתמודד עם כתבי האישום: האחד, להמשיך לכהן בעודו עומד לדין, והשני, לדחות את הדיון בכתבי האישום שהוגשו נגדו עד לאחר סיום כהונתו. זו, למעשה, משמעות החסינות הדיונית. הסדרת התפקוד תחת כתב אישום. מי שמתחלחל מניהול משפט תוך כדי כהונה, צריך לכבד את רצון העם ולאפשר חסינות על פי חוק.

הרי לא ניתן להאשים את נתניהו שחוק החסינות חוקק לכבודו. נכון שתיקון 33 לחוק החסינות משנת 2005 נראה כאילו הוא נתפר למידותיו של נתניהו. בין העילות התומכות בחסינות לנתניהו על פי התיקון בולטת זו האומרת: "ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי לתפקוד הכנסת או ועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים...". לו היו מנסים לתקן תיקון בלשון הזו היום, היו קוראים לו תיקון נתניהו ומבקשים לפסול אותו בשל כך.

נוסח חוק החסינות והבעיות שהוא נועד לפתור חושפים את חוסר תום הלב של כחולבן ושל רבים אחרים המוטרדים מיכולת התפקוד של ראש הממשלה במהלך ניהול משפטו. אחת משתיים: או שתפקודו של ראש הממשלה תחת הליך פלילי עלול להיפגע, ואז יש הצדקה להעניק לו חסינות, או שאין חשש של ממש לתפקודו, ואז אין מניעה שימשיך לכהן ולנהל במקביל את משפטו. גנץ מנסה, כמובן, לאחז את עיני הציבור ולאחוז את החבל בשני קצותיו. גם להיראות כמי שחותר לממשלת אחדות עם נתניהו וגם לסלקו מהחיים הפוליטיים, תוך התעלמות מ־55 מנדטים מהציבור שרוצים לראות את נתניהו בראשות הממשלה, לעומת 44 מנדטים שתומכים בו. הוא עושה זאת בחסות הרוח הגבית העזה של התקשורת, שיוצאת מגדרה כדי להשחיר את פני נתניהו ולהמאיסו על הציבור, ובה בעת מסייעת לגנץ להנשים את הדימוי של מי שחותר לאחדות.

חשוב להבהיר שהרעיון של הענקת חסינות לנבחר ציבור אינו איזו גחמה המקובלת במדינות בעלות נחשלות משטרית. בצרפת ובארה"ב, למשל, ראש הרשות המבצעת נהנה מחסינות דיונית אוטומטית. בישראל, בניגוד להן, החסינות אינה אוטומטית, ומאז נקבע התיקון של 2005 היא מופעלת רק כשחבר כנסת מבקש להחילה והכנסת מאשרת אותה. החסינות, בהגדרתה, באה לשרת אינטרס של הכנסת ושל הציבור. הליך אישור החסינות הוא מעין הליך שיפוטי, לכן דרישתו של גנץ לוויתור עליה פסולה כשלעצמה ומנוגדת לרוח החוק.

היא גם חצופה מבחינה פוליטית, אנטי־דמוקרטית בכל הווייתה ובעייתית מבחינה מוסרית. אם נחבר את ההתנגדות לחסינות עם הדרישה לנבצרות, גנץ הציע מתווה שעל פיו, מעשית, נתניהו מודח מתפקידו לצמיתות. שהרי אחרי חצי שנה הוא פורש לנבצרות בלתי חוזרת, באדיבות רשימת העדים האינסופית. גם אם יזוכה בבית המשפט, לא יהיה לו לאן לחזור.

יו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ. צילום: פלאש 90יו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ. צילום: פלאש 90

תבנית נוף מילייתו

הסיבה שאני מעדיף את פתרון החסינות היא שכל עוד נתניהו בתמונה הפוליטית, ספק אם עוצמת הרגשות המפלגת את הציבור תאפשר לו משפט הוגן, בייחוד כאשר לתוצאותיו תהיה השלכה לגבי המשך כהונתו.

הסיבה לכך נעוצה דווקא במאפיין שהוא בדרך כלל נכס צאן ברזל של שופט, אך במקרה של משפט נתניהו יהיה לו לרועץ. המשפט "בתוך עמי אני יושב" הוא משפט שאתה רוצה לשמוע משופט טוב. כשהדברים נוגעים לנתניהו, זהו משפט שצריך להפחיד את דורשי טובתו. שהרי גם שופטים הם בשר ודם, ויש להם דעות ועמדות כמו לכולנו. הקיטוב הרגשי העמוק ביחס לנתניהו אינו פוסח עליהם. השופט יושב בתוך משפחתו, השכונה שלו, בית הקפה, ולעתים הפרלמנט, שבו הוא יושב עם חבריו ביום שישי. הוא תבנית נוף המילייה שלו - סביבתו הקרובה, שהיא, ולא כלל הציבור, היא העם שבקרבו הוא יושב. למרות מאמצי האיזון של איילת שקד, רוב השופטים באים מסביבה הרואה בנתניהו עבריין. מיעוטם מגיעים מסביבה הרואה בו קורבן חף מפשע, או למצער, מי שמופלה לרעה על ידי אכיפה מאוד בררנית, המצדיקה את זיכויו המוחלט.

בארה"ב הכרעת הדין נמסרת לידי מושבעים. גם בבריטניה סבורים שבכל הנוגע להכרעת הדין אין יתרון לשופט המקצועי על פני חבר מושבעים, הנבחר באקראי מתוך הציבור. אבל בקולוניות ובשטחי המנדט הבריטי לא סמכו על מושבעים מקומיים. חבל. לו הונהגה בישראל שיטת המושבעים, לא היה מוגש נגד נתניהו כתב האישום הזה. שהרי אין סיכוי שהיו עולים בגורל 12 ישראלים שהיו מגיעים להרשעה פה אחד, הנדרשת במשפט פלילי.

בפועל, יש לנו משפט מושבעים בעניינו של נתניהו. זה שנה תמימה שהציבור נחשף יום־יום לטיעוני התביעה, ולמרבה הצער - גם להדלפה שיטתית של חומרי ראיותיה, וחבר המושבעים אמר ואומר את דברו בקול גדול וברור עוד לפני שנחשף לכתב ההגנה. משפט צדק לנתניהו היה מחייב חוק להקמת טריבונל מושבעים למקרים מיוחדים. זה לא יקרה. גם שופטים מחו"ל לא יביאו לצורך המשפט הזה. לכן חסינות הדוחה את המשפט לתקופה שבה נתניהו יהיה מחוץ למערכת הפוליטית, לא רק תאפשר לו לתפקד היטב כראש ממשלה במהלך כהונתו, אלא גם תפחית את רמות העוינות, העליהום התקשורתי וההשפעות השליליות על השופטים בירושלים.

במצב שבו אמון הציבור במערכת המשפט הידרדר לשפל חסר תקדים - חסינות לנתניהו תשפר את אמון הציבור בהליך המשפטי ותתרום משמעותית לחיזוק הדמוקרטיה, ולא להפך