השאלה הבוערת ביותר ביחסי ישראל ורוסיה בחודשים האחרונים היא פרשת נעמה יששכר, הצעירה שנעצרה באפריל השנה עם 9.5 גרם מריחואנה בשדה התעופה במוסקבה, כשהייתה בעצירת ביניים בדרכה לישראל מהודו. היא הודתה באחזקת הסם, אם כי לא ברור אם הוא אכן שייך לה או לא ואם היא הבינה על איזה מסמך הודאה היא חותמת. באוקטובר השנה היא נידונה לשבע וחצי שנות מאסר ברוסיה. כל הגורמים הפוליטיים כבר התערבו לטובתה, כולל בקשת חנינה שהועברה מישראל לרוסיה דרך הפטריארך היווני, אולם נכון לזמן כתיבת שורות אלה, יששכר עדיין בכלא, וערעורה נדחה הערב (חמישי). בראיון שיתפרסם מחר במוסף של "מעריב" מתבטא שגריר רוסיה בישראל, אנטולי ויקטורוב, בחריפות כלפי התנהלותה של ישראל בניסיון יששכר.
 
"השגריר הרוסי בישראל איננו הכתובת הנכונה לשאלה זו", מבהיר ויקטורוב. "השאלה היא לבית המשפט. האם הנשיא יחתום על חנינה? מי אני שאפרש את פעילותיו האפשריות של הנשיא? בכל מקרה, תהליך החנינה אינו בא בתגובה לבקשותיהם של פעילים פוליטיים, אלא של הנאשם עצמו. אני מצדי מבין את רגשותיהם של קרובי משפחתה של נעמה ושל נעמה עצמה, אבל אופן ההגשה של הנושא הזה בתקשורת הישראלית, ועוד תוך התערבותם של בכירים ישראלים ובטון כה יהיר ושחצן, הינו לגמרי לא לרוחנו. באים בדרישה לשחרר, לשנות את פסק הדין.

"האם הייתם שמחים לפעול לפי אותם הקריטריונים במערכת המשפטית שלכם? משום מה, לגבי נעמה יששכר מיד מדברים על אי־צדק משפטי, על חפותה מפשע, על תנאי מאסר גרועים - רק משום שזה קורה ברוסיה. איננו מוכנים להסכים לזאת. זה לא מקובל בעליל. הפיכת עניין זה או אחר לפומבי לא תמיד תורמת לפתרונו היעיל. ואומנם תקשורת חופשית רשאית לדון בכל סוגיה ושאלה ובכל נושא, אבל לא כל צעד הוא צעד חכם. ואני לא מדבר על תקשורת גרידא, אלא גם על התערבותם של פוליטיקאים למיניהם הקובעים את טון הדיון, את הכיוון הכללי. אבל מה שמפריע לנו ביותר הוא נקודת מוצא של חזקת האשמה של רוסיה - של המערכת המשפטית שלה, של שירותי בתי הסוהר שלה, ששם כביכול הכל לא בסדר.

יששכר. צילום: באדיבות חדשות 13יששכר. צילום: באדיבות חדשות 13


"אני לא מדבר על הצהרותיו של ראש הממשלה, אצלו לא ראינו את זה, אלא על פרשנותם של עיתונאים ושל פוליטיקאים שונים. אף על פי שהדלפת עניין הפנייה לנשיא פוטין ישירות לעיתונות גם היא מהווה צעד שנוי במחלוקת, זאת הייתה בחירתו של בנימין נתניהו. אני לא סבור שזה עלול לסבך את היחסים בין שתי המדינות, כי ליחסים בינינו יש אופי עמוק וענייני יותר. בשאלות הומניטריות יש לדון במסגרות אחרות, בטון אחר ובגישה אחרת. אבל עיקר הדיון צריך להתחיל כאן: נעמה יששכר עברה על חוקי הפדרציה הרוסית, נקודה".

האם המציאות של חנינה בידי הנשיא אכן קיימת בפועל? ובאילו מקרים?
"אין בידיי נתונים סטטיסטיים, אבל היא אכן קיימת. אבל אינני משפטן, כך שאינני בקי בפרטים". 
 

אבל ההצבעה על הקשר הישיר בין פרשת נעמה יששכר וסירוב הסגרתו של ההאקר הרוסי אלכסיי בורקוב הופיעה לראשונה דווקא ברוסיה ולא בארץ.
"הקשר הוא קשר של עיתוי בלבד. האזרח הרוסי בורקוב נמצא כבר מזמן בישראל ובקשות הסגרתו לרוסיה שוגרו לא פעם החל משנת 2017. עד היום אנחנו מתעקשים לראות את בקשתנו כמבוססת. קריטריון האזרחות הקיימת אמור להיות מובא בחשבון בראש ובראשונה. עמדנו על כך שהוא יועמד לדין ברוסיה. בין היתר, תוך התחשבות בטענותיה של ארצות הברית. במצב הנוכחי אין שום ערובה לכך שהמערכת המשפטית בארצות הברית תביא בחשבון את הטיעונים המשפטיים שלנו. כך שדי ברור שהחלטתו של שר המשפטים הישראלי לגבי הסגרתו של בורקוב לארצות הברית התקבלה אצלנו באור שלילי. לדעתנו, הרבה נסיבות משפטיות, מדיניות והומניטריות לא הובאו בחשבון בהחלטה זו".
 
האם יש לפרשה הזאת השפעה שלילית על פרשת יששכר?
"אני הייתי חושש לקשר פרשיות שונות, הרי אנחנו לא בשוק, אנחנו מדברים על בני אדם ולא על שקי תפוחי אדמה במסגרת מיקח וממכר. כאן מדובר בנסיבות שונות, באנשים שונים".

הראיון המלא עם השגריר ויקטורוב יופיע מחר ב"מעריב המוסף" ובמהלך סוף השבוע באתר מעריב אונליין.